משפחה אחת בישראל חוותה שני אסונות במרווח זמן קצר במיוחד. איתי מרקוביץ, מפקד מחלקה בגדוד 51, נהרג אמש (רביעי) בהיתקלות עם מחבלי חיזבאללה בכפר בדרום לבנון. הוא הותיר אחריו את הוריו, תמי ואורן, ושני אחים, אלה ועומרי - שנפצע באסון הכטב"ם בבא"ח גולני.
אלפים מתושבי כוכב יאיר והסביבה התכנסו היום בחלקה הצבאית בבית העלמין שביישוב כדי ללוות את סרן איתי מרקוביץ ז"ל, מפקד מחלקה בגדוד 51 של חטיבת גולני, שנפל בקרב בדרום לבנון. בצידי הכביש המוביל לבית העלמין, עמדו מאות אנשים עם דגלי המדינה, כהוקרה והצדעה לזכרו. הלוויה החלה באווירה של עצב עמוק, כשבכי וזעקות שבר נשמעו מסביב. האב אורן, בכאב רב, אמר את תפילת הקדיש, מלווה בדמעות.
אחיו, עומרי נפגע קשה מרסיסים ועבר ניתוח ראש ב-13 לאוקטובר, לאחר שחיזבאללה שיגר כטב"ם שפגע בחדר האוכל בבא"ח גולני. בתקיפה בה נהרגו ארבעה חיילי צה"ל, ונפצעו לפחות 61 נוספים. בימים אלה מצוי בתהליך שיקום, כאשר המשפחה כולה מתמודדת עם הכאב הכפול. בעוד הם מתפללים להחלמתו המלאה של האח, זכרונו של איתי נישא בלבבותיהם ובזיכרונם של חבריו לנשק.
האב אורן, ספד לבנו: "איך כותבים הספד על ילד? כשיש לך ילד ביחידות הקרביות, אתה בורח בכל יום מהבשורה". הוא המשיך לדבר על בנו, שעמד באומץ במהלך שירותו הצבאי, "כמה עבדת קשה להצליח, איך לימדת אותנו על אהבת הארץ והמולדת, לטייל ולראות את הזריחות", אמר.
אורן שיתף כי בכל מוצאי שבת סיים איתי את החופשה בכיכר החטופים. "קיבלנו אותך כמתנה, זוכר את רגעי הלידה שלך, את הצעדים הראשונים שלך, את הטיולים שלנו בארץ ובחו"ל". הוא נזכר גם בטיול האחרון שלהם, "יצאנו לפני חודש לתצפית במצפה רמון, ובדרך עברנו בעוטף עזה. אתה הראית לי מה עברת, והתפעלנו יחד לראות שהכל שוב צומח".
לסיום, הביע אורן את אהבתו העמוקה לבנו: "אוהב אותך המון! כולנו מקווים שהאובדן היקר שלנו יהיה האובדן האחרון של הדור הזה".
תמי, אמו של איתי דיברה בדמעות, "אני לא מצליחה לקלוט. כמה יחסרו לי השיחות איתך והחיבוק החם שלך". היא שיתפה בזיכרונות כואבים, כשהיא מתארת את הרגע שבו הבינה שהשיחה האחרונה ביניהם הייתה שונה מהרגיל. "אין גאה ממני להיות אמא שלך", הוסיפה תמי, כשהיא מביעה את גאוותה על בנה. "לא ברור לי איך ממשיכים מכאן", סיימה.
אחיו ספד לו ואמר: "אחי הגדול, היית מושא ההערצה שלי. לפני יומיים סיימתי את מסע הכומתה. הייתי מאושר על כך שאוכל להמשיך בדרכך. אני אמשיך ללכת בדרך שלך!".
חברו הקרוב ספד לו: "דיברת על התקופה הקשה שעוברת עליך, על האבל ועל התמרונים. רק אתמול כתבתי לך שתקווה שכל התמרון הזה יחלוף בשלום. לא רצינו לחוות עוד שכול. קשה לי לדמיין את החיים בלעדיך. זה פשוט בלתי נסבל, אחי. היינו 16, ועכשיו נשארנו רק 14. לפני חודש עמדנו כאן והקדשנו דברים לחבר נוסף שנפל. זה פשוט יותר מדי".