אביה ואחיה של התצפיתנית החטופה נעמה לוי: "אנחנו לא יכולים להיכנס לחורף, החטופים מתים שם"

"אנחנו לא יכולים להיכנס לחורף, החטופים מתים שם - אנחנו לא יכולים להתנהג כאילו זה מובן מאליו" - כך אומר עמית לוי, אחיה של נעמה לוי התצפיתנית שחטופה בעזה כבר 13 חודשים. בראיון משותף עם אביו יוני לוי לתוכנית סופ"ש שלו בוואלה פלוס הם זועקים על היעדר האמפתיה בכנסת למשפחות החטופים ומותחים ביקורת חריפה על ראש הממשלה והממשלה שלדידם משתמשים בתירוצים כדי לא לשלם את המחיר של עסקת להשבת החטופים - הפסקת המלחמה "קודם היה לחץ צבאי, אח"כ פילדלפי ואז בחירות בארצות הברית - למה לא עכשיו?", אומר האב יוני.

השבוע נחצה קו 400 ימים של השהות של נעמה ו-100 חטופים נוספים בשבי חמאס בעזה, אך התקווה היא עדיין המצרך הכי יקר אצל בני משפחתה. "יש לי הרבה תקווה שנובעת מזה שאני סומך על נעמה ומודע לחוזק שלה ויכולות שלה", אומר אחיה, עמית. "ואני סומך על העם הזה, עם כמה שזה נשמע קלישאתי. התמיכה והסולידריות נותנת תקווה". עם זאת, הוא מבהיר, התחושה כלפי הדרג המדיני היא הפוכה: "בהנהגה אין ספק שיש חוסר אמון: אנחנו יודעים עובדתית שהיו הזדמנויות להחזיר חטופים, הם יכלו לקבל החלטות שנכונות לכולנו ולבסוף לא קיבלו אותם מסיבות שאנחנו יכולים להניח מה הם".

גם יוני, אביה של נעמה, מפנה את האצבע לאחריות הממשלה. נעמה נחטפה ממוצב נחל עוז, שנכבש לחלוטין ב-7 באוקטובר, עשרות חיילים נרצחו, בהם 16 תצפיתניות, ושבע תצפיתניות ומספר חיילים נחטפו לרצועה."נחל עוז זה אולי המקום שמסמל את ההפקרה הצבאית, והכישלון הוא קטסטרופלי", הוא אומר, אך לדבריו, בעוד הדרג הצבאי שינה את דרכו ועבר להישגים בשדה הקרב, הדרג המדיני ממשיך להפקיר ולאכזב. "הדרג הצבאי לתחושתי התעשת, היו ההישגים בצפון וכו', אבל אצל הדרג המדיני אחרי באמת 404 ימים אתה מבין כמה פוליטיקה אפלה קשורה סביב הנושא הזה", הוא אומר. "יש אינטרסים כוחות גדולים שלא רוצים לשים את הנושא הזה מעל כל מחלוקת, זה אחות שלו והבת שלי ו-101 חטופים - לא שמאל ולא ימין. אחד הדברים שהמדינה תצטרך לשקם זה את האמון, אם לא יחזירו אותם - האמון לא יוכל לחזור".

משפחת לוי קיבלה אות חיים אחרון מבתם לפני כמעט שנה, עם חזרת החטופות בעסקת החטופים ההומניטרית בנובמבר 2023. יוני, "אנחנו מכירים עדויות מנשים שחזרו בפעימה הראשונה, אחרי בערך 50 יום", האבא מספר. "הם פגשו את נעמה לזמן קצר אבל הספיקו לשמוע את מה שקרה לה, מה שעבר עליה. באזור ה-50 ימים לשבי היא כנראה ירדה למנהרה, כשלפני זה היא החליפה לא מעט בתים. רוב התקופה היא הייתה לבד עם השובים שלה, ושמענו סיפורים מסמרי שיער על מה שהיא עברה. אבל בעצם כל הסיפורים האלה היו מעל לשנה - זה באמת כל כך ישן ולא עדכני".

בשנה האחרונה, משפחת לוי, כמו שאר משפחות החטופים, חיו במטוטלת של עליות ומורדות ובעיקר אכזבות מכך שיקיריהם טרם הוחזר הביתה. יוני: "בהתחלה אמרו לנו רק לחץ צבאי, אחרי זה אמרו ארבעת גדודים האחרונים ברפיח, ואז ציר פילדלפי ולנקות את הצפון: בשלב מסוים אתה מבין שיש פה משהו קבוע, הלך רוח. באמצע יש את שיחות משא ומתן. הרבה פעמים הם רוצים להראות למשפחות והציבור שיש דינמיקה של משא ומתן, למרות שהרבה פעמים הנסיעות לקטאר, פריס ורומא זה לזרות חול בעיני המשפחות. זה לא עם רצון כנה ונפש חפצה לסגור את הפרשה הזאת, זה כדי לומר 'אנחנו באנו'. זה חלק מבעיית האמון בדרג המדיני. אז זה היה ציר פילדלפי, אחר כך להרוג את ההנהגה הצבאית ואז בחירות בארצות הברית - למה לא עכשיו? אין רצון לשלם את המחיר שאומר בעצם לסיים את המלחמה, לסגת, להחזיר את כל החטופים ולשחרר את האסירים. בסוף זה כנראה זה. כל דבר אחר זה מסמוס ומשיכת זמן".

מבחינת לוי - יש רק נתיב אחד: "כל ההישגים הצבאיים האלה - די מספיק, צריך לסגור את האירוע הזה. למה עוד משהו מעכב אותנו? די עם התירוצים, די. זה ממשלת ישראל ובראשה ראש הממשלה שאחראי להביא את זה לידי סיום, מספיק. החטופים צריכים את זה, המשפחות והמדינה צריכה את זה. זה יקרע פה את העם לטווח של מאה שנה וישנה את כל הבסיס החברתי אם לא נדע להחזיר, צריך לסגור את זה לא לחכות עוד".

גם האח עמית, שמוביל את המאבק המשפחתי, עשה בשנה האחרונה דוקטורט בפוליטיקה. "שנינו לא תמימים, מהרגע הראשון היה לנו ברור שלא משנה באיזה מדינה המנהיגים מונעים מפוליטיקה וזה רלוונטי לאויבים שלנו ולמדינות המתווכות. עם כמה שהם רוצחים שפלים - גם שם יש פוליטיקה וזה מה שמניע". אבל, הוא מתעקש, השבת החטופים אינה ענין פוליטי: "אני רוצה לומר לתומכי הממשלה ששומעים אותנו והדברים האלה הרבה פעמים יכולים לעורר אנטגוניזם: אתם מערבים את הפוליטיקה", הדגיש. "מאוד נזהרנו מזה ונתנו גב מלא לראש הממשלה, חיזקנו אותם לקבל את ההחלטה האמיצה. זה לא פוליטי - זה אחותי והילדה של אבא וזה כל מה שמעניין אותנו". יש לו ביקורת גם על ראש הממשלה בנימין נתניה וגם על היחס לו זוכות בכנסת משפחות החטופים: "אין אמפתיה בכנסת למשפחות שנמצאות בגיהינום, איבדנו את זה", עמית אומר. "אומרים יאאלה תתקדמו, לא נותנים להכניס תמונות של חטופים. אנחנו שומעים שהיו הזדמנויות בהם חמאס התפשר. ברור שהם שפלים אבל הם יצאו מהעמדות שלהם ברגעים שמדינת ישראל הצליחה להלחיץ אותם. אצלנו, ראש הממשלה לא עשה את מה שצריך כדי לנצל את ההזדמנות הזאת".

במשפחת לוי נאחזים בתקווה ובדמיון של רגע החזרה של נעמה הביתה. "כל הפנטזיות שלי נגמרות בזה שאני רואה אותנו מתחבקים. אחרי זה אני לא מפליג בדמיון כי אני מדחיק. מבחינתי זה פרק חזק אבל הפרק הזה נגמר בחיבוק. יאאלה, שיגיע כבר", יוני אומר. "אנחנו לא נוותר, אין דבר כזה שלא נקום בבוקר למרות שלפעמים זה קשה. נעשה כל מה שצריך. אנחנו לא מבינים מה נכון, לא יודעים מה הדבר הנכון - אבל לא מוותרים ולא נוותר לעולם עד שהיא תשוב. אין אופציה כזאת. נעמה היא באמת ילדה מצד אחד מופנמת, לא דברנית גדולה מאוד ומצד שני היא נחושה, פייטרית, יודעת לנשוך שפתיים. אני בטוח שכמה שלא קשה לה היא מוצאת את הכוחות כדי להחזיק מעמד וגם אני בטוח שהיא יודעת שאנחנו נחזיר אותה. לא יכולים לאכזב אותה".