בתוך השמחה במקומותינו לנוכח המינויים הבכירים שעליהם הודיע הנשיא האמריקני הנבחר, שכולם נחשבים ידידי ישראל - חדי אוזן יוכלו לשמוע גם קול אחר: שביעות רצון אצל פלסטינים נבונים, המבינים שהמינויים הללו סוללים את הדרך למימוש שאיפותיהם הלאומיות. איך זה יכול להיות?
ובכן, פחות משבוע אחרי שנתניהו הודיע שימנה את יחיאל לייטר לשגריר ישראל בארה"ב, טראמפ הודיע שימנה כמקבילו בארץ את מייק האקבי - פוליטיקאי, מוזיקאי וכומר בפטיסטי. האקבי תומך נלהב בהתנחלויות, תחום שלייטר הקדיש לו שנים בתפקידים שונים. האקבי אף דיבר על הזכות הגדולה שתיפול בחלקו לסייע לישראל בהחלת ריבונותה בשטחים. יוצא ששני השגרירים, של ישראל בארה"ב ושל ארה"ב בישראל, שותפים לעמדה. לכאורה אין מחלוקות, והמצב מצוין.
האקבי הסביר שהנשיא קובע מדיניות. אך אם יכולות השכנוע של ידידו נתניהו ושל התורמת מרים אדלסון יעשו את שלהן, אנחנו צפויים לבנייה ועוד בנייה, למען מימוש קווי היסוד של הקואליציה הנוכחית, קרי, "לעם היהודי זכות בלעדית ובלתי ניתנת לערעור על כל מרחבי ארץ ישראל". טריוויה פוליטית: זו הפעם הראשונה שהסכם קואליציוני משתמש במילה "בלעדית" לתאר את הזכות, כלומר שולל אפשרות שתהיה בעתיד פשרה שתוביל להסדר. טריוויה לשונית: הביטוי "כל מרחבי ארץ ישראל" מקביל ל"מהנהר ועד הים" (From the River to the Sea), שאימצו תומכי חמאס במערב.
הבנייה הצפויה בוודאי תכעיס פלסטינים. מי יודע כיצד תתבטא התנגדותם; האם תהיה אינתיפאדה שלישית? כיצד תגיב ישראל, שכבר מתוחה עד קצה יכולותיה? מה שבטוח, אותם נבונים מבין הפלסטינים ותומכיהם לא יגיבו להגברת קצב הבנייה, אלא יחייכו בסיפוק. הכיצד?
גודל שתי האוכלוסיות בין הים והירדן דומה (בלי עזה, שאינה נושא המאמר הזה). אין הסכמה על המספר המדויק של יהודים וערבים, אבל שני אחוזים לכאן וחמישה אחוזים לשם לא ישנו את המצב - אם הפלסטינים עדיין אינם רוב, הם יהיו בקרוב. מה יעלה בגורלם, אחרי הסיפוח? רעיונות כמו תוכנית ההכרעה של שר האוצר מספקים וריאציה עכשווית ל"חוטבי עצים ושואבי מים" התנכ"י, כלומר, הן צופות מיליוני ילידים בעלי זכויות חלקיות, בחסדי העם השליט.
האקבי ודומיו יתעלמו מהמעמד החוקי הנחות שמיועד למקומיים, ויעודדו את מקדמי הסיפוח בממשלה ומחוצה לה. אצל טראמפ מגמת הסיפוח כנראה תעבור בשלום (אם כי לנוכח היותו בלתי צפוי, אין ודאות). התהליך ימצא תומכים באמריקה ופה ושם גם באירופה, בעיקר בקרב מי שחרד מהשתלטות אסלאמיסטית על היבשת. סביר שלמעט כיסים בודדים, שאר העולם יתנגד.
בעבר היתה מראית עין של תהליך מדיני, שהגבילה במידה מסוימת את הלחצים הבינלאומיים על ישראל. הסרת המסווה, בסיועם של נציגי המעצמה החשובה, תשנה את כללי המשחק. כשהכוונה לספח גלויה, תקום דרישה מישראל להעניק זכויות שוות, כולל הצבעה, לכל בני האדם שנמצאים תחת שלטונה. מי שסבור שישראל תוכל לעמוד בלחצים ובעיצומים שיופעלו עליה אם תתנגד, מוזמן לשאול את דרום אפריקה של ימי האפרטהייד אם זה אפשרי.
ברוכה הבאה, קלפי שוויונית. צאתך לשלום, מדינה יהודית - בלי רוב יהודי, היא לא תהיה.
לנוכח הנ"ל, לו אני פלסטינית, לא אהיה מודאגת בשל המינויים של "תומכי ישראל" לתפקידי מפתח בממשל האמריקני הבא. לא אנסה למנוע את הרחבת הבנייה. לא אזדעק בגין צעדים לקראת סיפוח. זאת כי אבין שבסופו של דבר, התנהלות ישראל בתמיכת ארה"ב פועלת לטובתי ומקדמת את החזון שלי: מדינה אחת בהנהגה ערבית. לכן אשב לי בנחת ואחכה שהמדינה של העם שמתהדר בחוכמתו תיפול לתוך הבור שהיא כורה לעצמה, בעזרתם הפעילה של ידידים כמו האקבי.
הכותבת היא שגרירה לשעבר, היתה בין השאר אחראית על הקשרים עם הקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון