"חרדים מבקשים שינוי" - המשפט הזה, שנשמע אולי מפתיע, הולך ומתגבר בשיח הפנימי במגזר. החברה החרדית, כמו יתר החברה הישראלית, עוברת טלטלה עמוקה מאז 7 באוקטובר. האדמה רעדה והמציאות כבר אינה כפי שהיתה - ובתוך השינוי הזה, מתגלה קול חרדי חדש, שמחפש דרך להשתלב בלי לוותר על ערכיו העמוקים. קול שמבקש להוכיח שאפשר גם אחרת.
חוק הרבנים שעבר שלשום, לכאורה אינו נוגע ישירות לנושאים צבאיים, אך יש לו השפעה פוליטית רחבה. חקיקה כזו, בעיתוי רגיש, עלולה להעמיק את הניכור בין החברה החרדית ליתר החברה הישראלית ולהקשות על יצירת גשר אמון אמיתי. זהו הזמן להפסיק לשחק במשיכות חבל פוליטיות, ולמצוא דרך לחזק את השיתוף במקום להרחיב את הקרע.
זהו קול שדורש מאיתנו לחשוב מחדש על תהליכים מורכבים, לשלב את ערכי התורה עם מציאות מתפתחת, ולזכור כי בסופו של דבר - כולנו חלק מאותה חברה, וכולנו רוצים לשמר את מהותנו, כל אחד בדרכו.
ברקע, כוחות חדשים נבנים בשקט, כוחות שמבינים ששינוי הכרחי, אך דורש גישה מאוזנת ומכבדת. החברה החרדית מורכבת מאנשים שמקדישים את חייהם לתורה וערכיה, אך גם מאנשים שמבינים את הצורך בגישה משתלבת. יש מי שעדיין חוששים מהשינוי, אבל רבים מבינים שזהו רגע חשוב שמזמן שיחה אמיתית ופתוחה.
שינוי. מילה אחת שמערערת יסודות. היא מפחידה, מעוררת התנגדות, ולפעמים מרגישה כמו סכנה קיומית. במשך יותר מ-3,000 שנה, עם ישראל עמד איתן בזכות שמירה על המסורת, אז איך אפשר אפילו לדמיין שינוי, כשהמילים "ארץ ישראל" ו"בית" מתערבבות בעוצמת הקיום שלנו? כיצד נוכל לחשוב על שינוי, כשנראה כי זהותנו מונחת על הכף. הבלבול הוא גדול, וצריך לעשות סדר. כל השנים עם ישראל היה עם נרדף, רגיל לחיים בגלות, מוקף בעמים שמאיימים עליו. כיום, לשמחתנו, יש לנו ארץ משלנו, צבא משלנו, ואנחנו בעלי הבית על גורלנו.
הציבור החרדי כולל בתוכו אנשים המקדישים את חייהם ללימוד תורה, ורואים בכך דרך חיים מלאה ומשמעותית. עבורם, התורה היא לא רק עיסוק טכני, אלא השקפת עולם שלמה המחנכת מגיל צעיר מאוד ומהווה עבורם עיקר החיים. לצד זאת, ישנם רבים בציבור החרדי שבחרו בשילוב של תורה ועבודה - שמירה על ערכי התורה לצד עיסוק נוסף שיאפשר חיים מודרניים ופרנסה. גישה זו מאפשרת לבני הדור הצעיר לשלב בין שתי דרכים יקרות ללבם, וכך לשמור על זהותם תוך השתלבות בעולם המודרני.
אני מבקשת לדבר על השילוב הזה, על הקולות הדומים יותר משהם שונים - שמוכיחים שאפשר וצריך שינוי, כל עוד הוא נעשה בהתאמה למציאות. כשם שרומא לא נבנתה ביום אחד, כך גם שינוי אינו קורה בן רגע. מדובר כאן בשינוי תפיסה עמוק שמגיע עד לשורשי האמונה הבסיסית ביותר.
לאור זאת, חלקים הולכים וגדלים בציבור החרדי שואפים להעניק לדור הבא השכלה המשלבת את כל מקצועות הליבה לצד שמירה על ערכי התורה. אז מדוע, גם כיום, יש קושי להשתלב בשירות בצה"ל הנקודה כאן אינה חוסר רצון לתרום או לשאת בנטל - אלא פחד מהותי ועמוק. זהו חשש שנובע מעצם התפקיד שאנחנו רואים לעצמנו בעולם הזה: לשמור על ערכי היהדות, התורה והמצוות.
עבור הציבור החרדי, שמירת התורה אינה רק עניין של קיום מצוות, אלא ערך עליון ואורח חיים שנועד להבטיח את המשך הזהות היהודית. כשמתבוננים במציאות הצבאית כיום, קשה להתעלם מהפערים ומהניגודים הערכיים. חוקים שמקדמים רעיונות מערביים כדוגמת חוק השוויון - נתפסים כזרים, ולפעמים מנוגדים, לעקרונות שהציבור החרדי חפץ להנחיל לדור הבא.
משבר, זו הזדמנות שכדאי לנצל והבחירה שלנו כרגע היא כיצד להתמודד עם השינוי. עם זאת, שינוי כזה לא יכול לקרות בכפייה; הוא דורש תהליך הדרגתי של בניית אמון, של דיאלוג שמכבד את הערכים העמוקים שלנו, ומאפשר השתלבות מתוך הבנה ולא מתוך ויתור על מהותנו.
מצידו, הצבא צריך לפעול לבניית אמון מחודש כלפי הציבור החרדי, לקבל את החששות ולשבת עם אנשים מתוך השטח כדי לרדת לעומקם של דברים. שיח כזה צריך ובעיקר יכול להתקיים, הוא עולה וצף מתוך העם עצמו, למרות שכיום אין ייצוג לקול הזה, הרי שכאשר הקולות יתחזקו ויתרבו, לא ניתן יהיה להתעלם מהם - ונוכל להגיע למצב שבו כל הקול נשמע בארצנו.
הכותבת היא חרדית, סטודנטית לתואר שני בתקשורת באוניברסיטת חיפה