קשה לכתוב מתוך המלחמה. הרעש הלא פוסק של הפגזים, הפחד מהכטב"מים, ההקפצות, החום, הקור, השמירות בלילה. אחרי יותר ממאה ימי מילואים, קשה לגבש דעה ולמצוא רגע לחשוב בצלילות.
אבל בזמנים בהם אני פותח טלפון בימים האחרונים, אני רואה תמונות מעזה שלא מאפשרות לי לישון בלילה. ילדים נשרפים בחיים בתוך האוהל, אנשים רעבים, ילדות הולכות יחפות ונושאות מעט חפצים על גבן, זקנים פצועים וירויים. ומאז כואבת לי הבטן, יש מחנק בגרון. יש תחושה שמשהו מאוד לא טוב קורה הרחק-הרחק מהלב ומהתודעה של כולנו.
כי הלב והראש שלנו המילואימניקים נמצא בשירות, ובאפטר בבית, ובמשפחות שקורסות, ובלוויות ובאזכרות השנתיות (איך הן כבר הגיעו בתוך המלחמה הזאת?), ובהספדים על אנשים עם עיניים טובות. אבל כשאנחנו קוברים את מתינו ומנסים לראות את המדינה ולא את עצמנו, דברים מטרידים שרחוקים מהמחשבות שלנו קורים במרחק של שעה וחצי נסיעה מהבית.
"תכנית האלופים" של גיורא איילנד נשמעת נוצצת. אבל כשמסתכלים בה מקרוב, נהיה שחור בעיניים. זאת תכנית שהמטרה הרשמית שלה היא הרעבה מכוונת של מאות אלפי אנשים במטרה להביא לגירוש שלהם והשטחה של כמעט כל צפון הרצועה.
מאחורי התוכנית עומדים גיורא איילנד שמאמין כי "מגפות קשות בדרום הרצועה יקרבו את הניצחון", ארגון צו 9 שהתפרסם בזכות חסימת ובזיזת משאיות סיוע הומניטרי ומכון "משגב" מבית פורום קהלת, אותו כבר כולנו מכירים היטב.
על פי התוכנית מעל 300,000 האנשים שחיים בצפון הרצועה יקבלו הוראה לעזוב בתוך שבוע. מי שלא יעזוב יוחזק כמחבל ודינו יהיה גזר דין מוות.
אבל עדויות מהשטח מלמדות על זה שלא תמיד ניתן זמן מספק לעזוב ושאנשים רבים - תינוקות, זקנים, ילדים - לא ממהרים להתפנות אחרי התשישות, הרעב הפינויים הרבים שעברו השנה, הפחד להיכנס לאזור לא בטוח, המסע שמחכה להם והידיעה שלא בטוח יהיה להם לאן לחזור. בשבועות האחרונים מאות בלתי מעורבים נהרגים בשטח הזה כחלק ממשימת הפינוי הכוללת שלו.
ולשם מה? כחיילים וכאזרחים אמרו לנו מהרגע הראשון שמיטוט שלטון חמאס והחזרת החטופים הן מטרות המלחמה. כולנו התגייסנו עבור מטרות אלו.
יותר משנה עברה וחזרתם של 101 חטופים מעולם לא נראתה רחוקה יותר. אין שום עסקה משמעותית על הפרק ונתניהו הודה בעצמו לאחר חיסול סינוואר שמחליפו "יציב תנאים נוקשים אף יותר לעסקת חטופים".
גם הקמפיין של הממשלה על "מיטוט שלטון חמאס" הוא זריית חול בעיניים של כולנו. ולא אני אמרתי את זה, אלא דובר צה"ל בכבודו ובעצמו, דניאל הגרי ביוני האחרון: "הרעיון של להשמיד את חמאס - זה פשוט זריית חול בעיני הציבור. מי שחושב שאנחנו יכולים להעלים את חמאס הוא טועה... מה שאפשר לעשות זה להצמיח משהו אחר, מישהו שיחליף אותו. משהו שיגרום לאוכלוסייה לדעת שמישהו אחר מחלק את האוכל, שמישהו אחר עושה את השירותים הציבוריים. אם לא נביא משהו אחר לעזה, בסופו של יום נקבל את חמאס".
אז אם אנחנו לא מתקדמים להסכם חטופים או להחלפת שלטון חמאס ברצועה, מה המטרה של תכנית ה"אלופים" ושל ההרעבה והגירוש של מאות אלפי אנשים נשים ותינוקות? כך עמית סגל כתב כבר באוגוסט האחרון: "שרים בממשלה לוחצים על נתניהו להורות על פינוי כולל ומוחלט של עזה סיטי מאחרוני תושביה, בין 100 ל-200 אלף. ההצדקה הביטחונית היא הסרת האיום על ציר נצרים מצפון. ההצדקה האמיתית היא הזעזוע והייאוש שהדבר יזרע בדעת הקהל הפלסטינית, כשעזה תיפול".
אז עמית סגל כותב שלא באמת מדובר בצורך בטחוני. אבל הרבה עבר עלינו מאז אוגוסט, והכוונה של אותם שרים "שלוחצים על נתניהו להורות על פינוי כולל ומוחלט של עזה סיטי" מתבהרת במלוא הדרה בשבועות האחרונים - הקמה של מאחזים יהודיים ברצועת עזה.
בזמן ששירתנו במילואים וציינו את יום הזיכרון הראשון ל7.10, תנועת הליכוד כבר הזמינה את הציבור לכנס "נערכים להתיישבות בעזה", בה לקחו חלק שרים וחברי כנסת מסיעות נוספות. 27 חברי קואליציה ביניהם שרים בכירים השתתפו בכנסי התיישבות בעזה בחודשים האחרונים. אנשים עומדים שם על הבמה ואמרו בפה מלא - צריך להרעיב, לגרש, להשמיד ולכבוש את צפון הרצועה. הכול כדי להקים בה התיישבות יהודית.
אני לא מאמין שמראש זאת הייתה המטרה של המלחמה הזאת. אבל עם הוואקום שנוצר, המשך המלחמה שכבר לא ברור האופק שלה וכשאין שום תכנית אסטרטגית נראית לעין - גורמים ימנים קיצוניים יודעים לנצל את הסיטואציה ולגרור את כולנו לעשות דברים מחרידים.
אני מרגיש שעל גבי הגב שלי והחיים של היקרים לי מקדמים דברים שבינם לבין הביטחון שלנו או של החזרת החטופים - שהם המטרות המוצהרות של המלחמה - אין דבר. מנצלים את המסירות שלנו, את ההקרבה שלנו, את הרצון שלנו לשמור על המשפחות שלנו, את הידיעה שנגיע שוב ושוב כשיקראו לנו - כדי למנף את המלחמה הזאת למוות אינסופי שכבר אי אפשר להצדיק אותו.
אין חולק כי המערכה בעזה היא מורכבת מאין כמוה. ישראל עומדת מול אויב שעושה שימוש ציני באוכלוסייה אזרחית כמגן ומשתמש במקומות כמו בתי חולים ובתי ספר לפעולה לוחמתית. אבל גם בסיטואציה המורכבת הזו חשוב להציב גבולות אדומים להתנהלות הצבאית. אסור להפוך הרעבה וגירוש של מאות אלפי בלתי מעורבים לתוכנית העבודה שלנו. לא בכדי ערן עציון, סגן ראש המל"ל לשעבר, אמר ש"דגל שחור" מתנוסס מעל התכנית הזו.
חובתנו לומר את זה - תכנית האלופים רעה לישראל. היא רעה למי שאנחנו, ליהודים שאנחנו, לישראלים שאנחנו. רק אסטרטגיה ליום שאחרי המלחמה תחזיר את החטופים ותמוטט את שלטון חמאס. כל השאר - הגירושים, ההרעבות, התוכניות הצבאיות, ההצהרות הפומפוזיות - רק יביאו עוד ועוד דם אבל לא ביטחון.
אריאל שורץ כותב מהמילואים בגבול לבנון, אחרי ששירת כלוחם מעל 100 ימים במלחמה האחרונה. הוא עורך דין ועובד סוציאלי, סטודנט לתואר שלישי במשפטים ובוגר תכנית נגה של מכון מולד.