בית המשפט העליון קיבל היום (ראשון) את ערעור פרקליטות המדינה, והרשיע בדעת רוב את עבריין המין עאדל הייב באונס של אישה כבת 82 לפני כשנתיים, וזאת לאחר שזוכה פה-אחד מעבירה זו בביהמ"ש המחוזי בנצרת.
כזכור, הייב (44) הואשם באונס וכן בהפרה של צו פיקוח על עברייני מין שהיה נתון נגדו באותה עת, בשל הרשעתו באונס אישה אחרת. הקשישה שהתלוננה נגדו טענה כי הייב הציג עצמו כשיפוצניק ואף כג'יגולו שמקיים יחסי מין עם נשים בתשלום. הוא פנה אליה פעמים רבות, יזם שיחות עם תוכן מיני בוטה, חשף בפניה את איבר מינו ולחץ עליה להיפגש עימו, עד שלבסוף הסכימה שיבוא לביתה כדי לבחון עבודת שיפוץ נקודתית, אז הייב אנס אותה בכוחניות וגרם לפציעתה.
ביהמ"ש המחוזי בנצרת (השופטים אשר קולה, דני צרפתי ורננה גלפז-מוקדי) העדיף את גרסתו של הייב לפיה יחסי המין עם הקשישה התקיימו בהסכמה, וקבע שהקשישה לא העידה באופן "קוהרנטי ועקבי", תשובותיה אינן הגיוניות וכי התחמקה ממתן תשובות לחלק מהשאלות. לכן הייב זוכה מהאונס, הורשע רק בהפרת צו הפיקוח, ונגזרו עליו 11 חודשי מאסר.
באופן חריג, הגישה פרקליטות המדינה ערעור על הזיכוי מעבירת האונס, על אף שדובר בזיכוי פה-אחד המבוסס על ממצאי עובדה ומהימנות עדים, בהם ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב. בערעור נטען בעיקר, כי הייב הציג גרסאות שונות, שחלקן נשמעו לראשונה רק בעדותו בביהמ"ש, וזאת מול תלונתה וגרסתה העקבית של הקשישה, ולכן היה מקום להעדיף את גרסתה.
מ"מ נשיא ביהמ"ש העליון, השופט יצחק עמית, אליו הצטרפה השופטת דפנה ברק-ארז, דחה ראשית את הטענה העקרונית שזיכוי פה-אחד, כשלעצמו, מקים ספק סביר שמצדיק את דחיית הערעור, וקבע ש"הספק הסביר מצריך אחיזה סבירה בחומר הראיות, שאם לא כן, גם דעת מיעוט מזכה של אחד משופטי ההרכב תיחשב כמקימה ספק סביר".
בפסק הדין הודגש, כי בתי המשפט הכירו בכך שהתנהגותם של נפגעי עבירות מין אינה ניתנת תמיד להימדד באמות מידה רציונאליות למתבונן מן החוץ, אך למרות זאת המחוזי ביסס את מסקנותיו על כללי היגיון ואף התבסס במידה רבה על הנחות ביחס למה ש"הגיוני" או "לא הגיוני" לצפות מהתנהגותה של נפגעת עבירות מין.
"היא חששה שהיא תלך לעולמה לפני שהצדק יצא לאור. היא מאושרת שנעשה צדק והיא מקווה שהעבריין יירקב בכלא", כך אמרה עורכת הדין דורית בן אברהם שייצגה את הקשישה. לדברי בן אברהם "הזיכוי של האנס היה קשה מאד עבורה. הציקה לה הידיעה שהיא, קורבן אונס, הפכה לשקרנית בעוד שמאמינים לאנס ומזכים אותו. איך אפשר היה לחשוב שזה נעשה בהסכמה. צריך לזכור שמדובר באנס שכבר הורשע וריצה מאסר על עבירת אונס. בית המשפט המחוזי לא עמד על סתירות רבות בעדויות שלו ועל פרטים נוספים. הפרקליטות פעלה מדהים, שיתפה, התייעצה והלכה איתנו לאורך כל הדרך. כעת. יחזור התיק לדיון בבית המשפט המחוזי בנצרת שיכריע מה העונש שיוטל על הייב.
השופטים במחוזי הסבירו בהחלטה לזכות את הנאשם כי נסמכו על תיעוד ויזואלי ממנו עלה כי "המפגש הראשוני בין המתלוננת לנאשם היה נינוח, ברחובה של עיר, ובשום שלב לא נראה כי הנאשם מפשיל מכנסיו וחושף את איבר מינו, כשם שגם בשום שלב לא נראה שהמתלוננת מופתעת, מפוחדת או נבוכה בניגוד לנטען". וכי גרסתו של הנאשם לעניין המפגש בבית המתלוננת לא נסתרה. "הוא הגיע לצורך מפגש מיני ולאחר תיאום מראש. הם ישבו כמה דקות במטבח ושוחחו ולאחר מכן המתלוננת הובילה אותו לחדר השינה שלה", נכתב.
השופט עמית גם נסמך על ההלכה המשפטית אודות "המובלעת הראייתית" הייחודית לנפגעות עבירות מין, שלפיה בין היתר אין מדקדקים בסתירות ובאי-דיוקים בגרסאותיהן. הוא דחה את קביעת המחוזי כי גרסת המתלוננת לא היתה עקבית, וקבע כי "המתלוננת לא סטתה מגרסתה הראשונה שנגבתה ממנה עודנה דואבת בבית החולים, לא בהודעות שנגבו ממנה ולא בעדותה בבית המשפט". בכל מקרה הוא ציין כי לא מצא סתירות של ממש בעדותה, והדגיש שבשום מקום בעדותה או בשיחותיהם המוקלטות אין כל ראייה לכך שהיא הסכימה לקיים יחסים עם הייב.
ביהמ"ש קיבל את טענת המדינה כי המחוזי "שגה לא אחת ביישום 'המובלעת הראייתית', ודומה כי חלק מההיסקים והמסקנות שלו בהקשר זה לוקים בהכללות". השופט עמית הוסיף, כי "אל מול עדותה של המתלוננת והראיה האובייקטיבית בדמות הפגיעה הפיזית שנגרמה לה, היה מקום לבחון את גרסתו של הייב, מה שלא נעשה ע"י בית משפט קמא, שהתעלם מגרסאותיו השקריות והתמוהות".
ביהמ"ש העליון קיבל את ערעור פרקליטות המדינה והרשיע את עבריין המין עאדל הייב (44) באונס אישה בת 82. הייב זוכה פה אחד מעבירה זו בביהמ"ש המחוזי בנצרת. הוא הואשם באונס ובהפרה של צו פיקוח על עברייני מין בשל הרשעתו באונס אישה אחרת.
— פרקליטות המדינה (@praklitut) November 10, 2024
השופט יחיאל כשר, בדעת מיעוט, סבר שיש לדחות את הערעור, בין היתר משום שכאשר המדינה מערערת על זיכוי בעבירות מין שנומק בהתרשמות מהעדים, ביהמ"ש יתערב וירשיע "רק במקרים נדירים ויוצאי דופן, בהם סבורה ערכאת הערעור כי נפלו בהכרעת הדין טעויות עובדתיות מהותיות שאין עניינן בהתרשמותה של הערכאה הדיונית מהעדויות שנשמעו בפניה ואשר אם לא היו נופלות, חזקה שעמדתה של הערכאה הדיונית עצמה הייתה אחרת".
כשר ציין, כי גם אם היה מסכים לכל קביעותיו של השופט עמית באשר לטעויות שנפלו בהכרעת הדין של המחוזי (והוא מסכים רק עם חלקן), "אין בכך די כדי להתגבר על התרשמותו של המחוזי מהעדויות בפניו (וכאשר אותה התרשמות היוותה גורם משמעותי בהכרעתו המזכה), במידה הנדרשת כדי שערכאת ערעור תוכל לקבוע שאין ספק סביר באשמתו של המשיב".
התיק נוהל בביהמ"ש המחוזי ע"י עו"ד אלינה קאפמן מפרקליטות מחוז צפון. הערעור הוגש ע"י מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, עו"ד רחל מטר, ועו"ד סיגל בלום ממחלקתה, שאף ניהלה את התיק בערעור.
בכתב האישום נכתב כי הייב שהה בביתה של האישה, שהייתה אז בת 81. בזמן שהיא יצאה מביתה, ניגש אליה ופתח בשיחה, במהלכה הציג עצמו כמי שעוסק בשיפוצים כשהוא מחמיא לה על המראה החיצוני שלה ואמר שהוא אוהב נשים כמוה וכי היא גורמת לו לגירוי מיני. היא דחתה את הצעתו לקיום יחסי מין. לאחר מכן בהזדמנויות שונות התקשר הייב אל המתלוננת וניסה לשכנע אותה להיפגש עמו לצורך קיום יחסי מין, אך המתלוננת לא נענתה להצעותיו.
במהלך אחת השיחות הסכימה המתלוננת כי הנאשם יגיע לביתה לצורך בדיקת אפשרות לשיפוץ שתכננה להרחבת דלת המעבר לחדר הרחצה, כדי להתאימו לבעלה הנכה. בניגוד להוראות צו הפיקוח, הגיע הייב לצורך עבודת השיפוצים אל בית המתלוננת. הוא עשה עצמו בוחן את מקום השיפוץ והבטיח לשוב עם הצעת מחיר. לאחר מכן פנה אל המתלוננת בניסיון לשכנעה לקיים עמו יחסי מין אך היא סירבה.
על פי כתב האישום, למרות סירובה, הוא אנס אותה באלימות תוך שהיא מתחננת שיחדול ממעשיו. האישה נזקקה לטיפול רפואי בבית חולים. הייב טען שמדובר היה ביחסים בהסכמה. בפסק הדין המקורי הרכב השופטים טען כי הפרקליטות לא הצליחה להוכיח שהקשישה התנגדה למעשיו והוא זוכה בסעיף האונס והורשע כאמור בהפרת צו הפיקוח בלבד. הרכב השופטים, בראשות אשר קולה, שזיכה את רומן זדורוב מהאישום ברצח תאיר ראדה, טען כי הפרקליטות לא הצליחה להוכיח שהקשישה התנגדה למעשיו.
בגזר הדין נכתב כי "בית המשפט קבע כי המאשימה כשלה בהוכחת האישום המרכזי המיוחס לנאשם שהוא כמובן האשמתו באונס המתלוננת. התרשמות בית המשפט הייתה כי המתלוננת לא העידה באופן קוהרנטי ועקבי, והתחמקה ממתן תשובות לחלק מהשאלות, הן בבית המשפט והן בחקירות המשטרה". עוד נכתב כי "אומנם הנאשם הוא זה שבא בהצעות מיניות בוטות למתלוננת והתנהגותו אינה ראויה ואולם מכאן ועד להאשמתו באונס ברוטלי המרחק רב ואפילו רב מאוד".