עופר שלנו, עברו 400 יום ואתה עדיין בגיהינום!
איך חטפו לך, ולכולנו, יותר משנה מהחיים. מי היה מאמין. אני והילדים בביתנו החדש הזמני בקריית גת, עם רוב קהילת ניר עוז, נלחמים עדיין על שיגרה ועל שיקום, על ריפוי הפצעים, על תכנון ובניית הקיבוץ מחדש. בזמן שעם ישראל חוגג חגים, אנחנו מתאבלים וקוברים חברים.
החגים עברו, חג ועוד חג, אירועים, סידור הבית, שתילת גינה, מחזוריות ושיגרה אשר רק מחזקת ומנכיחה את חסרונך. אין בתוכנו שום חגיגה וגם שום טיפת שמחה. ואתה עדיין אי שם, חי, עמוק במחשכים, הרחק מקהילתך, ביתך ומשפחתך. כל כך הרבה עבר מאז אותו יום ארור. מאיפה בכלל להתחיל?
חשוב שתדע, סהר וארז חזרו הביתה לאחר 52 יום בזכות עסקת נובמבר בדיוק לפני שנה. מאז, מר הפקרה נתניהו טרפד את העסקאות אחת אחרי השנייה. סהר וארז חזרו בריאים בגופם - נס גדול, אך נפשם פצועה. גופם פה אבל הלב עדיין שבוי, כלוא במנהרות.
אנחנו מציינים גם ימי הולדת. הילדים גדלים, גאיה בת 22, רותם בן 20, סהר בת 17 וארז בן 13. בימים האחרונים ציינו לו בר מצווה, עליה לתורה, ואתה לא זכית לעמוד לצדו ברגעיו המרגשים בבית הכנסת. ניסן אחיך ניצב שם במקומך, כאשר ארז קרא בתורה את פרשיית נח, המבול, שאכן הביא עלינו הרס ובלבול, כנאמר שם: "ותמלא הארץ חמס". תחת ממטרי הסוכריות, ניצב ארז שלנו, גאה, ילד-גבר קטן, מקריא פרשיה בשפה לא הכי קלה וברורה, ומצניע תחת חיוכו הביישני. דרמה גדולה.
המקום התמלא במשפחה ובחברים, ישנים וחדשים, דודים, בני דודים, אחים, חבורת האופניים שלך, מוסיקה, ריקודים, אוכל, ושמחה, שהניפה את ארז על הכתפיים עד העננים ובחזרה. בהמשך, מצגת בה ארז מנגן בחצוצרה את השיר האהוב עליו "ילד של אבא". ועל המסך מרצדות תמונות וסרטונים שלכם מכל תקופות החיים, יחדיו. הגוף שלנו היה מרוגש, אך הלב בכה את חסרונך.
ובאולם היה גם חברך דן, לא תאמין, הוא חובק תינוקת קטנה המביאה אתה תקווה, וגם עדי בת הדודה שלך ילדה תינוקת מתוקה שהמיסה את ליבנו, שהקשיח מאד בתקופה האחרונה. אתה וגם אמא היקרה שלי ונכדתה המלאכית נויה, לא הייתם שם כדי לציין אתנו את האירוע. לצערי, אמא ונויה לא יחגגו אתנו יותר לעולם.
ארז גם עלה כיתה ועבר בית ספר. הראש שלו בעיקר בעזה ולא בספרים. הוא מתעשר מצבירת כסף במשחקי מחשב, רוכב על סוסים, גולש על גלים, מתלבש יפה וכה נאה. הוא מופיע על פוסטרים בראשי חוצות, אבל לא מהסיבות הנכונות. סהר סיימה שיעורי נהיגה, היא לוקחת חלק פעיל ונואמת במאבק להחזרתך, מחויבת לך. מעת לעת היא מקעקעת על גופה את סמלי שברי ליבה. רותם פה אתנו, גבר בריא ומוכשר, לעיתים מרוחק, הרחיק עד ניו יורק כדי לנגן עם עידן רייכל. הוא ממשיך ליצור מוסיקה ולהגיע לנגרייה שלך בקיבוץ כדי לבנות, להתחבר, להרגיש אתך. גאיה אישה בוגרת, היא עדיין מדגמנת בתל אביב, והתחילה ללמוד פילאטיס, רכשה רכב חדש, והעבירה אותו טסט בכוחות עצמה. היא מנסה להסתדר, אבל אתה חסר לה מאוד לתמיכה.
ההורים, ניסן ושרון, יפעת ושמי וכל המשפחה, החברים, רק מחכים שתחזור להטיס טיסנים, לדוג דגים, לטייל בג'יפ, לרכב באופני הרים בארץ ובעולם ולהצחיק עד דמעות את כולם. הגוף של כולנו כאן חזק, באירועים, בחגים, בגדילה, בצמיחה, במאבק הסיזיפי להצלתך ולהשבת יתר החטופים. אך הלב שלנו בוכה, עצוב, מפוחד, מיואש, מאוכזב, זועם על כך שאתם סובלים, על שהופקרתם, וברגע אחד, נלקחו ממכם כל זכויותיכם וחירותכם. עופר, אנחנו כל כך כועסים על הממשלה והעומד בראשה, נתניהו, החתומים על המחדל הגדול בתולדות ישראל שלקח אותך מאיתנו ועל כך שאינך נוכח בחיינו, בחיי משפחתך וילדך .עברו 400 יום ואתה ועוד 100 חטופים עדיין שם בגיהינום. אנחנו כאן, מחכים לך בגופנו, והלב שלנו 24/7 רק אתך. אוהבים אותך.
אני רוצה לצרוח: תחזירו אותם כבר הביתה עכשיו!!!!
הדס קלדרון היא אימם של סהר וארז שנחטפו לעזה ושוחררו, אביהם עופר עדיין חטוף. אמה ואחייניתה נרצחו בטבח שבעה באוקטובר.