לכל צמרת פיקוד הדרום היה ברור כי מדובר בעניין של זמן עד שכוחות צה"ל יתנפצו על ההתארגנות המחודשת של חמאס במחנה הפליטים ג'בליה שבצפון רצועת עזה. פעילי חמאס הקיפו את עצמם ביותר מ-55 אלף אזרחים ששימשו עבורם מגן אנושי וקיוו שזה מה שימנע מצה"ל לתמרן לעברם. גורמי המודיעין התעקשו כי ההתארגנות של חמאס, שכוללת יותר מאלפיים מחבלים, מהווה מוקד שלטון ששולט בכל צפון רצועת עזה הכולל את שכונת אל עטטרה, בית חאנון, בית לאהיה וכפרים נוספים.
לכן, העריכו בפיקוד הדרום כי פגיעה במוקד הטרור הרחב במחנה הפליטים ג'בליה יביא לאפקט רחב: הכרעה של כוחות חטיבת צפון הרצועה, פגיעה ביכולת של חמאס לשלוט בכל אזור הצפון ובפגיעה בתשתיות הטרור של ג'בליה, שמראשית המלחמה או יותר נכון לאורך עשרות שנים היוותה סמל התנגדות לישראל בכלל ולצה"ל בפרט.
נקודת המפנה לגבי המשך הלחימה ברצועת עזה הגיעה בדיון הערכת המצב שנעשה במטה הכללי של צה"ל, שהעלה כי חיסולו של מנהיג חמאס יחיא סינוואר על ידי לוחמי צה"ל הוא עוד הוכחה להתמוטטות חמאס ברפיח, שם כבר לא ניתן לספק הגנה לבכירי הזרוע הצבאית של ארגון הטרור ובאותו דיון כבר היה ברור כי פיקוד הדרום מוכן וערוך לשלב הבא: לחימה בצפון הרצועה.
בהתארגנות לנוהל הקרב החדש התעקש מפקד פיקוד הדרום האלוף ירון פינקלמן, שוב כמו בפשיטה בבית החולים שיפא ובמוקדים אחרים, לשלב בתוכנית הפעולה הונאה ותחבולה כדי להערים על מה שנשאר מהזרוע הצבאית של החמאס בצפון הרצועה. התנאים היו מורכבים מאחר ומרבית הקשב והמשאבים של צה"ל היו מרוכזים בלבנון. אוגדה 162 בפיקודו של תא"ל איציק כהן ראתה בכך אתגר חיובי חרף העובדה שכוחותיה צריכים לדלג מרפיח לצפון רצועת עזה מבלי שחמאס יבין היכן התמרון הבא. האלוף פינקלמן קבע את הכללים ובצוותי הקרב החטיבתיים תרגמו את הדרישות לשרטוטים על גבי המפה.
4 באוקטובר 2024 נקבע כתאריך היעד לתחילת התמרון לעבר ג'בליה. קציני הלוגיסטיקה והחימוש הביטו זה על זה בפליאה כי הבינו שכל דקה קריטית. נותרו להם 48 שעות לתחילת המהלך, זמן שהיה נראה חסר היגיון בהתחלה וככה למעשה בצירים הגם ככה עמוסים במשאיות, החלו לשנע בהצלחה רבה נגמ"שים וטנקים מרפיח לצפון רצועת עזה. הדחפורים האימתניים של חיל ההנדסה נותרו מאחור כדי לא לעורר חשד בקרב הפלסטינים ולא לעכב את הכוחות.
בזמן שבחמאס חשבו כי צה"ל נערך לאפשרות לתמרן לכיוון מחנות המרכז, שם לפי הערכות בישראל יש חטופים חיים, השלימו הכוחות היערכות להתקפה תחבולנית על ג'בליה. בהפתעה גמורה, החלה חטיבה 401 בפיקודו של אל"מ אחסן דקסה ז"ל לשעוט במהירות מזיקים על ציר החוף, נטול המטענים, בעומק של 8 ק"מ, כדי לכתר את ג'בליה מדרום. במקביל אליה, באותן דקות, פתחה חטיבה 460 בפיקודו של אל"מ דביר אדרי בתמרון מגבעת חץ שחור על גבול רצועת עזה לעבר ג'בליה וניתקה אותה מהעיר עזה. כך שובשה תוכנית ההגנה של חמאס בג'בליה כשבארגון הטרור קיוו לקבל סיוע במחבלים ובאמצעי לחימה ברגע האמת מחטיבת העיר עזה או במקרה הגרוע לנצל נתיב בריחה ללב עזה.
ברגע שאל"מ דקסה ואל"מ אדרי דיווחו למפקד אוגדה 162 על הגעה לנקודות הציון שעליהם סוכם בנוהל הקרב, הסתיים שלב הכיתור. פעולה זו אפשרה יציאת אוכלוסייה מג'בליה ששימשה מגן אנושי למחבלי חמאס. בנקודת הזמן הזו, החל האתגר המשמעותי. לפי גורמי מודיעין, פעילי חמאס איימו באלימות, טרור שכלל ירי לרגליים ואף בהחרמת סיוע הומניטרי לבל ייצאו מג'בליה כשהם מסתתרים בלב מחנה הפליטים הצפוף. לפי עדויות מאוחרות שהגיעו לצה"ל, פעילי חמאס גם הרגו אזרחים כדי להרתיע אותם מלצאת מהבתים.
בשבוע הראשון ללחימה היה קושי גדול להניע אוכלוסייה והמצב בשטח הקשה מאוד על כוחות צה"ל לתמרן לעומק ג'בליה על רקע החשש מפגיעה באזרחים. ככל שחלף הזמן בשילוב פעולות הסברה והתקדמות הכוחות באש, יצאו מג'בליה בשלבים 55 אלף אזרחים. לפי הערכות בימים האחרונים, נותרו מאות בודדות.
מאז החלה הלחימה בג'בליה הצליחו כוחות אוגדה 162 לקחת בשבי כ-900 מחבלים שחלקם ברחו מבית חאנון ובית לאהיה כדי להסתתר במחנה הפליטים. "חלק מהמחבלים הרימו ידיים ונכנעו וחלקם ניסו לעבור דרך הנקזים שיצר צה"ל בשטח כדי לנתב את האוכלוסייה כשהם מתחפשים לאזרחים תמימים", סיפרו מקורות צבאיים. בין העצורים היו מפקד פלוגת נוח'בה שהשתתף בטבח ב-7 באוקטובר, מפקדי מארבים, צלפים, מומחי חבלה ועוד. כולם הועברו לחקירת שב"כ.
התחבולה של אוגדה 162 הוכיחה את עצמה. לא רק ביצירת ההפתעה לאויב אלא גם בבחירת צירי התנועה, שבהם לא הצליחו המחבלים להיערך עם מטעני חבלה. אך ככל שהכוחות התקדמו ללב המחנה, הלחימה הפכה למורכבת הרבה יותר. שטח צפוף רווי במטעני חבלה ובמלכודים מתוחכמים. ב-48 שעות הראשונות אותרו 50 מטעני חבלה ומתחילת הלחימה באזור אותרו על ידי הכוחות 200 בתים ממולכדים שלא התפוצצו על הכוחות למעט שני מבנים. באחד מהם הוסתר מטען חבלה בגרם המדרגות ובשני מולכדה הקומה השנייה באופן חריג.
"ג'בליה נבנתה על ידי חמאס כמרכז כובד בצפון הרצועה ולכולם היה ברור שברגע שהיא תיפול, כל צפון רצועת עזה תיפול לידי צה"ל", אמר קצין בכיר בפיקוד הדרום. "עסקנו כל הזמן בלהפתיע את האויב. ראינו איך האויב נס על נפשו מהעוצמה שלנו בשילוב של טכניקות מגוונות. אנחנו עומדים היום על סף הכרעה של האויב בג'בליה. היא לא תחזור למה שהייתה לפני התמרון. לא מעל ולא מתחת לקרקע".
לפי הערכות בצה"ל, כיבוש ג'בליה כולה יאפשר שליטה מלאה של צה"ל בכל צפון רצועת עזה. כתוצאה מכך יוגדר כל האזור כמרחב לחימה נקי ממחבלים. פעולה זו תאפשר חזרה של הרכבת מאשקלון לשדרות ושילוב קלף מיקוח נוסף במו"מ לשחרור חטופים. "אם יש משהו שמחרפן את חמאס זו ההשתלטות של צה"ל על שטחים גדולים".
המשפט של אל"מ דקסה ז"ל שלא יוצא מהראש
סרן ג' (26), מפקד פלוגה מצטיין מגדוד 601 תחת צוות הקרב החטיבתי 401, נכנס לפני ארבעה חודשים להילחם ברפיח לקראת פיקוד על פלוגה א' שספגה מהלומה לאחר ששמונה מלוחמיה נהרגו באסון נגמ"ש הנמרה. חודש קודם לכן, נפצע מפקד הפלוגה באורח קשה והמפקד בפועל היה סגן מפקד הפלוגה שנהרג באסון.
ג' הוביל את הלחימה בשכונת תל סולטאן שבה התבקש לבצע עבודה יסודית בפירוק תשתיות הטרור. לימים, יתקשר הרמטכ"ל הרצי הלוי להודות בשיחה עם תא"ל כהן, כי הפעולות שביצעו כוחות האוגדה בדגש על מה שביצע אל"מ אחסן דקסה, היוו את הבסיס לבריחה של יחיא סינוואר ממקום המסתור ולבסוף לחיסולו על ידי לוחמי ביסל"ח.
"רפיח בשונה מכל מקום אחר הייתה מלאה באמצעי לחימה ותחמושת. כל בית שנכנסו אליו בתל סולטאן היה עמוס בנשק, אבל גם מחובר בצורה כזו או אחרת לבית שצמוד אליו בהמשך הרחוב. הרבה סליקים. בג'בליה זה סיפור אחר. כמות מטורפת של מטעני חבלה ומלכודים", סיפר מפקד הפלוגה מג'בליה לוואלה. "רק בשבוע שעבר מצאנו 17 מטעני חבלה. הם פועלים בשיטת המארבים. מניחים מטעני חבלה יצוקים בבטון בחומות ובבתים, ומפעילים מרחוק באמצעות מצלמות. חלק מהלמידה שלנו עלתה בדם. הם ממלכדים דלתות, ארונות ומניחים הרבה פסי דריכה בשונה מרפיח. האוכלוסיה בג'בליה יותר קשוחה, מחנה הפליטים מאוד גדול וצפוף מאוד וג'בליה לכשעצמה גדולה פי 3 משכונת תל סולטאן. אני מרגיש עוצמה כמפקד פלוגה כשאני מוקף בטנקים שמחפים עליי, מל"טים. עמדתי עם הנמר"ה שלי בלב מחנה הפליטים ג'בליה והרגשתי בטוח".
סרן ג' הרבה בריאיון לדבר על פקודיו שצברו ניסיון בלחימה. "יש לנו לוחמים שנלחמו ברצף כבר יותר משנה. אני רואה לא רק את הניסיון אלא גם את ההישגים שלנו. זה לא לקח לנו הרבה זמן בניגוד למה שחשבו אחרים. אבל יש גם מחירים. איבדתי את המח"ט שלי אחסן דקסה (נהרג בגב'ליה בפיצוץ מטען חבלה), המג"ד שלי נפצע קשה, מ"פ מקביל שלי שנלחם שלושה חודשים נפצע ולבסוף נהרג. אבל חשוב לי להגיד בפה מלא: אנחנו באמת משמידים ומכריעים אותם. מי שברח בעבר? לא רחוק הרגע שנגיע גם אליו. עם היכולות שצברנו, השיטות, הטכניקות, נגיע לכל מקום שיבקשו. אנחנו גם יסודיים במשימה. שאר הכוחות של חמאס יודעים שהם הבאים בתור. נגיע אליהם ונדע לעשות התאמות בשטח".
תוך כדי השיחה הוא משתתק לרגע כשהוא מדבר על אל"מ אחסן דקסה. "הוא מפקד שקצרה היריעה מלתאר אותו. הוא פיקד עליי שלושה חודשים. התחברתי אליו. הוא היה מאוד קרוב אלינו ומצד שני ידע לדרוש ממך מקצועית המון. אני נתקלתי בהרבה אירועים מקצועיים והוא תמיד היה איתנו. תמיד מלפנים. תמיד היה במקום שיש בו חיכוך או היתקלות. תמיד היה במקומות שצריך אותו. זה נתן לי ולשאר המפקדים תחושה של ביטחון . זה גרם לנו לפקד יותר מלפנים. זה אחד הדברים הכי גדולים בלחימה. אנחנו לא מאחורה כמפקדים. המ"פים והמג"דים מקדימה וזה הכול התחיל מהמח"ט. הוא היה נושם את השטח וזה חלחל עד אחרון הלוחמים. אנחנו מזכירים כל הזמן משפטים שלו. מזכירים אותו בקרב. הוא באמת נגע בלב של כולם".
סרן ג' משתף באמירה ששמעה מאל"מ דקסה ז"ל. הוא אמר לי ש'אנחנו תמיד אלו שמכתיבים את הקצב ואם אנחנו יכולים לא לפחד ולקחת עוד קדימה'", נזכר ג'. "גם בתל סולטאן הוא אמר לנו שנביא הישגים גדולים וצדק. אנחנו השמדנו מבנים 100 מטר מהמקום שבו חיסלו את סינוואר. כנראה אנחנו גרמנו לו לזוז . לצאת ממקום המסתור שלו. אנחנו עדיין היום פועלים בהשראה של אחסן דקסה. הוא הפך אותנו לטובים יותר. רק הלילה נכנעו מתחת למבנה שבו היינו 200 מחבלים. תחשוב פלוגה וחצי הרימו ידיים ונכנעו. הפלוגה שלי חזקה. נמשיך עד שננצח. עד שנחזיר את החטופים. זה החלום שלנו. אם נמשיך נוכל גם לראות את הארגון מתפרק מנשקו כדי שמשפחות יוכלו לגדל ילדים בשקט בלי לראות שוב את מה שקרה כאן ב-7.10".