אמריקה יצאה לחופשי - ומה איתנו?

איני יודע באיזו מידה המצביעים באמריקה היו מודעים לכך, אבל הצבעתם נתנה סיכוי לדמוקרטיה - כלומר לעצם השיטה הדמוקרטית - להמשיך להתקיים בעולמנו.

מזה שנים שחלקים גדולים של השמאל המערבי מנהלים מערכה נגד הדמוקרטיה, גם כשהם טוענים שהם מגינים עליה. האמצעים שהם משתמשים בהם דומים למדי במדינות השונות, אך במקומות רבים באמריקה קיים משהו שאינו קיים בשום מקום בעולם, והוא היעדר הצורך לוודא את זהות הבוחר בקלפי. זוהי אנומליה שהשמאל בארצות הברית נלחם לשמר בחירוף נפש.

יתרצו אנשי השמאל האמריקאים את עמדתם כפי שירצו, הדבר נעשה על ידם כדי לאפשר למי שאינו זכאי להצביע על פי חוק להצביע בכל זאת - דהיינו, לאפשר למי שאינו אזרח לתת את קולו. עקרונית, פחות חשוב כמה אנשים הצביעו בפועל באופן לא חוקי (מן הסתם, לא נדע לעולם) מאשר המאבק עצמו לשימור השיטה, שמעוותת את רצון האזרח הבוחר.

ומדוע נאבקו? מאותה סיבה שבשנים האחרונות הממשל הדמוקרטי הציף את ארצות הברית במיליוני מהגרים בלתי חוקיים. הדבר נעשה, כדי שבשלב ראשון מספיק מהם אכן יצביעו באופן בלתי חוקי, וכך יטו את הכף בבחירות לטובת הדמוקרטים. הבעיה חמורה יותר מסתם זיוף בחירות, עניין חמור כלשעצמו, שכן היא מערערת את עצם רעיון האזרחות, שהוא בסיס קיומה של מדינה דמוקרטית.

גם מעשים אחרים של השמאל באמריקה מגלים את הגישה האנטי-דמוקרטית שלהם. כך, לפני ימים אחדים, נתנה רשת NBC במה לקמלה האריס בתוכנית הפופולרית Saturday Night Live. הדבר היה מנוגד לחוק, שעל פיו חייבים לתת זמן שווה ברשתות השידור למועמד מן הצד השני (דהיינו, במקרה הזה לדונלד טראמפ).

אבל לעזאזל החוק, כי הרי כל כולו מייצג רק את רצון הריבון, לא? ואילו הפרתו באה לשרת מטרה נעלה יותר מסתם המילוי הדמוקרטי של רצון הבוחר. כך היה כשרשת CBS "בישלה" ראיון עם האריס (בין הראיונות הבודדים שקיימה סגנית הנשיא), כאשר החליפה תשובה אחת שלה שלא מצאה חן בעיני אנשי המטה של האריס בתשובה שהיא נתנה לשאלה אחרת, ויצרה רושם כאילו זו הייתה התשובה האמיתית. גם זה כמובן מנוגד לחוק, האוסר זיוף שמטרתו להשפיע על תוצאות הבחירות. אבל, כאמור, לעזאזל החוק.

אם נלך עוד יותר אחורה בזמן, נזכור כיצד פעלו גורמים בתוך הממשל אצל הרשתות החברתיות הגדולות כדי למנוע מטראמפ להתבטא בהן, בדומה למה שעשה הממסד הביטחוני האמריקאי עוד בזמן כהונת טראמפ הקודמת, כשהשפיע על אותן רשתות להעלים את הדיווחים על מה שנמצא במחשב של האנטר ביידן, בנו של הנשיא המכהן ג'ו ביידן, בטענה הכוזבת שהחומר אינו אמיתי אלא בושל על ידי סוכנות הביון הרוסית. יש הסוברים שהדבר עלה לטראמפ בבחירות של 2020, שהיו צמודות להפליא.

אלו הן מקצת הדוגמאות הרבות שיש למלחמתו של השמאל האמריקאי בחופש הביטוי. וללא חופש ביטוי, אין קיום לדמוקרטיה.

אילון מאסק אמר לאחרונה, שהוא משוכנע שאם הדמוקרטים יעלו לשלטון, תהיה זו רק שאלה של זמן עד שהם יביאו לסגירת הרשת החברתית שלו, X (לשעבר טוויטר), שמהווה כיום את המקור החופשי הגדול ביותר לאינפורמציה והבעת דעה. איך יעשו זאת? על ידי שימוש במערכת המשפט, טען מאסק.
וכאן אנו מגיעים לנדבך חשוב נוסף של שיטת הפגיעה של השמאל בעיקרון הדמוקרטי, והוא השימוש במערכת המשפט ככלי ניגוח פוליטי, כולל כמובן תביעות שהוגשו נגד טראמפ עצמו במדינות שונות ושאיכשהו תואמו עם ממשל הנשיא.

כל זה (למעט עניין זיהוי הבוחר בקלפי) נשמע לנו מוכר למדי. כך הרי פועל גם השמאל אצלנו, או לפחות חלקים גדולים שלו - דהיינו, ההשתלטות על מרבית התקשורת, הניסיונות לחסום את ערוצי הימין הבודדים, השימוש בפרקליטות ובמשטרה לחיסול יריבים פוליטיים (ולהיפך, אי השימוש בהם במקרים שאולי היה צריך להשתמש בהם, אבל אולי אין משתמשים כי מדובר באנשים שהשמאל חפץ ביקרם), ועוד.

ביום שלישי, אמריקה הראתה לנו שאפשר להתגבר על טבעת החנק של הכוחות הבאים למנוע מן הדמוקרטיה את החמצן שהיא זקוקה לו כדי להמשיך ולהתקיים. גם אנו, בישראל, נתגבר. אצלנו זה קשה בהרבה, כי הכוח של הפקידות שלנו, הפועלת לשימור העמדות השליטות, חזק בהרבה מאשר באמריקה, בגלל ההפיכה השיפוטית של אהרן ברק. אבל בבוא הזמן, גם אנו נשתחרר מאותה לפיתה חזקה המגבילה את חירותנו.

הכותב הוא רופא, סופר ומחזאי