אין ספק שפיטורי שר הביטחון יואב גלנט גורמים לרעידת אדמה במערכת הביטחון. אף אחד לא אוהב שינויים, ובטח שלא של דמויות שלא צמחו במערכת הביטחון, שהתקשורת איתם לא בהכרח בהירה והמכנה המשותף איתם מצומצם. אך בארגונים ביטחוניים עם רמת משמעת גבוהה והיררכיה ברורה כמו צה"ל, משרד הביטחון, ושב"כ, ממהרים להתיישר. כך היה במינוי עמיר פרץ ואביגדור ליברמן לתפקיד שר הביטחון.
יש אגדה אורבנית שרצה לה במשרד הביטחון על ראשית כהונתו של איווט כשר. הרמטכ"ל דאז היה רא"ל גדי איזנקוט. ספק לקבל אישור וספק להרתיע את ליברמן מלמהר לקבל אחריות ולהמחיש עבורו את משמעות התפקיד, הוא הציע לאישור בדיון המבצעים והגיחות (מו"גים) מבצע מיוחד ומורכב.
ליברמן, שועל פוליטי, לא מצמץ. הוא אישר באותו דיון את כל בקשות המטכ"ל, כולל המבצע המיוחד, ובכך גלגל את הכדור חזרה. מאוחר יותר הגה את רעיון חיל הטילים, אך צה"ל דאג למסמס אותו. ברגע שהפסיק להשפיע החליט שהוא עוזב את הקומה ה-14.
אי הנוחות, המתח והלחץ, והאיטיות בקצב קבלת ההחלטות שיתעוררו עם כניסתו של ישראל כ"ץ לקומה ה-14 במשרד הביטחון, בסוף יתפוגגו. תיווצר דינמיקה בין הגורמים, כי המזרח התיכון לא נותן רגע של חסד לאף אחד. בטח לא במלחמה.
אז מה היתרונות, החסרונות וההשלכות של מינוי ישראל כ"ץ לתפקיד שר הביטחון?
מערכת היחסים עם הרמטכ"ל
פיטורי גלנט הביאו לקץ את חופש הפעולה הרחב מאוד שהיה לרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי בקבלת החלטות, מדיניות, מינויים ואפילו בתחום הדוברות. המטכ"ל יאותגר כעת יותר, וייתכן שאף ימצה יותר את היכולות שלו.
מהר מאוד תתעצב מדיניות חדשה שניתן להניח שראש הממשלה נתניהו רצה וגלנט התנגד לה. אם הוויכוחים בין כ"ץ לרמטכ"ל יגלשו החוצה ויסתיימו בפיצוצים, דרכו של רא"ל הלוי תהיה סלולה החוצה. אך נכון לעכשיו ניתן להעריך שלפחות בהתחלה יעשו שני הצדדים הכול כדי להימנע ממחלוקות עקרוניות.
הכוורת הקרובה
לפחות בשלב הראשון ניתן להעריך שתא"ל גיא מרקיזנו, המזכיר הצבאי של שר הביטחון ואיש אמונו במשך שנים, יישאר בתפקיד. חרף העובדה שמדובר בקצין ערכי, מקצועי ובעל ידע נרחב בתהליכים המטכ"לים והבין-לאומיים ניתן להניח שכ"ץ, צנחן בעצמו, ירצה למנות קצין חדש לתפקיד בתום תהליך חפיפה סדור.
משקלו והשפעתו של מנכ"ל משרד הביטחון האלוף במיל' אייל זמיר יעלה. באופן טבעי, כל שר ביטחון חדש שנכנס למשרד יישען על המנכ"ל הוותיק יותר שלו. אך נשאלת השאלה האם כ"ץ לא יחתור דווקא להחלפתו כדי לפנות מקום לאיש אמונו? או אולי בהתייחס לכך שמדובר באופציה לרמטכ"ל הבא מול סגן הרמטכ"ל האלוף אמיר ברעם?
החלטות כבדות משקל
המוקש הראשון שיעמוד בדרכו של כ"ץ הוא ההחלטה על חלוקת אלפי צווי גיוס לחרדים ונושא חוק הגיוס. דעתו של הרמטכ"ל ברורה בנושא. ביטול הצווים ואישור החוק עשוי להביא לפיצוץ. לפי גורמי ביטחון, בנושא לבנון יש הסכמות בין הצדדים והם באו לידי ביטוי בקבינט הביטחוני המצומצם. אך יכול מאוד להיות שהציפיות של כ"ץ מצה"ל בכל מה שקשור ללחימה ברצועת עזה, ממשל צבאי ולחלוקת סיוע הומניטארי לציבור הפלסטיני שונה בתכלית מזו של רא"ל הלוי.
מבחן נוסף למערכת היחסים ביניהם יהיו המינויים עליהם רוצה להכריע בקרוב רא"ל הלוי, לא רק בדרגות האל"מ והתא"ל אלא גם בדרגות האלוף - ובכלל, האפשרות שיעצב בדמותו את המטכ"ל ויכין את הקרקע לרמטכ"ל הבא וזה שאחריו. נקודה נוספת היא התחקירים המטכ"לים. ברית אוקטובר בין גלנט לרא"ל הלוי ושאר האלופים שנכרתה ב-7 באוקטובר, לפיה מכבדים אחד את השני בלי הפתעות סביב סוגיית המחדל, קרסה אתמול. יכול מאוד להיות שכ"ץ יבוא בגישה שונה בכל מה שקשור לגרירת רגליים בנושא סיכום ופרסום התחקירים.
מי יהיה שר הביטחון?
השאלה שמשוטטת במערכת הביטחון היא מי באמת יהיה שר הביטחון בפועל. האם כ"ץ יפתח שרירים ויביא אג'נדה ומדיניות שאפתנית? או שבהתאם לסיכום מקדים עם נתניהו יעשה את דבריו הלכה למעשה ויהיה נציגו בקריה בתל אביב, במיוחד בסוגיות בוערות, בניגוד לגלנט. נקודה חשובה לסיכום: מקורביו של כ"ץ טוענים, כי יש לו את הכישורים להיות שר ביטחון, במיוחד בזכות חברות בקבינט הביטחוני לאורך שנים וכחבר הקבינט המצומצם בשנה האחרונה בזמן המלחמה.