ספירת הקולות הסופית טרם הסתיימה, אך אלא אם תהיה הפתעה יוצאת דופן, התוצאות מצביעות על ניצחון סוחף לדונלד טראמפ ולרפובליקנים בבחירות לנשיאות ארה"ב. לפי הנתונים, טראמפ ניצח לא רק בחלוקת האלקטורים - שיטה מפוקפקת שזוכה לביקורת רבה - אלא גם בשיעור המצביעים הכללי שהצביע עבורו. נתון זה שומט את הקרקע מתחת לטיעונים שהבעיה היא רק בשיטה, ויקשה על הדמוקרטים לטעון לאי-לגיטימיות של שלטונו. יתר על כן, מסתמן ניצחון רפובליקני גם במושבי הסנאט שעמדו לבחירה באוהיו ובווירג'יניה המערבית, שיקנה לרפובליקנים רוב דחוק בסנאט.
ומה לגבי הקול היהודי? נתונים ראשוניים שהתפרסמו בעיתון "פורוורד", ומבוססים על סקרי יציאה של קבוצה של גופי תקשורת, מצביעים על שיעור הצבעה 77% לטובת האריס - נמוך רק במעט מנתוני השיא של 80% שהשיג ביל קלינטון לטובת המפלגה הדמוקרטית ב-1992. גם אם אפשר להסתייג מהדיוק של נתונים אלה, בפרט ביחס ל"מצביעים שקטים" של טראמפ בקהילה היהודית שלא יודו בהצבעתם האמיתית אף לפני סוקרים, הם מצביעים בסופו של דבר על היציבות האידיאולוגית והפוליטית של המיינסטרים היהודי-אמריקאי.
נראה שמי שקיווה שהקהילה היהודית-אמריקאית תפנה לכיוון טראמפ, התבדה. כפי שכתבתי כאן אתמול, נראה שמצביעים יהודים-ליברליים החרדים לעתידה של ישראל אחרי השביעי באוקטובר התספקו בהבעות התמיכה של האריס בישראל, גם אם נאמרו מן השפה אל החוץ, שכן הצבעה לטובת טראמפ הייתה בלתי אפשרית מבחינת עולם הערכים שלהם ותפיסתם את העתיד הרצוי של ארצות הברית. כך או כך, בין היתר בגלל מיעוט יחסי של יהודים במדינות המתנדנדות (להוציא את פנסילבניה), ברור שהקול היהודי לא הכריע את הבחירות.
מנקודת מבטה של הקהילה היהודית, המבחן בו יעמוד שלטונו של טראמפ הוא מבחן האנטישמיות. יהודי ארה"ב נתונים בין הפטיש של האנטישמיות המסורתית מימין, לבין הסדן של האנטישמיות החדשה משמאל. בקרב תומכי טראמפ בקהילה היהודית האמריקאית, וגם בישראל, נשמעה הטענה שדווקא הימין האמריקאי יכול להפגין יד חזקה נגד האנטישמיות, בפרט בקמפוסים. אך זו עלולה להיות גם חרב פיפיות, ויש לזכור שהמתקפה האנטישמית על בית הכנסת "עץ חיים" בפיטסבורג ב-2018, במהלכה נרצחו 11 מתפללים, הגיעה מצד תומך ימין שהאשים את היהודים בעידוד ההגירה . חובת ההוכחה שהאנטישמיות מימין לא תרים שוב את ראשה מוטלת כעת על טראמפ ותומכיו.
אך בפרטֿ, נראה לי שהמחנה הליברלי בארה"ב נדרש לחשבון נפש עמוק. כישלון הקמפיין הדמוקרטי, שהיה מבוסס על דה-לגיטימציה של טראמפ ועל הלך רוח אופטימי בלי הצעות מדיניות של ממש, מעיד על כשל עמוק בחזון של המפלגה הדמוקרטית. השתלטות של זרמים פרוגרסיביים והלכי מחשבה אוטופיים הביאו לנקיטת מדיניות הגירה לא-אחראית, לעלייתה של פוליטיקת זהויות מפלגת, ולהיעדר פרגמטיות וריאליזם במדיניות החוץ האמריקאית, שלא השכילה להפגין די כוח והרתעה.
ציבורים רחבים בארה"ב, בהם למשל ההיספנים בארה"ב, דוחים את החזון הליברלי-פרוגרסיבי ומודאגים לגבי עתידה של ארה"ב והכיוון שבו הלכה המפלגה. טוב תעשה המפלגה הדמוקרטית אם תחשב מסלול מחדש, ותחזור לערכים ליברליים קלאסיים, במקום האידיאולוגיה הפלגנית של ה-woke, שגם היהודים האמריקאים, כפי שגילו לאחר השביעי באוקטובר, משלמים עליה מחיר כבד.
הכותב הוא ד"ר דוד ברק-גורודצקי ראש תוכנית רודרמן ללימודי יהדות ארצות הברית באוניברסיטת חיפה.