יואב גלנט אמור להיות רק המפוטר הראשון. על הכוונת: הרמטכ"ל וראש השב"כ. נתניהו רוצה שגם מערכת הביטחון הישראלית תהיה בנויה בצלמו ובדמותו. בפורמט של לשכתו. חבורה של גמדי גינה כנועים, נעצרים, מכשכשי זנב ואומרי הן. מעשיו בעת האחרונה מוכיחים שהוא לא כשיר. זו גם דעתם של רוב הבכירים שעובדים איתו. שמעתי אותה, במו אוזני, מרבים מהם. וגם בכירים. מאוד. יש שם כאלה שחוששים שהשב"כ וצה"ל ילכו, או יולכו, בעקבות המשטרה. לתפקידים ימונו אנשי אמון מדרג ג', כאלה שלא היו אמורים לקבל את השררה הזו, כדי ש"יהיו חייבים" למי שמינ(ת)ה אותם. זו השיטה. היא כבר פעלה בעבר.
ראש ממשלת ישראל פיטר את שר הביטחון, בעיצומה של מלחמה, רגע לפני תקיפה איראנית עוצמתית (כך, לפי ההבטחות), כדי לשמור על הקואליציה ולהנציח את השתמטות החרדים. לפיטורים אין שום סיבה מבצעית: החודשים האחרונים היו רוויי הצלחות מבצעיות, טקטיות ואסטרטגיות. הסיבה היחידה לפיטוריו של שר הביטחון היא קומבינה פוליטית שתכשיר את המשך השתמטות החרדים.
יום קודם, הורה השר גלנט לצה"ל לשגר עוד 7000 צווי גיוס לחרדים. גלנט זיהה, בחוצפתו, את הצורך המיידי, הקיומי, של צה"ל בעוד לוחמים. דחוף. ראש הממשלה, לעומת זאת, מזהה את הצורך המיידי, הקיומי שלו להשאיר את החרדים בקואליציה. בהתמודדות הזו בין האינטרס הקיומי-ממלכתי לאינטרס הקיומי-ביביסטי, גבר כרגע האחרון. על חשבוננו. לישראל יש ראש ממשלה לעומתי. ראש ממשלה שהוא סכנה לביטחון הלאומי. לא פחות.
"עוד לא תמו כל פלאיך", כתב יורם טהרלב (ושר רמי קליינשטיין) על מדינתנו. הדברים אמורים גם לגבי גדעון סער. כשהוא חצה בחזרה את הקווים לזרועות האיש שהפעיל עליו את מכונת הרעל בארסיותה הגדולה ביותר, לא האמנתי שיוותר גם על עקרונותיו. אבל מתברר שפלאיו של סער עוד לא תמו. האיש שחתום (עם עוד כמה שותפים) על הפלתו של נתניהו ב-2021 יהיה חתום, לדיראון עולם, על המאמץ הסרוח להצלתו ב-2024. ולא, בניגוד למה שסער הסביר, מתברר שהוא לא הצטרף לקואליציה כדי "לתקוף את איראן" או "לנצח את חיזבאללה" או "להרוג את סינוואר". את כל זה כבר עשו בלעדיו. בשורה התחתונה, סער התהפך, שכח את הבטחותיו, מכר את בוחריו ואת נשמתו, כדי לקמבן קומבינת השתמטות חרדים. לא, סער לא יהיה ראש ממשלה בסוף התרגיל הזה. הוא יהיה, במקרה הטוב, ראש הקנוניה. הוא כן יהיה מי שמכר את נשמתו בנזיד משתמטים.
הפיטורים של גלנט בסבב הזה, בניגוד לסבב הקודם, היו מתוכננים. העיתוי נבחר בקפידה: ערב הבחירות בארה"ב, כשהציבור ממתין בחרדה להתקפה איראנית ואלפי מילואימניקים, שחלק מהם פקדו בעבר את הרחובות במחאה, מגויסים. הציבור מפוחד, מותש ומודאג. אין ספק, זמן מצוין להחליף שר ביטחון במלחמה. אפילו מקיאוולי מתהפך בקברו.
העיתוי משרת גם את המאמץ לשלוט בסדר היום התקשורתי. במקום שידברו על הביביגייט התורן, הפרשה הביטחונית החדשה שמטלטלת את לשכת ראש הממשלה, מדברים על ישראל כ"ץ וגדעון סער. כשראש ממשלה הופך לסוכן כאוס, כך נראה סדר היום של מדינה שעד לא מזמן הייתה מתוקנת, יחסית.
בשני הקמפיינים האחרונים, וגם ביניהם, אמר גדעון סער פעמים רבות: מי שרוצה את נתניהו, שלא יבחר בי. מתברר שמי שרוצה את נתניהו דווקא כן היה צריך לבחור בו. הבעיה היא, מה עם בוחריו? כל בוחרי גדעון סער ידעו שמדובר במי שיילחם בכל כוחו להחלפת נתניהו וממשלתו. אז איפה מכונת הרעל שתכנה אותו עכשיו "נוכל" ו"בוגד", כפי שנעשה לבנט האומלל? אני מניח שזה לא יסתייע. כל עוד זה למען המשיח, זה חוקי.
בליל הפיטורים הקודם של יואב גלנט, עוד לפני המלחמה, צייץ סער את זה: "החלטת נתניהו לפטר את גלנט היא מעשה של טירוף המעיד על היעדר מוחלט של שיקול דעת. אין תקדים בתולדות ישראל לשר בטחון שפוטר בגלל שהתריע, כמתחייב מתפקידו, על סכנה ביטחונית. נתניהו נחוש לדרדר את ישראל לתהום. כל יום נוסף בו מכהן נתניהו בתפקידו מסכן את ישראל ועתידה".
אז עכשיו, כשהפיטורים באים בעיצומה של מלחמה, תארו מה היה מצייץ גדעון סער, אלמלא חזר לזרועותיו של האיש ש"מסכן את ישראל ועתידה".
דוברים מטעמו של נתניהו ניסו להסביר שנכון, אולי ההחלטה לשלוח את צווי הגיוס הייתה הטריגר הסופי לפיטורין, אבל בין נתניהו לסער יש חילוקי דעות קשים ויחסים קשים מזה זמן רב. באמת, מאוד משכנע. עכשיו בואו ננסה להבין עם מי משרי הביטחון שלו, לא היו לנתניהו חילוקי דעות: יצחק מרדכי? אהוד ברק? בוגי יעלון? בנט? ליברמן? הרי אצל כולם זה נגמר באותה דרך. עם כולם הוא מוצא, במוקדם או במאוחר, סיבה ליחסים רעועים ו"חילוקי דעות".
זה הזמן להזכיר את חילוקי הדעות המשמעותיים באמת שהיו בין גלנט לנתניהו במלחמה הזו: ב-11 באוקטובר, 4 ימים אחרי הטבח, הביא גלנט, בשם הצבא, הצעה מבצעית לביצוע מיידי: חיסול חסן נסראללה וכל צמרת חיזבאללה. המטוסים היו באוויר. המודיעין היה מדויק. נתניהו תפס רגליים קרות ובלם את המהלך (בעזרתם של גנץ ואיזנקוט שהוזעקו מעכשיו לעכשיו).
זו הייתה המחלוקת העיקרית ביניהם. כל שאר המחלוקות, שוליות. "היום שאחרי" בעזה, "חלוקת המזון" בעזה, קשקושים מהסוג הזה. הבעיה העיקרית של נתניהו עם גלנט היא שהוא ניסה להגן על הצבא מפניו ומפני מכונת הרעל שלו. הוא גם השכיל לשמור על מערכת יחסי עבודה אינטימית ואסטרטגית עם האמריקאים. באמת, חוסר אחריות מצידו. במילים אחרות: גלנט סירב להיות חלק ממכונת הרעל הביביסטית. הוא החליט לעשות את הדברים הנכונים לביטחון ישראל. ועל זה הוא פוטר. ככה פשוט.
כל זה קורה בעיצומן של שתי חקירות שב"כ ומשטרה מסועפות באשר למתרחש בלשכת ראש הממשלה. בראשונה, נבדק ערוץ גניבת והברחת חומרים כמוסים וסודיים ביותר מאמ"ן לגורמים בסביבת נתניהו, שהדליפו אותם כדי לנהל "מבצעי השפעה" על הציבור הישראלי. מדובר בנזק מיידי ומתמשך למקורות מודיעין, לחיי אדם ולמאמץ להחזרת החטופים. כך, על פי גורמים המעורים בחקירה.
החקירה השנייה, שדבר קיומה הותר לפרסום עכשיו, עוסקת כנראה במאמץ להוציא, לשנות או למחוק פרוטוקולים, מסמכים ועדויות שונות מלשכות רגישות ביותר, חומרים הקשורים במלחמה. בעבר פורסם שהמזכיר הצבאי של נתניהו דאז, אלוף אבי גיל, הגיש תלונה בנושא ליועצת המשפטית לממשלה. אלי הגיעו באותה תקופה ידיעות לפיהן אנשי ראש הממשלה, בהוראתה של הגברת, פשטו על הארכיונים, הקלסרים והפרוטוקולים, והתחילו לאסוף חומרים ולארגן תיקים. יש מצב ששתי החקירות הללו תשתלבנה זו בזו, לתפארת מדינת ישראל.