לראשונה, במערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב נכנס משתנה חדש בדמות הקול המוסלמי, אשר תופס מקום משמעותי ומחוזר הן ע"י המפלגות הדמוקרטית והרפובליקנית והן ע"י מפלגות נוספות (כדוגמת מפלגת "הירוקים" של ג'יל סטיין).
מי שעוקב בעקביות אחר הנשמע והנכתב בתקשורת הערבית במזה"ת, מודע היטב לקולות החדשים שנשמעים בארה"ב בשנים האחרונות. קולות של אלו שמאז ה- 7 באוקטובר והמלחמה בעזה ובלבנון קוראים "להסיר את הכפפות", ולהפסיק לרקוד לפי חלילה של מפלגה שלא תראה בהם שותפים מלאים - אלו הם קולות הערבים והמוסלמים בארה"ב.
רבים מהמוסלמים בארה"ב, בעיקר בקהילות במדינות מתנדנדות כמו מישיגן - הנתפסת כמדינת-מפתח בה קהילת המוסלמים היא מהגדולות בארה"ב - מביעים אכזבה עמוקה ממדיניות החוץ של ביידן, שאינה מגלמת את השינוי המיוחל שנחזה בקמפיין הבחירות שלו. מדיניות זו כוללת את התמיכה המתמשכת והבלתי מסויגת בישראל בייחוד לאור המלחמה בעזה ובלבנון, אשר לטענתם נותנת "אור ירוק" לפשעי מלחמה ומלבה את מצוקות הפלסטינים.
תחושות האכזבה והזעם בקרב מוסלמים בארה"ב הולכות ומעמיקות, ועימן עולות גם קריאות להחרים את הבחירות הקרובות או להימנע מהצבעה. עבור רבים, בחירה בין המפלגות הדמוקרטית והרפובליקנית משולה לבחירה בין רעות חולות, שכן כל אחת מהן מתעלמת במידה כזו או אחרת מהאינטרסים והערכים של הקהילה המוסלמית.
למרות הקריאות להחרים את הבחירות, ישנם גם מנהיגים מוסלמים המאמינים, כי דווקא הצבעה יכולה להוות דרך לשינוי. "הכוח האמיתי שלנו הוא בקלפי, וביכולת שלנו להשפיע על הפוליטיקאים להבין שצריכים אותנו," אומרת ד"ר זינב א-סוויג', פעילה אמריקאית. "אם נוותר על ההשפעה שלנו, נישאר מאחור".
"לא לחינם הציל אללה את טראמפ משני ניסיונות התנקשות. חייו ניצלו על מנת שעכשיו הוא זה שיציל את חייהם של המוסלמים בעזה ובלבנון." מי שעומד מאחורי ההצהרה הזו הוא בלאל א-זהירי, אמאם המסגד הגדול בדירבורן שבמדינת מישיגן, אשר בשבוע האחרון קרא למוסלמים בארה"ב להצביע ל"מועמד השלום" (קראתם נכון), דונלד טראמפ, בבחירות לנשיאות ארה"ב.
בצפון קרוליינה הושק קמפיין בשם "לנטוש את האריס", וסאמי חמדי, פרשן פוליטי בריטי, קרא למוסלמים בארה"ב "להעניש את הדמוקרטים בבחירות, שכן אם קאמלה האריס תפסיד בשל תמיכתה בציונים, הלובי הציוני יקרוס".
יתרה מזו, ארגונים פלסטינים שבמערכת הבחירות הקודמת קראו לתמיכה גורפת בביידן, מחשבים מסלול מחדש ויוצאים בקמפיינים לתמיכה בטראמפ, ואף מפרסמים פתוות (פסקי הלכה) הקוראים להצביע עבורו.
על אף הנאמר, גם אלה הנוטים להצביע לו מאמינים שטראמפ איננו איש בשורה אלא פשוט הרע במיעוטו, ומתמקדים במדיניותו השמרנית בכל הנוגע לתא המשפחתי, ובהבטחותיו לשים קץ לסכסוך במזה"ת.
אירועי השעה מחייבים התבוננות מחודשת של המשתנים הרבים במפה הפוליטית בארה"ב. דוגמה למשתנה שכזה היא המועצה ליחסי מוסלמים אמריקאים (CAIR)או כפי שמכנים אותה "איפא"ק המוסלמי", אשר חרטה על דגלה לשקם ולקדם את היחסים בין האמריקאים לבין המוסלמים בארה"ב, בייחוד מאז אירועי ה- 11 בספטמבר. אולם, עם חלוף הזמן הפכה למזוהה עם פעילות חמאס והאחים המוסלמים. מנאל פח'ורי, בכיר במועצה, שחרר הצהרה מקוממת ומטרידה שמעידה על השינוי שחל במועצה, באומרו "לשאול פלסטיני אם לישראל יש זכות קיום זה כמו לשאול יהודי אם השואה היא דבר שמתקבל על הדעת".
הסקרים השונים צופים כי ב- 5 בנובמבר יהיה זה הקול המוסלמי שיכריע באשר לזהות האדם שיעמוד בראש מנהיגת העולם החופשי, אבל אוסאמה סיבלאני, ראש הקהילה הערבית בדירבורן, כבר יודע לומר לנו: "עתידה של אמריקה תלוי בנו".
הכותבת היא מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר אילן וחוקרת במכון MEMRI לתקשורת המזה"ת