הבחירות לנשיאות ארצות הברית מתקרבות במהירות ויתקיימו השנה על רקע מצב של כאוס גלובאלי. למקרה שלא שמתם לב, העולם שבו אנו חיים מתחיל לאט לאט לבעור.
שתי מלחמות שמתנהלות על פני שתי יבשות, שבהן מעורבות בעלות ברית חשובות של ארצות הברית- ישראל ואוקראינה- כנגד שתי אויבות ותיקות של אמריקה - רוסיה ואיראן. וכל זה קורה כשברקע גוברת המתיחות מחשש לעימות נוסף עם היריבה היחידה של האמריקנים שעונה להגדרה של "מעצמה עולמית", סין.
אמריקה בוחרת | פרוייקט מיוחד של וואלה
רוקחות קוקטייל מסוכן -סין ורוסיה
סין ורוסיה דואגות לתדלק את הדינמיקה הרעילה בהזרמת כמויות של נשק וטכנולוגיה צבאית ובניסיון לרקוח קוקטייל דליק ומסוכן במיוחד.
מאז הבחירות האחרונות בארה"ב לפני ארבע שנים בדיוק, מתנגדיה הבולטים ואויביה המושבעים של אמריקה חברו יחד ולמדו לשתף פעולה בצורה יעילה יותר. האומה האמריקנית הדגולה נחלשה בזירה הבינלאומית ונתפסת כיום כחלשה ומקוטבת הרבה יותר בתוך עצמה.
האויבים ובעלי הברית של ארה"ב צופים במתח מהצד בזמן ש "השטן הגדול" או ידידת האמת (תלוי את מי שואלים) נשרפת לאיטה בלהבות של חוסר ודאות ופילוג פנימי.
לכל מדינה יש אינטרס (וכוונה) להגביר או להנמיך את גובה הלהבות באמריקה, אך זה לא מוריד בשום אופן את רף החרדה מפני התוצאות של מערכת הבחירות. ארה"ב עברה עוד קמפיין ארוך ומייגע, שמשקף באופן ברור קיטוב חסר תקדים בתוך החברה האמריקנית.
החשש של המשקיעים מהבחירה המסתמנת בדונלד טראמפ הוביל השבוע לצניחה במדד הדאו ג'ונס. כזכור, טראמפ הבטיח להעלות את תעריפי הייבוא עבור כולם, בעלי הברית כמו גם לאויביה של אמריקה כאחד, בניסיון לעורר ולהניע מחדש את התעשיה המקומית.
באותו הדיווח ראינו גם איך הבחירה בטראמפ תוביל להגדלת החוב הממשלתי בשיעור גבוה יותר מזה של קמלה האריס. ממש כמו תעריפי הייבוא , גם הגדלת החוב הממשלתי מטרידה לא מעט מדינות ברחבי העולם.
בשנת 2024 הכיוון אליו צועדת כלכלת ארה"ב הוא הכיוון אליו הולכות גם שאר מדינות המערב. לשאר העולם אין אמנם השפעה ישירה על תוצאות הבחירות, אבל בהחלט יש להן את הזכות להגיב לתוצאות וכך ינהגו.
מדיניות החוץ של שני המועמדים לא תפיל אף אחד מהרגליים, שתיהן צפויות למדי. טראמפ כבר הספיק לחשוף חלק מהקלפים שלו בתקופת כהונתו הראשונה, בעוד שהאריס לא מתרחקת הרבה ממדיניות החוץ של הנשיא היוצא ג'ו ביידן. עם זאת, היעדר אלמנט ההפתעה, לא מעיד על חוסר הדרמה.
ההבדלים בין המועמדים הם הגורם העיקרי שדוחק את העולם שלנו אל עבר הקצה. האיחוד האירופי כבר מגבש תנאים מוקדמים להתמודדות עם העלייה בתעריפים שהבטיח טראמפ, שם מתכננים להגיב בהעלאת תעריפים משלהם במידה וטראמפ יממש את איומיו.
האריס, על אף שלא מאוד מוכרת כפוליטיקאית מחוץ לגבולות ארה"ב, נתפסת ברוב העולם כמועמדת שמסמלת את ההמשכיות. כמו ביידן, היא תומכת באוקראינה (ונאט"ו), בישראל (במידה מסוימת), באוטונומיה מוחלטת לטאיוואן, ובעיקר היא מעוניינת לשמר את הסדר העולמי שנוצר אחרי מלחמת העולם השנייה זה שארה"ב עזרה ליצור ולשמר, ואותו ביידן המשיך לטפח במשך יותר מ 50 שנותיו בפוליטיקה.
בשלהי כהונתו, ביידן עסק בעיקר בהשקעה מדודה של ההון הדיפלומטי המתדלדל שלו בניסיון למנוע מטראמפ לבצע שינויים מרחיקי לכת במדיניות החוץ אם ייבחר בשנית. בעיקר בכל הנוגע לתמיכה באוקראינה, אותה טראמפ איים בעבר להפסיק אם ייבחר.
הזלזול הגלוי של טראמפ בנאט"ו ונכונותו לכאורה להשלים עם צעדיו השערורייתיים של נשיא רוסיה פוטין (סיפוח לא חוקי של שטחים עצומים באוקראינה) מעסיקים כיום רבים ממנהיגי אירופה שעסוקים כעת בסוגיות ביטחוניות שנוגעות לכלל היבשת, הרבה יותר מ בעבר, למעשה מאז תום המלחמה הקרה.
מוקדם יותר החודש, הודיעו בריטניה וגרמניה על תוכניות להידוק שיתוף הפעולה בייצור נשק, תוך שיקוף של שיחות אחרות שמתנהלות באירופה במטרה להתכונן טוב יותר לנשיא פחות ידידותי באמריקה ולרוסיה הלוחמנית בגיבוי סין, איראן וצפון קוריאה.
אם האריס תקבל לידיה את המפתחות לבית הלבן בשנה הבאה, היא תעמוד למבחן מצידו של נשיא רוסיה פוטין, בדיוק כפי שהוא בחן את ביידן מיד עם בחירתו, כשהזניק כוחות צבא לגבול אוקראינה, לפני שקרא להם לחזור לבסיסיהם באפריל 2021 כפי שדרש ממנו הנשיא הנכנס ביידן. פוטין נענה ואז פלש לאוקרינה שנה מאוחר יותר.
טראמפ אומר שהוא יסיים את המלחמה באוקראינה תוך יום אחד, אבל הוא לא אומר איך הוא מתכוון לעשות זאת. עדויות מהעבר מצביעות על חוסר הנכונות של טראמפ להתעמת עם פוטין, מה שמעורר חשש אצל בעלות הברית באירופה שהוא ינסה להתקרב אל הדיקטטור הרוסי, ואולי ילך שולל תוך כדי.
בעל ברית אחד שטראמפ כנראה כן ישמח לראות שוב הוא ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. נתניהו מעוניין בשותף שיעזור לו להפיל את איראן, שלוחיה ואיום הנשק הגרעיני שלה. טראמפ היה קשוח מול איראן במהלך כהונתו הראשונה, קשיחות שהתקבלה בברכה גם על ידי מדינות המפרץ, עד שהטקטיקות הבלתי צפויות של הנשיא לשעבר הפכו מקור לדאגה יומיומית ומוגזמת גם שם.
גורם באחת ממדינות המפרץ תיאור בעבר את התנהלות מול ממשל טראמפ כבלתי צפויה בעיקר בתקופה שבה המתיחות מול איראן עלתה: "אף פעם לא ידעת למה אתה הולך להתעורר" אמר הגורם ל CNN.
מנהיגים וקובעי מדיניות מלונדון, פריז, ברלין ומדריד, ועד לאוטווה, ריאד ורומא משוועים לשותף אמין. גם למוסקבה, בייג'ין וטהראן יהיו דאגות משלהן, אבל בניגוד לכהונה הראשונה של טראמפ, הן מתואמות יותר ועומדות יחד, וכמו כן בזמן שחלף, חיזקו את הקשרים עם מדינות 'הדרום הגלובלי' שהופכות רלוונטיות יותר ויותר.
.
טראמפ מתגאה בחוש העסקי המפותח שלו, באמונה וביכולת שלו להתמודד עם מנהיגים במצבים של אחד על אחד. אבל אם הוא יחזור לבית הלבן, הוא עשוי לגלות שפירוק המבצר שבנו אויביה של ארצות הברית יהיה אתגר גדול בהרבה משחשב.
זה לא אומר שלהאריס יהיו חיים קלים יותר. אבל תארו לעצמכם תרחיש שבו נשיא חדש פונה לבעלי בריתו לעזרה בהתמודדות עם אויבים משותפים, וכמה קל יותר זה יהיה אם מעל מערכת היחסים הזאת לא תרחף עוינות כלכלית.
עבודה מסודרת מול בעלות הברית במקום התלהמות, הייתה סימן ההיכר של הנשיאים הדמוקרטיים והרפובליקנים בעבר. הרקורד של טראמפ מראה שהוא אחד שלא מתעניין במוסכמות, והתכונה הזאת היא שמנפחת כל דאגה אחרת בקרב ידידיה של אמריקה לממדים חסרי פרופורציה.
יתרה מכך, העולם מתמודד עם בעיות אחרות שדורשות יותר שיתוף פעולה. שינויי אקלים, הגירה ובינה מלאכותית הם שלושת פרשי האפוקליפסה הפוטנציאלית של אמצע המאה ה-21, והם מבשרים על עתיד כזה שרבים מתקשים אפילו לדמיין. עבור העולם, עכשיו הוא לא הזמן לקריסה של אמריקה .
תרגום המאמר באחריות מערכת וואלה
עוד דיווחים ופרשנויות של ניק רוברטסון באתר CNN