המציאות מוכיחה: ממשלת ישראל מפקירה את אנשי ונשות המילואים

במהלך השירות במילואים בדרום לבנון אני עושה את מה שאני רגיל לעשות - מקשיב לאנשים. במאות שיחות שאני מנהל אני שואל את החברים ליחידה על הבית, העבודה והמשפחה ופשוט מקשיב. חלק מהשיחות האלה הן אגרוף לבטן. קשה לי לכתוב את השורות הבאות, אבל האמת היא שלפי המדיניות הממשלתית הנוכחית, נדמה שמדינת ישראל שונאת את חיילי המילואים, ועושה כל שניתן כדי לפגוע בציבור המשרתים.

אחד הסטודנטים סיפר לי בדמעות שיצא למילואים מתוך מחויבות, וכעת הוא היחידי מהחברים שלו לספסל הלימודים שנאלץ לחזור על השנה פעם נוספת. התמלאתי בבושה ועצב. הוא אחד מבין רבים מאוד, אני נפגש עם סטודנטים שמשרתים חודשים ארוכים ואף כאלה שסופרים מעל 250 ימי מילואים, חלקם הגדול איבדו שנת לימודים ואחרים נאלצים להתמודד עם ירידה חדה בממוצע הציונים. כשבחלק מהמקצועות, דוגמת פסיכולוגיה או הנדסה, מדובר בפגיעה קשה ביכולת להתברג במקצוע בעתיד - מאחר וקבלה לתואר השני תלויה בממוצע הציונים בתואר הראשון.

נשאלת השאלה, כיצד המדינה עוזרת לאותם יחידי סגולה ששומרים על תושבי ישראל ונמנים עם 1.5% מהציבור? היא לא עוזרת כלל! יש פטורים ויש הקלות, אבל הם זניחים ביחס להקרבה העצומה וההפסד שלהם.

אני מדבר עם עצמאים שמפסידים עסקאות, מאבדים לקוחות אסטרטגיים ואת היכולת לפתח את העסק. חלקם נאלצו לסגור את העסק ואין להם למה לחזור. רבים מרגישים אבודים. שאלתי את רואת החשבון שלי אם יש הטבת מס לבעלי עסקים שמשרתים במלחמה, והיא הגיבה בגיחוך. יש מענק נמוך וחסר רלוונטיות - לעג לרש. אם סיכנת את חייך למען מדינת ישראל - תשלם אתה את החשבון ובגדול.

אני פוגש שכירים שמעסיקים לא מוכנים להעסיק אותם - כי מחר בבוקר אולי הם לא יהיו. ומה ההטבות שהם מקבלים? נותנים להם "יום כיף" למשפחה וכמה ימי טיפולים - ככה בדיוק הצבא צוחק בפניהם של המשרתים, ועוד מתגאה בזה באתר מכוער במיוחד.

לא מדובר במלחמה קצובת זמן, בת מספר שבועות, אלא במלחמה שנמשכת כבר יותר משנה. אני מדבר עם חיילי המילואים ומתבייש במדינה שלי. אני מקבל הודעות על "הטבות" כמו ייעוץ כלכלי, ימי כיף, עשרה טיפולים - ואני מסתכל שוב לבדוק אם מדובר בבדיחה.

כשמשתלם לעשות פיגועים - יהיו פיגועים ואם לא משתלם לשרת במילואים - אנשים לא משרתים. זה כבר המצב, אנשים טובים רבים שרוצים לשרת עוזבים כי הם פשוט לא מסוגלים ולא רוצים לשלם את המחיר ובצדק.

איכות הצבא היא לא כאיכות הטנקים, היא כאיכות מי שנמצא בהם. היא לא כאיכות כלי השליטה, היא כאיכות המפקדים שמפעילים אותם. מדינת ישראל עושה את מירב המאמצים להבריח את הטובים ממילואים וזה פשוט עובד. אנשים טובים רבים שרצו לשרת, מרגישים שהם לא מסוגלים עוד לתת למדינה ולא מוכנים לשלם את מחיר ההקרבה, כשתחושת השליחות מתנהלת במעמד צד אחד.

צריך להגיד את זה בקול רם - שירות המילואים צריך גם להשתלם למשרתים בו. ההתנדבות למילואים צריכה להגיע מהרצון להגן על עם ישראל ולא כ"הקרבה" של המשרתים. האבסורד הוא שלא מורכב במיוחד לעשות את זה, נבחרי הציבור שלנו פשוט בוחרים להשקיע בדברים אחרים, ואין ברירה אחרת - אנחנו צריכים לדרוש שינוי.

היום במדינת היהודים משתלם להיות מחבל יותר מלהיות חייל מילואים. מחבלים מקבלים משכורת לכל החיים ופיצויים משפחתיים גבוהים בהרבה מהשכר הממוצע בעוד שמשרתי המילואים נפגעים כלכלית ומשפחתית.

חייבת להיות צעקה למען אלו ששומרים עלינו. בעיניי, מדובר במציאות שהיא סכנה אמיתית לנו ולילדינו.
ושוב, כל כך קל לעשות שינוי. הנה כמה רעיונות שאפשר ליישם כדי שיהיה משתלם להיות חייל מילואים בישראל. אולי לא תסכימו עם חלקם, אפילו עם כולם, אבל בקלות אפשר לחשוב גם על רעיונות אחרים.

שכר לימוד חינם וסיוע בשכר הדירה למשך כל התואר לכל סטודנט שמשרת באופן פעיל במילואים. מתן זכות בחירה ראשונית לקורסים וקבוצות התרגול לסטודנטים המשרתים, העדפה בקבלה לתואר שני ופקטור בציוני הקבלה למילואימניקים.

הורדה במדרגת המס לחיילי מילואים פעילים, מתן העדפה במכרזים או משרות ממשלתיות למשרתים, והעדפה לחברות עם אחוז מסוים של מילואימניקים במכרזים ממשלתיים. בונוס של כחצי מהשכר השנתי למשרתים הפעילים וסיוע למשפחה של המשרתים תקופה ארוכה או תשלום שכר כפול מהשכר הרגיל של המשרת בזמן שהוא במילואים.

העובדה שמשרתי המילואים באים מתוך ציונות ותחושת שליחות אמיתית - אין בה כדי לגרוע ולו במעט ממחויבות המדינה לחבק ולעטוף אותם במידה שווה. זה בדיוק מה שמדינת ישראל בוחרת ביודעין שלא לעשות. בבקשה, הרימו צעקה ואל תשתקו עוד!

ד"ר עוז גוטרמן הוא ראש החטיבה למשאבי אנוש במכללה האקדמית גליל מערבי ומנהל קבוצת הפייסבוק ישראל חושבת