השקט בו עבר "ליל התקציב" בממשלה מעיד עד כמה לא אכפת לה לאשר כזה תקציב נורא

ל"ליל התקציב" בממשלה היה פעם מעמד מיתולוגי. זה היה לילה של קרבות יצריים, איומים קולניים ופיצוצים מתוקשרים בין שרי הממשלה ופקידי האוצר, ליל שימורים של תרגילים, תכסיסים, דרישות וויתורים במו"מ המפרך על הטבלאות הגדולות והאותיות הקטנות בתקציבי משרדיהם. היום, מהמיתוס הזה כבר לא נותר כמעט כל זכר; ישיבת הממשלה המרתונית על תקציב 2025 שהחלה אתמול וצפויה להסתיים היום התנהלה בעצלתיים, ללא כותרות מתפרצות על משברים ודרמות, אף שר לא נטש בזעם את החדר או הדליף חילופי צעקות רמות. ראש הממשלה יצא באמצע לטקס בבה"ד 1, שר האוצר יצא לחתונה וניהל במקביל את הבחירות לרבנות הראשית. כשהתקציב יאושר, והוא יאושר, כמו תמיד, נתניהו וסמוטריץ' יברכו את השרים על שינוס המתניים ושיתוף הפעולה ויהללו "ביחד ננצח", והמהדורות יעברו לכותרת הבאה. אבל השקט שמלווה את דיוני התקציב לא מעיד על ההרמוניה או היעילות בממשלה, אלא בעיקר - עד כמה לא מענין אותה לאשר כזה תקציב נורא.

רשימת הגזירות והקיצוצים ארוכה ומייאשת: חינוך, רווחה, בריאות, תחבורה, שיקום העוטף והצפון, משפחות שכולות, נכי צה"ל, שכבות חלשות, ועוד ועוד. כדי לכסות על הגירעון הענק שנפער בגלל צרכי המלחמה וברקע הורדת דירוגי האשראי, הממשלה נוקטת בצעדים קשים שיפגעו בכיס של כל בית בישראל - אבל חלילה שתגזור על עצמה גזרה שווה ותשא בחלק מהנטל: אף משרד ממשלתי מיותר לא ייסגר ואם יהיה קיצוץ בכספים הקואליציוניים - הוא יהיה מזערי. רוב שרי הממשלה, ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' בתוכם, לא ניהלו אתמול מלחמות מול אגף התקציבים, אלא את מלחמות היהודים, והקדישו את מיטב מרצם לארגון חרם ממשלתי על עיתון "הארץ" והמו"ל שלו, עמוס שוקן, שכינה מחבלים פלסטיניים "לוחמי חופש" וזכה לשרשרת גינויים, ובצדק. לו רק כל האנרגיה הזו הייתה מושקעת גם בחיים עצמם, ובצרכים הכלכליים והחברתיים הגואים של האזרחים. אבל גם בעיצומה של מלחמה קשה וארוכה - סדר העדיפויות של ממשלת הימין על מלא היה ונותר פוליטי, סקטוריאלי ומגזרי; למדנו שמה שהיה הוא שיהיה, ואם כבר - זה רק הולך ונהיה יותר גרוע.

כך השתקף היטב גם בסדר היום של אחרי החגים שנחת על שולחן הקואליציה עם שובה של הכנסת מפגרת הקיץ השבוע, כשבראשו המשימה החשובה ביותר להישרדותה ויציבותה: עיגון ההשתמטות. ביום פתיחת המושב נתניהו כינס בלשכתו בכנסת רצף התייעצויות פוליטיות דחופות ובהולות כדי לנטרל את האיומים החרדיים על חוק הפטור מגיוס בקומבינה אחרת, אותה גברת בשינוי אדרת, שתאפשר להם להמשך להנות מסבסוד המעונות ולעקוף את פסיקת בג"צ והיועמ"שית שאסרו על זה.

באותה שעה, אישרו בוועדת שרים לחקיקה את הצהרת הכוונות הקואליציונית לכנס הזה, עם חוקים נגד התקשורת, מערכת המשפט, והח"כים הערבים. כי מה יותר חשוב עכשיו מהשליטה ברייטינג ובלשכת עורכי הדין? כשבמקביל שר האוצר סמוטריץ' מחפש דרך להדיח את היועץ המשפטי של המשרד שלו, שר המשפטים יריב לוין מנסה לקצץ בתקנים של שופטים, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר דוחף את המפכ"ל שלו לעימות עם היועמ"שית ולמשבר חוקתי חסר תקדים, והשופרות של ראש הממשלה מחריפים את קרבות החורמה נגד צה"ל והשב"כ כדי להדוף פרשה ביטחונית חמורה בלשכה, המסקנה ברורה: אחרי שנה של מלחמה באויבים החיצוניים, ממשלת נתניהו-בן גביר-סמוטריץ' החליטה לחדש בכל הכוח את המלחמות באויבים הפנימיים. ושאף אחד לא יעז להפריע לה.

"נו, תקצרי", אמר יו"ר ועדת הכלכלה דוד ביטן השבוע לדודתה של כרמל גת החטופה שנרצחה בעזה במפגן אטימות ואדישות אכזרי. החזרה לשגרה בכנסת מזמנת שוב לשרים ולח"כים בוועדות ובמסדרונות מפגשים בלתי אמצעיים עם הכאב והזעם של משפחות החטופים, אבל הסאונדבייט הצורם של ביטן, כמו גם רבים מחבריו שפשוט מתעלמים וממשיכים, משקף נכוחה את הלך הרוח בקואליציה כלפי ההפקרה המתמשכת של 101 החטופים שעדיין בשבי חמאס: הם לא מעניינים ורק מפריעים. גם ראש הממשלה, שעם הגעתו למשכן השבוע כתב הקדשה מיוחדת בספר השנה של הכנסת למלחמת חרבות ברזל, הוקיר את זכרם של הגיבורים והנופלים - אבל את החטופים הגיבורים שעדיין בחיים הוא שכח והשאיר בחוץ, והמשיך במאמצים הכבירים של מיתוג "מלחמת התקומה" שנועד להשכיח את הטבח, האסון והמחדל שנמשך כבר יותר מ-390 יום.

וכך, בין קמפיינים לקומבינות, ניכר כי בקואליציה המשיכו הלאה. בשורות האיוב על חיילים שנופלים בשדה הקרב ואזרחים שנהרגים מירי טילים וכטב"מים מתערבבות בסערות התורניות על נאומי גועל של מאי גולן במליאה או כמעט מכות בין ח"כים בוועדות הכנסת - ובין היקומים המקבילים הללו - נתניהו שורד. הרעש הבלתי פוסק שהקואליציה שלו מייצרת רק משרת אותו ומסיח את הדעת ממה שחשוב באמת.