הדיון הישראלי על "היום שאחרי" בצפון מתמקד בשלושה רכיבים בהסכם המתגבש להפסקת המלחמה בצפון: יישום החלטה 1701 באופן מורחב, חיזוק מנגנוני האכיפה והפיקוח, לפחות באופן רשמי ולגיטימציה לישראל לפעול לאכיפת ההחלטה, נגד ההפרות הצפויות של חזבאללה.
מדובר בדיון חשוב, אולם אין להפריז בחשיבות המנגנונים של ההסכם שכן הם נועדו מראש לאתגור על ידי חזבאללה וסביר שייתקלו במערכת בינלאומית פייסנית ולא נחושה.
קיימים שלושה רכיבים משלימים, בעלי חשיבות אסטרטגית גבוהה יותר לעיצוב היום שאחרי בצפון ועליהם לישראל השפעה רבה כבר היום:
ראשית, תפיסת הביטחון הישראלית חייבת לכלול רכיב דומיננטי יותר של יוזמה אסטרטגית שתכליתה עיצוב המציאות בצד השני של הגבול. המדיניות הישראלית בשנים האחרונות סטו מהעיקרון שאין לקבל איומים מסוכנים על גבולותינו במסגרת מדיניות "שקט תמורת שקט".
יש חשש שההצלחה המהירה מול חזבאללה וההישג הצבאי מול חמאס ישיבו את החברה הישראלית לתפיסה הישנה. מדובר בהתפתחות מסוכנת שתאפשר התעצמות ארגוני הטרור על גבולות ישראל.
האתגר הישראלי יהיה להמשיך ולפעול צבאית, אך גם דרך השפעה בכלים רכים יותר כמו מאמצי השפעה, לוחמה כלכלית וסייבר, כדי להבטיח שעל גבולותיה לא יגדל איום אסטרטגי נוסף, גם במחיר של חילופי מהלומות מוגבלים. חשוב לסיים את המלחמה בכל החזיתות כאשר לישראל הלגיטימציה, היכולת הכלכלית והנחישות הצבאית, כולל של חיילי המילואים שעומדים בפני נטל עצום, להמשיך את הפעילות הצבאית בכל גבולות ישראל.
שנית, ישראל צריכה לפעול לכך שאסד של היום שאחרי יהיה שונה מזה מאסד של היום שלפני המלחמה. ההסכם המתגבש בצפון לא צפוי לספק מענה אפקטיבי לסיוע הלוגיסטי והפיננסי שעובר ממזרח דרך סוריה ומגיע ללבנון ופועל מאפשר "גשר יבשתי" מאיראן לגבולות ישראל. מדובר בוויתור על הזדמנות למינוף החשש של אסד מפני פעילות ישראלית נגד משטרו, שגרמה לו לצמצם את הפעילות האיראנית בשטחו ולהשאר מחוץ למלחמה גם נוכח הפגיעה הישראלית בחזבאללה, שותפו האסטרטגי שהציל אותו מאיבוד המשטר בסוריה.
על ישראל לפעול כיום נגד סביבתו הקרובה של אסד אשר מנהלת את היחסים עם איראן. זאת כדי להחליש את ההשפעה האיראנית בארמון וכדי לאותת לבשאר כי המשך עסקים עם איראן יסכן את השרדותו ואת משטרו. איש העסקים הסורי בראא' קאטרג'י, אשר חוסל בתקיפה אווירית ביולי האחרון, היה אחד מהדמויות הללו, אך לצידו נותרו אחרים פעילים. במקביל, יש לקדם עם ארצות הברית ושותפות נוספות באזור, בדגש על סעודיה, גזרים לאסד להתרחק מאיראן ובעיקר להמנע מלאפשר לה להשתמש בסוריה כבסיס לוגיסטי ופיננסי. חסימת המרחב הסורי תהווה פגיעה דרמטית נוספת בפעילות ציר ההתנגדות בלבנון ואף בירדן וביו"ש.
לבסוף, כדי להישג את יעדיה, ישראל זקוקה לתאום אסטרטגי עם ארצות הברית. סביר להניח שהממשל האמריקאי הבא, ללא תלות בזהות הנשיא, יבקש לצמצם את הסיכון של התלקחות נוספת בגבול הצפוני לצד שאיפה למקסם את ההישג הישראלי מול איראן והציר. ישראל זקוקה לארצות הברית כדי לשמר חופש פעולה ישראלי - כולל מול רוסיה אשר תומכת כיום במשטר אסד, להרתיע את איראן מתקיפת ישראל, ולמקסם את יכולת ההשפעה על קבלת ההחלטות בבירות ובדמשק. לכן חשוב מאוד שיהיה תאום אסטרטגי בנוגע ליעדים המשותפים של המדינות במסגרת ההבנה שישראל לא תאפשר לאויביה לטפח צבאות על גבולותיה. תאום זה צריך לבוא לידי ביטוי במכתבי צד ולהיות מגובים בהחלטה דו מפלגתית בקונגרס האמריקאי.
למעשה, חשיבותו המרכזית של ההסכם לסיום המלחמה הוא תעודת ההכשר שהוא יאפשר לארצות הברית לספק מחויבות זו, לישראל לפעול נגד התעצמות אויביה ולעשות זאת בשם אכיפת החלטת מועצת הביטחון של האו"ם. ההסכם לא יפתור את הבעיה - הפתרון טמון במדיניות הישראלית.
הכותב הוא ד"ר אבנר גולוב, סגן נשיא MIND Israel, אשר כיהן כבכיר במטה לביטחון לאומי.