עמותת "עלם" לנוער במצבי סיכון קיימה היום (שני) את הכנס השנתי שלה בסינמטק תל אביב, שעסק בהתמודדות עם מצוקות בני הנוער במהלך השנה האחרונה, לאור מלחמת חרבות ברזל וההשפעות הרבות על חייהם.
הכנס התמקד במצבם הנפשי והחברתי של בני הנוער בעידן של המלחמה, ובמהלכו הושמעו קולותיהם של בני הנוער עצמם, לצד בכירים ממערכת הרווחה, החינוך והבריאות בישראל.
גומא חמיאס, מכפר עזה, וחברתה של החטופה המשוחררת אגם גולדשטיין אלמוג, שיתפה בסיפורה האישי ואמרה כי ב-7 באוקטובר היא הייתה בקיבוץ ניר עם יחד עם משלחת מחו"ל, הצטרכה להיות "המבוגר האחראי", לנסות ולתווך את המצב ביישובי העוטף עד לפינוי לקיבוץ שפיים. מחבלי החמאס, לא חדרו לניר עם בזכות כוח אש של צה"ל שהיה במקום.
בזמן הזה, אביה ירון חמיאס, איש שב"כ לשעבר, נלחם בגל השני שחדר לקיבוץ כפר עזה כדי להציל את אמה של גומא, עינת ואת בנו אופק שלא ישן בשכונת הדור הצעיר בקיבוץ.
במהלך המאבקים מול המחבלים, אביה נפצע בשבת השחורה והובהל לבית החולים איכילוב אחר הצהריים במצב קשה ומחוסר הכרה. היום היא סגרה עימו מעגל כאשר הוא צפה בה כשהיא על הבמה מהכיסא באולם בהתרגשות עצומה.
"אני שמחה להגיד שאבי יושב איתנו כאן היום. אני סיימתי בהצלחה את כיתה י"ב, בקרוב אעבור יחד עם הקהילה שלנו למקום המגורים הזמני אשר בונים לנו בקיבוץ רוחמה ואני גאה לספר כי אני מתגייסת להיות סמבצ"ית בחודשים הקרובים", סיפרה בהתרגשות.
על החיזוק והתמיכה שקיבלה "בעלם" אמרה: "בהתחלה עלם היה סיבה להיפגש עם חברים ולדבר באופן חופשי על מה שמעסיק אותנו. בחלקה הראשון של השנה, במהלך תקופת הלוויות והאזכרות - עלם היו פשוט סיבה לצאת מהחדר. "המחצלות של עלם" היו מקום נוח לשבת בו ולשתף. הם היו מקשיבים לנו משתפים בסיפורים בלתי נתפסים. חוויות שעד עכשיו קשה לי להאמין שעברו עלינו", הוסיפה.
"בתקופה בה ארוחה אחר ארוחה אנו אוכלים אוכל של מלון. עלם היו שם להאכיל אותנו. גם במנות חמות, תה, ועוגיות וגם באוכל מבושל וביתי. זה אולי נשמע שטותי, אבל באותם הימים המונח "אוכל של בית" קיבל פתאום משמעות חדשה", הדגישה חמיאס. "זה עשה את החוויה של להיות נער בשנה כזו לקצת יותר נסבלת. הסיפור שלי, של חברי לנעורים ושל הקהילה שלנו עוד רחוק מלהסתיים. התמודדויות קשות עוד לפנינו, אך יש גם ניצחונות קטנים ונקודות של אור בתוך החושך".
הרב שי פירון, יו"ר עלם, ציין את גישת האופטימיות של הארגון כלפי בני הנוער הנמצאים במצבי סיכון בצל המלחמה והמשברים החברתיים. פירון הדגיש כי: "המצב הנוכחי הוא קשה, ולכן כנס עלם השנה הוא מיוחד, משום שהוא מחייב אותנו להגדיר מחדש את הנוער בסיכון - כי זה יכול להיות הילד של כל אחד ואחת מאיתנו".
פירון הצביע על אחת הטרגדיות הגדולות במציאות הקשה של צעירים רבים, במיוחד בכל הנוגע לבריאות הנפש. הוא התייחס לעובדה כי את הכאב והמצוקות בנפשם של הצעירים לא ניתן תמיד לראות, ולכן נדרשת התערבות מיידית ומתמשכת למען דור שלם. לדבריו, "המשימה שלנו היא לחשוב על העתיד. אנחנו חייבים לרפא את הפצע במהירות. אם עלם לא תהיה כאן, אנחנו עלולים לאבד דור. המלחמה מטלטלת את כולנו והשפעותיה ניכרות, גם בלילות, ברחובות, ובמרחב הווירטואלי. עלם היא חדר המיון של הנוער בישראל. עמותת עלם עובדת בשיתוף פעולה עם המדינה בשיתוף עם משרדי הממשלה וציין לטובה את משרד הרווחה והשר מרגי, שמגלה רגישות רבה לסוגיות אלו. לדבריו, "אם נצליח להציל ילד או ילדה אחת - עשינו את שלנו. זה חלק מהעבודה המשותפת שלנו".
טלי ארז, מנכ"לית עלם, התייחסה לאתגרים של בני הנוער בצל המלחמה: "המלחמה הזו נמשכת כבר שנה, והאתגרים הם עצומים. על כולנו להיות שם עבור בני הנוער - מפונים ולא מפונים, מצפון ועד דרום. הדרך לשיקום עוד ארוכה, ואנו בעלם נערכים להציע מענים חדשים שיסייעו לשיקום הנוער בישראל".
פרופ' יוסי ולז, מנהל המרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי ע"ש ליאור צפתי, המרכז לחוסן קהילה ומנהל המרכז האקדמי רופין, ציין כי מצוקות בני ובנות הנוער מהוות אתגר עצום, עם שיעורי דיכאון, חרדה ובדידות גבוהים במיוחד. הוא הדגיש כי תמיכת הקהילה והמשפחה נחוצה לתהליך הריפוי ולחיזוק החוסן הנפשי של הדור הצעיר.
"7 באוקטובר הוא אירוע הטרור השלישי בחומרתו בעולם המודרני" הדגיש פרופ' ולז. "הנחות עולם בסיסיות יתנפצו. איבדנו מילים לתאר מה אנחנו מרגישים ובנוסף הכל מתנהל במקביל ללחימה, למאבק להחזרת החטופים ולצד תוכניות בידור בטלוויזיה. בני הנוער שהתמודדו עם מורכבויות שונות לפני הטבח נמצאים בסיכון מוגבר להתאבדויות וצריך להיות עם היד על הדופק. באופן כללי, הציבור הישראלי חוזר לעצמו האם זה הכחשה או חוסן? אבל זה לא נכון לכולם. אנשים שחוו אובדן, פינוי, כאב ואלו שמחכים לחזרת החטופים מהשבי, הם לא חזרו לחיים".
הכנס השנתי של עלם שיקף את הדאגה העמוקה לעתידם של בני הנוער בישראל בתקופה קשה זו, והוא גם קרא לפעולה משותפת לכלל החברה הישראלית. "ביחד," ציין הרב פירון, "נוכל להפוך את הפצע למציאות חדשה ובריאה יותר עבור הדור הבא".