"הילדים פה במצב גרוע. ההורים בהתפרקות, כבר שנה שאנחנו מותחים את עצמנו כדי לספק פתרונות חלופיים ללימודים נורמליים בבית ספר, עכשיו הגענו לנקודה שבה אנחנו חייבים שהמדינה תעזור לנו", כך אמרה אתמול (שלישי) אמא לתלמידים שמתגוררים באחד משמונת הקיבוצים בגליל העליון שלא פונו, אבל חיים למעשה בתוך אזור לחימה.
ביום ראשון יחזרו תלמידי ישראל לבתי הספר, אבל שמונת הקיבוצים מהגליל העליון ימצאו עצמם במציאות אף מורכבת מזאת שהייתה מאז תחילת המלחמה. במכתב ששלחו אתמול ראשי הקהילות של "השמינייה" לשר החינוך, יואב קיש, הם כתבו כי "מאז תחילתו של התמרון הקרקעי בלבנון והתרחבות הירי לאזורים נרחבים בצפון, אנו משלמים מחיר כפול, שכן על אף שאין שינוי במציאות הביטחונית שלנו, 'שגרת החירום' שנוצרה בשנה האחרונה בקו עימות הופסקה, הנחיות פיקוד עורף הוחמרו והילדים נשארים בבתיהם ללמידה חלקית ומרחוק. חשוב להדגיש, שההורים צריכים להישאר יחד איתם, ללא אפשרות לעבוד או לשמור על תפקוד יומיומי בסיסי שחיוני כל כך לשמירה על החוסן המשפחתי, הקהילתי והאזורי במציאות המורכבת כל כך שלנו כאן".
לדברי מרסלה שלח, מנהלת הקהילה בשדה נחמיה, "אי אפשר להגיד שבשנה האחרונה הילדים פה זוכים לקבל חינוך. אנחנו חיים במציאות לא נורמלית ובתנאים בלתי אפשריים. מה שאנחנו עושים זה לספק מענה קהילתי ולאפשר לילדים להיות ביחד. זה כרגע הדבר הכי חשוב עבורם. אלו ילדים שחיים שנה בתוך רעשים של התפוצצות רקטות, אין סוף אזעקות וזמן אפס למצוא מחסה, ירי של כוחותינו ומסביב עמודי עשן של שריפות והתפוצצויות רקטות".
נציגי היישובים כתבו לשר קיש ומסרו לו כי "הילדים חיים באזור לחימה מעל לשנה. הילדים שלנו, משלמים מחיר כבד ומתמשך: פערים לימודיים עצומים הולכים וגדלים, מענים חינוכיים, רגשיים וחברתיים חלקיים מאוד, התמודדות בלתי פוסקת עם רעשי המלחמה, הגבלת חופש התנועה, חוסר עצום בצוותי חינוך וחיים באזור משותק ללא תרבות פנאי וחוגי העשרה". לדבריהם, נוכח ההחמרה בהוראות פיקוד העורף הפתרון החינוכי שמוצע לילדיהם הוא לימוד מרחוק, כלומר ב-"זום".
בפנייתם לשר החינוך ביקשו ראשי הקהילות שידאג כי "יינתן לילדים מענה חינוכי של למידה יישובית פיזית, בהתאם להוראות פיקוד העורף, לתלמידי בתי הספר היסודיים החל מיום ראשון הקרוב, עם צוותי חינוך מקומיים ותגבור תקציבי של פעילויות העשרה חברתיות ורגשיות. מענה שכזה יאפשר לילדים שלנו מפגש חברתי, שמירה על החוסן, למידה רלוונטית ומשמעותית יותר מזו שמתקיימת מרחוק.
בנוסף, אנו ההורים נוכל לחזור לעבוד ולתפקד. כל יום כזה, אחרי שנה שלמה של מלחמה יום-יומית הוא עולם שלם עברונו ולכן גם אם זה לשבועות בודדים, זה קריטי עבורנו. הבקשה שלנו היא לתת מענה הולם לאוכלוסייה שלא פונתה בקו עימות, אך נמצאת במצב 'ייחודי ומורכב'".
לדברי שלח משפחות רבות יצאו משדה נחמיה ומשאר שבעת הקיבוצים, למרות שאינן מקבלות מהמדינה כל עזרה כספית. "הסיבה המרכזית ליציאה מפה היא הדאגה לילדים. יש משפחות שהחליטו שאינן יכולות יותר. אני עוד לא יודעת מה יהיה פה ביום שאחרי המלחמה. הגליל העליון היה בפריחה ואני חוששת שנחזור לפחות עשרים שנים לאחור, אבל כרגע אני מתמודדת עם הצורך בהבטחת מסגרת הולמת לילדים שחיים פה בתוך מלחמה. אנחנו לוקחים אחריות ועושים הרבה מאד במסגרת הקהילתיות שלנו, אבל מבקשים מהמדינה שתושיט לנו יד ושתעזור לנו".
הורים משמונת הקיבוצים זועמים מהקיפאון של מצבם ומוסרים כי "הפתרון שפיקוד העורף ומשרד החינוך מציעים לילדינו לאחר החג אינו מותאם, שוב למידה מקוונת שכבר הוכח פעם אחר פעם שאינה רלוונטית, אינה מאפשרת יציאת הורים לעבודה ולמעשה מייצרת עזיבה של האוכלוסייה בשל היעדר יכולת אמיתית לקיים חיים בגליל העליון".
"משרד החינוך מתקשה להיפרד מתפיסות העבר. הם נאחזים במסגרות ע"פ סמל מוסד, כאשר הפתרון נעוץ בעבודה ע"פ חלוקה גאוגרפית". אמרו ההורים המתוסכלים. "אחרי שנה של הזנחת חינוך ילדי קו העימות בהיעדר מערכות חינוך ראויות, מסתמן שלא נלמד דבר ולאחר תום חג הסוכות ההפקרות תימשך וילדי קו העימות לא ישובו למסגרות הלימודים".