"עוגן וחוסן בימים מורכבים": מסגרות הרווחה בצפון הארץ ממשיכות לפעול תחת אש

הירי הרקטי והכטב"מים בשבועות האחרונים התרחבו בצפון הארץ, ומסגרות הרווחה השונות נדרשות להתמודד עם אתגרים מורכבים. מיכל סגל, מנכ"לית אקים חיפה, מתארת את הקשיים שמציבה המלחמה בפני הצוותים והמשפחות. "יש לנו מרכזי יום ותעסוקה שצריכים להבין בכל יום, האם הם ייפתחו או לא. זה יוצר קושי עצום למשפחות ולצוותים, שמנסים להיערך מראש לכל תרחיש", אמרה סגל.

אקים חיפה מפעילה מרכזי יום לתפקודים נמוכים, כאשר כ-80% מהמטופלים במרכזים הללו הם אנשים עם מוגבלות שכלית המשתמשים בכיסאות גלגלים. "הרתמות הצוות מדהימה, במיוחד לאור הקשיים שהם עצמם חווים - הרבה מהם הורים לילדים שנשארים בבית, או אנשים שגויסו למילואים", מסרה.

כשהמרכזים לא נפתחים בשל המצב הביטחוני, ישנם חלופות כמו עבודה בזום או ביקורי בית. "מדובר על קשר יומיומי עם מקבלי השירות. אנחנו שומרים על רציפות מולם, וזו הדרך הכי טובה לעזור גם למקבלי השירות וגם למשפחות. המצב בשטח הוא לא פשוט, כשאזעקות חוזרות ונשנות מחייבות את מקבלי השירות להיכנס למרחבים מוגנים. "למרבה המזל, יש לנו מרחבים מוגנים במרכזים שלנו", אומרת סגל. "התרגולות שעשינו לאורך השנה הוכיחו את עצמן - גם עבור אלו שמוגבלים פיזית בכיסאות גלגלים, אנחנו מצליחים להגיע למרחב המוגן בזמן".

עם זאת, לא כל המסגרות בצפון יכולות להרשות לעצמן את המותרות של מרחבים מוגנים. "לצערנו, בהרבה מסגרות אחרות אין מיגון מספק, מה שמוביל לכך שדיירי מערכי הדיור שלנו נשארים בבתים 24/7", היא מוסיפה. "זה יוצר לחץ אדיר על הצוותים והדיירים, אבל אנחנו מנסים לספק הפגות שאפשר, פעילויות פנאי, ולהביא צוותים של מרכזי התעסוקה שיגיעו לדירות כשאפשר."

אבי קורמן, בן 38 מעפולה, מדבר על התחושות שלו כאדם עם מוגבלות שכלית שמנסה להתמודד עם המצב. "היו לנו כמה אזעקות וזה הפחיד אותי", הוא משתף. "אנחנו עובדים בקפסולות ומרגישים מוגנים, הצוות עושה הכל כדי להרגיע אותנו. קורמן מספר כי גם חבריו במרכז חוששים מהמצב. "הצוות נותן לנו את הגיבוי ואת היחס המתאים ונותן לנו הרבה רוגע ואני מרגיש מוגן. אני שמח שיש לי מסגרת, שפתוחה ונותנת לנו את החופש והיכולת להתבטא כיצד שאנו רוצים. אני ממש נהנה וזה כמו הבית השני שלי", מסר.

בין כל האתגרים הלוגיסטיים, הקושי הרגשי של הצוותים והמשפחות לא נעלם מעיניהם של המנהלים. "אנחנו מבינים את הקושי של המשפחות", מדגישה סגל. "הם מבינים את המצב, אבל היו רוצים יותר. אנחנו עושים הכל כדי לשמור על קשר רציף ולהעניק להם את תחושת הביטחון שהם זקוקים לה".

תמי ריינזר, ממונה על תחום המוגבלויות במחוז צפון במשרד הרווחה והביטחון החברתי, מדברת על ההתמודדות עם המצב המורכב: "מכרמיאל וצפונה רוב המסגרות לא פועלות. אנחנו בקשר יומיומי עם מקבלי השירות באמצעות מפגשי זום וביקורי בית. במקומות שיש מיגון מספק, אנחנו פועלים בהתאם למתווים השונים של פיקוד העורף, בשאר המקומות עובדים בקפסולות קטנות כדי לאפשר מענה למקרים מורכבים יותר".

ריינזר מתארת את הקושי הגדול שמציב המצב הביטחוני עבור מקבלי השירות, במיוחד כשמדובר באנשים עם מוגבלות שכלית. "הרבה מאוד ממקבלי השירות חוששים להגיע למרכזים, וזה מובן. למרות זאת, ישנם גם כאלה שמעדיפים להגיע כי הם זקוקים לחברה ולשגרה הקבועה. המצב משתנה מרגע לרגע, ואנחנו עושים את המיטב כדי לא להשאיר אף אחד מאחור. היתרון של תחום המוגבלויות הוא שיש לנו פריסה רחבה מאוד של שירותים. כל המשפחות שפונו שנמצאות באזור טבריה, חיפה והמרכז כולם קיבלו שירותים במקומות אחרים, לא היה מצב שזנחנו מישהו ולא קיבל מענה הולם במקום אחר. אנחנו מאוד משתדלים שאנשים לא יפלו בין הכיסאות".

אורה, מנהלת מחוז צפון של אקים, מתארת את המורכבות הגדולה של התקופה הנוכחית: "אנחנו מתמודדים עם מצב ביטחוני קשה, אבל לא מוותרים. ברגע שפיקוד העורף מאפשר לנו, אנחנו פותחים את המסגרות. מקבלי השירות רוצים לצאת מהבית ולחזור לשגרה ככל האפשר".

המלחמה הביאה איתה גם אתגרים מבחינת כוח אדם, כאשר חלק מהצוותים גויסו למילואים. "היו לנו צוותים שנמצאים במילואים וחלקם גם הורים לילדים, אבל הם המשיכו להגיע ולעבוד במסירות מול מקבלי השירות. זה מראה על איכות הצוותים שלנו - הם מבינים את החשיבות של המענה למקבלי השירות גם בתקופות הקשות ביותר", הוסיפה אורה.

המציאות בצפון הארץ בימים אלו היא מציאות של מלחמה, אך מסגרות הרווחה ממשיכות לפעול מתוך הבנה עמוקה של הצורך בשגרה עבור מקבלי השירות, בעיקר אלו התלויים לחלוטין בתמיכת הצוותים. "אנחנו כאן בשבילם, גם ברגעים הכי קשים," אמרה אורה. "נמשיך להעניק את המענה הטוב ביותר - גם כשהמצב לא פשוט".

כזכור, שני כטב"מים שנשלחו מלבנון הגיעו עד למרכז הארץ וגרמו לשורת אזעקות בערים רבות בגוש דן, בהן רמת השרון והוד השרון. זמן קצר לאחר מכן, עדכנו בצה"ל על יירוטן. דיירי וצוות בית האבות בהרצליה, שם נפל רסיס הכטב"ם, התפנו למרחב המוגן בזמן - ועברו את האירוע ללא נפגעים. הפגיעה גרמה נזק לתשתיות והובילה להפסקת חשמל באזור. מאוחר יותר, שרה דגיאלי, שפונתה מקיבוץ נירים ושרדה את נפילת רסיס הכטב"ם על בית האבות בו שהתה בהרצליה, נפטרה שעות לאחר מכן מסיבוכים רפואיים בעקבות מחלת הקורונה. היא אחת משתי נשים שפונו למקום בעקבות המלחמה בדרום.

טלי אוחיון, מנהלת בית ספר "ספיר" של ארגון אלאור בקריית מוצקין, מתארת את האתגרים הייחודיים של בית הספר, המיועד לילדים על הרצף האוטיסטי, במהלך המערכה הצפונית. "בית חינוך ספיר בקרית מוצקין מרשת אלאור הינו בי"ס יסודי צומח וזו שנתו השנייה. פתחנו את השנה עם 7 כיתות א' חדשות. ההיכרות הייתה בשלביה הראשונים, הילדים היו בימי ההסתגלות שלהם וכשהחלה המערכה הצפונית נדרשנו לעבור ללמידה מרחוק. זה היה אתגר עצום עבור כולם ועם זאת, הצוות החינוכי התגייס למשימה המורכבת".

אוחיון מדגישה את הצורך בשמירה על קשר רציף עם התלמידים ומשפחותיהם. "יצרנו קשר עם המשפחות לבדוק מה שלומם ומה שלום הילד, האם הם זקוקים לעזרה מסוימת וכן הצענו מערך תמיכה מותאם. היו משפחות שהיו בחרדה. חיברנו אותם לפסיכולוגית הבית ספרית ולאט לאט הצלחנו להפיג את החרדה ולייצר חוסן בזכות הקשר הצמוד. זה חשוב הן בשביל המורים והן בשביל המשפחות".

במטרה לעזור לילדים להתמודד עם המצב הביטחוני, בית הספר יצר תכנים ייעודיים ללמידה מרחוק: "יצרנו סיפורים חברתיים בהם הסברנו לילדים מה עושים אם יש אזעקה, איך מתמודדים, מדוע נשארים בבית ולא מגיעים לביה"ס. השתמשנו בסמלים ובתמונות - תקשורת תומכת וחליפית. הערוץ הוויזואלי חזק אצל ילדים על הרצף האוטיסטי, ולכן עבדנו עם ההורים על חזרות על הסיפורים הללו".

בין הכלים שהשתמשו בהם, אוחיון מציינת גם התאמות אישיות לאותם ילדים שלא הצליחו להתחבר ללמידה מרחוק: "היו ילדים שלא יכלו להתחבר מסיבות שונות. התאמנו מענה ייחודי הכולל שיחות וידאו אישיות, סרטונים ומשימות מותאמות." לדבריה, הקשר האישי נשמר גם בפעילויות מחוץ למסך: "הצוות הגדיל ראש ונסע לבקר את הילדים בבתיהם, הצטלם עימם ונתן להם מתנה לראש השנה. הקשר ההדדי בין המורה, הורה וילד מהווה עוגן וחוסן בימים מורכבים אלו."