שנה אחרי טבח ה-7 באוקטובר המזרח התיכון הולך ומשתנה. האסון יצר הזדמנות היסטורית לשנות את מפת האיומים על ישראל ועל האזור כולו. ללא פגיעה משמעותית בגרעין האיראני, ההזדמנות תוחמץ וישראל והאזור כולו ימשיכו לחיות בצל האיום של הסרטן השיעי מטהרן.
ישראל היא כמעט המדינה היחידה בעולם שמרחף מעליה איום קונקרטי ומוצהר בהשמדה. האיראנים המבקשים להשמיד את ישראל אף הציבו במרכז טהרן שעון המונה הזמן לאחור עד להשמדתה. האיראנים לא מסתפקים בהצהרות. בעשורים האחרונים הם פועלים בנחישות לקדם את פרויקט ההשמדה של ישראל והשתלטותם על המזרח התיכון באופן אינטנסיבי ונחוש בשני ערוצים: הקמת מליציות פרוקסי בגבולותיה של ישראל וברחבי המזרח התיכון וחתירה לפצצה גרעינית.
מתקפת חמאס על ישראל לפני שנה לא היתה מתואמת באופן הדוק עם משטר האייתולות אבל פעלה לפי הרציונל הזה. בפקודת סינוואר הטרוריסטים של חמאס פלשו לישראל וטבחו באזרחיה במטרה להניע את הזרועות האחרות של התמנון האיראני ואולי גם את ראש התמנון עצמו, האיראנים, לפעול נגד ישראל.
האסטרטגיה שלו הצליחה אבל רק באופן חלקי. קודם כל ישראל הופתעה ושלמה מחיר דמים נורא. בנוסף, מיד עם פתיחת המלחמה הצטרפו רוב כוחות הפרוקסי האיראנים למערכה. החות'ים משגרים לישראל טילים וכטב"מים. המליציות המדיניות בעיראק מקפידות לטפטף אל ישראל זרם קבוע של כטב"מים. וכמובן חיזבאללה שמהיום השני למלחמה הצטרף לחמא"ס וירה צפונה של ישראל אלפי טילים. אלא שסינואר, כמו גם חיזבאללה ואדוניהם באיראן לא צפו את נחישותה של ישראל בדרום ולא הבינו את עומק החדירות והיקף הכנותיה של ישראל בצפון.
בחלוף שנה מהטבח המזרח התיכון מתחיל להראות אחרת. חמאס איבד את רוב הנהגתו ויכולותו לפעול כארגון צבאי מצויד ואפקטיבי רוסקה. הפלסטינים בהנהגתו אבדו את פיסת הריבונות שניתנה להם על ידי ישראל כשחייבו אותה לכבוש את הרצועה מחדש.
גם בצפונה של ישראל המצב השתנה באופן דרמטי. ההנהגה הבכירה של חיזבאללה חוסלה. חלק ניכר מהיכולות האסטרטגיות שבנתה איראן בלבנון הושמדו וגם יכולות רבות נוספות של חיזבאללה נפגעו באופן קשה. בשעה שהדברים הללו נכתבים חיילים ישראלים פועלים לראשונה זה 18 שנה באדמת לבנון, והורסים את התשתיות באמצעותם תכנן חיזבאללה לבצע טבח בישראלים מצפון. חיזבאללה עדיין מתפקד ויכולת הנזק שלו לישראל לא מבוטלת, אבל היא פחותה באופן דרמטי מזו שהיתה לו רק לפני כמה שבועות.
גם יכולתה של איראן לפעול באופן ישיר כנגד ישראל באופן קונבנציונאלי התגלתה כמוגבלת. בשני מטחים בהפרש של כמה חודשים ירו האיראנים מאות טילים וכטב"מים לשטחה של ישראל ללא שגרמו כמעט לנזק משמעותי. גם כאן, ברור שהיכולת של האיראנים לפגיע בישראל משמעותית יותר, אבל גם היא פחותה מזו לה הם מתיימרים ורחוקה מלהיות איום משמעותי על קיומה של ישראל.
המכה שאסטרטגיית תמנון הטרור שהאיראנים ספגו דוחקת אותם לקדם באופן נמרץ יותר את פרויקט הגרעין שלהם. כבר עתה, למרות מאמצים בינלאומיים ומערביים למנוע מהאיראנים להשיג נשק גרעיני, יש, על פי פרסומים רבים, תמימות דעים כי המרחק שלהם מייצור ראש קרב גרעיני נמדד בחודשים ספורים. בנוסף, אם עד עתה הצהירו האיראנים כי איסור דתי, פסק הלכה של המנהיג העליון חמינאי, אוסר עליהם לפתח נשק גרעיני, הרי שגם נימוק זה הולך ומתכרסם.
בתוך איראן מתרבים הקולות הקוראים לבחון את פסק ההלכה הזה. מלבד זאת, זאת תהיה תמימות או טפשות להאמין שזה מה שימנע מההנהגה האיראנית לחתור לפצצה גרעינית. הנחת העבודה הסבירה של האזור והעולם כולו חייבת להיות כי האיראנים החליטו לייצר נשק גרעיני.
בראשית אוקטובר תקפה איראן את ישראל במטח טילים שני. תקיפה זו מקימה לישראל את חובתה להגן על עצמה. התקיפה הצפויה לצאת לפועל בימים הקרובים חייבת לכלול פגיעה משמעותית בפרויקט הגרעין האיראני. הגם שככל הנראה ישראל לא יכולה לפגוע ביעדים המבוצרים בעומק האדמה לבדה, בידיה לפגוע בחלקים משמעותיים של הפרויקט ולעכב את התקדמותו. ישראל זקוקה לגיבוי אמריקאי לפעולה גם כדי לבצע אותה באופן מיטבי וגם כדי להכיל תגובה איראנית צפויה כנגדה, אבל לפחות הגנה צפויה להינתן לה בכל מקרה.
ישראל מוצאת את עצמה שוב נלחמת את מלחמתו של המזרח התיכון והעולם המערבי וכמובן את מלחמתה, נגד הסרטן האיראני. הצומת האסטרטגית הנוכחית יכולה להתגלות כהזדמנות אחרונה לבנות מחדש את מאז הכוחות במזרח-התיכון. אם ישראל בלחץ ארה"ב תוותר על האפשרות לעכב את הפצצה האיראנית, בתוך כמה שנים היא תמצא את עצמה, כמו גם האזור כולו, עם מליציות איראניות מועצמות, מגובות באיראן גרעינית. זה סיכון קיומי לישראל אבל גם פוטנציאל למרוץ חימוש גרעיני באחד האזורים הלא יציבים ביותר בעולם. פגיעה בגרעין האיראני היא הפעולה הצבאית היחידה שתוכל להשפיע לשנים קדימה לטובה על יציבותו ושגשוגו של המזרח התיכון.
**
ד"ר שוקי פרידמן הוא מנכ"ל המכון למדיניות העם היהודי ומרצה בכיר למשפטים במרכז האקדמי "פרס".