שנה חלפה מאז אותו יום ארור, כשקיבלתי מרון בני הודעת וואטסאפ שהסתיימה במילים: "הם פה, אני אוהב אתכם…זה נגמר". שנה כמעט מאז איבדתי את בני הבכור, שהופקר בבסיסו ונחטף אל מנהרות ג'באליה. גופתו חולצה משם לאחר שנהרג מאש כוחותינו.
שנה שבכל דקה אני חיה את השכול האישי וכמו כל עם ישראל, גם את אי הוודאות לגורל החטופים, הלוחמים והאזרחים שאיבדו את ביתם. שנה שבה אני מרגישה אשמה על שנטעתי ברון את האהבה למדינה ולצה"ל שבגדו בו.
אסון 7 באוקטובר ייחרט כמחדל הגדול ביותר בתולדות המדינה מאז הקמתה. עובדה שלא ניתנת לטשטוש או לשכתוב. מדינת ישראל ספגה מהלומה כואבת ומשפילה. שנים של ניסיון לקנות שקט, הימנעות מקבלת החלטות קשות, עצימת עיניים ויוהרה הביאו עלינו את התוצאה הידועה.
בנוסף לאלה שנטבחו באכזריות, כ-250 מאזרחנו וחיילינו נחטפו.
שנה אחרי, 101 מהם, עדיין מוחזקים בידי מרצחים שלא יהססו, כפי שכבר הוכח, ליטול את חייהם.
לחיסולו של יחיא סינוואר יש חשיבות, אבל הדיבורים על "סגירת מעגל" בשעה ש-101 מיקירינו עדיין במנהרות חמאס פשוט בלתי מתקבלים על הדעת. מעבר להישג הסמלי מול חמאס, חיסולו של סינוואר גם מטיל את מלוא כובד האחריות להשבת החטופים על כתפיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. נגמרו התירוצים. זה הזמן להתניע מהלך חירום בינלאומי בסיוע המתווכות, לסיים את הלחימה ולהשיב את החטופים. כל יום נוסף שעובר, כל שעה, עלולים חלילה להביא להקרבתם של החטופים בעזה.
הדרג הצבאי קורא כבר ימים ארוכים למצות את ההישגים הצבאיים בלבנון ובעזה ולהגיע להסדר כולל שיסיים את המלחמה, יחסוך חיי אדם ויאפשר את השבת החטופים והחזרת תושבי הצפון והדרום לבתיהם. אלא שמר הפקרה בחר למשוך זמן, להוסיף מטרות וזירות למלחמה.
עזות המצח מגיעה לשיא כאשר כדי להרוויח זמן ואשראי ציבורי, יש בסביבתו מי שמסמנים את משפחות החטופים כיעד. החל מתגובות רעילות ברשתות החברתיות ובטוקבקים באתרי החדשות ועד להשלכת ביצים על אלי אלבג, אביה של לירי החטופה. מי שחתומים על המחדל הגדול בתולדות ישראל, במהלכו יקירינו נחטפו לעזה, מפקירים אותם שם. לא שמענו את נתניהו מגנה את השלכת הביצים, נהפוך הוא, שופרותיו ממשיכים לנצח על התרעלה, לייצר דה לגיטימציה של משפחות החטופים במטרה אחת - להשתיק אותנו!
כל אחת מ-101 המשפחות הייתה מוותרת מיד על הבמה הציבורית, לו הייתה מקבלת את החטוף ואת החיים שלה בחזרה. אנחנו לא צריכים יום אבל לאומי עכשיו, כש-101 ישראלים עדיין שם, במנהרות חמאס בעזה, כשמיטב בנינו ובנותינו נלחמים תוך סיכון חייהם.
בניגוד לאויבינו המקדשים את המוות, על כולנו לחזור לאחד היסודות הערכיים של היהדות "ובחרת בחיים": "אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים פרק ל פסוק יט).
אני כבר שילמתי את המחיר הכבד ביותר שאמא יכולה לשלם, וכמוני עוד אימהות רבות מדי בשנה האחרונה. כמו באירוע שבו נהרג רון, גם במקרים רבים אפשר וצריך היה לפעול אחרת כדי לשמור על חייהם.
ראש הממשלה נתניהו אמר לאחרונה בקבינט כי כמחצית מהחטופים עדיין בין החיים. בשבילם, בשביל בני משפחותיהם ולמען השיקום של כולנו - חייבים הסדרה כוללת ועסקה לשחרור החטופים - עכשיו. רק בנסיבות כאלה, נוכל גם אנו, שהקרבנו את היקרים לנו, לומר "במותם ציוו לנו את החיים".
ד"ר מעיין שרמן היא אימו של רון שרמן ז"ל שנחטף חי מבסיסו ונהרג בפעולת צה"ל במנהרת חמאס בעזה