סמל קורן ביתן הובא היום (רביעי) למנוחות בבית העלמין הצבאי בראש העין, מלווה בעשרות אנשים הגיעו לכבדו בדרכו האחרונה. סמל ביתן, לוחם בגדוד 450 של חטיבת ביסל"ח מראש העין, נפל במהלך קרב בדרום רצועת עזה.
אימו יפעת ספדה לבנה וסיפרה על הגאווה שהסב לכל הסובבים אותו. "קורן שלי ילד שלי. ילד אהוב שלי. ביום שנולדת נולדו מלאכים כי אין לתאר אותך במילים ילד אהוב חכם יפה מבפנים ומבחוץ. קשה לי לדבר אלייך בלשון עבר אז אני אדבר כאילו אתה פה לידי. בכל מה שנגעת צמח דשא אם יכולת לראות כמה אנשים באו לחלוק לך כבוד היית כועס שטרחו בשבילך ככה היית ביישן וצנוע היית נדיב שאוהב את הזולת שאכפת לו מכל הסובבים אותו".
"תמיד תהיה גאווה לסבא וסבתא ולכל האחים שלך", המשיכה אימו. "גאווה לכולנו אתה תהיה. כל חייל נלחמת ושאפת והשגת את כל מטרותייך היית הנכד הכי טוב. החבר הכי טוב. והחייל הכי טוב. בדרך שלך בדרך של נתינה וראיית האחר. אמא תמשיך להיות איתך אתה המלאך שלי אין לי מילים לתאר את הכאב ואת האובדן אני מתגעגעת אלייך בכל רמח איבריי. אוהבת אוהבת אוהבת, אמא יפעת".
אחיו, בן ביתן, סיפר על ההתרגשות שהייתה לו במסע הכומתה של קורן. "קורינקו, אני לא באמת מסוגל להספיד איתך. אף פעם לא הייתי דברן גדול ועכשיו בכלל אין לי מילים. אני לא מאמין שזה אמיתי. ראיתי אותך אתמול בלילה עטוף בלבן היית נראה כמו מלאך- ובאמת הייית מלאך", אמר.
"לא וויתרת על שום דבר בדרך, אתה לא יודע כמה התרגשתי לראות אותך במסע כומתה שלך", ספד בן. "הייתי כלכך גאה בך. אף פעם לא שיתפת יותר מדי מה קורה שם. הייתי יודע לפחות שאתה בסדר ושאתה בטוב, לא ראיתי אותך יותר מדי. אני זוכר את הפעם האחרונה שראיתי אותך בבית ראיתי שאתה עייף מהצבא אז רק נתתי לך חיבוק ונשיקה והלכתי. כלכך ריגש אותי לראות אותך גדל ואת הדרך שהיית בה בעיצומה. אין לי מה להגיד אני אוהב אותך ואני אעשה הכל כדי להנציח אותך יהי זכרך ברוך".
מפקדו ביחידה, סגן סהר איתגן, סיפר על הקשר שנוצר ביניהם - מהאימון המתקדם עד נפילתו בקרב. "קורן אני לא יודע איפה להתחיל ומה להגיד פשוט אגיד מה שאני יודע ומרגיש כלפייך. הסיטואציה נראית לא מציאותית. לא יכול להיות, הילד שתמיד מחייך. איזה ילד מדהים היית קשה לתאר. קיבלתי אותך אליי מהאימון המתקדם ראיתי אותך ביישן ומפוחד ותמיד היית דואג לאנשים סביבך. תמיד היה כיף לצחוק ולדבר איתך. אף פעם לא היית מוותר. כזה היית אריה. אחד שלא מוותר לא משנה מה אי אפשר להסביר את האכפתיות שלך עד שלא פוגשים אותך. הצחוקים נכנסנו ביחד בעזה הסתכלתי עלייך וידעתי שיש לי את החייילים הכי טובים שיש. סמכתי עליכם, הסתכלתי עלייך שם והבנתי כמה אני אוהב אותך".
"ראיתי אותך משחק באיזה ענף עם דמעות בעיניים שאלתי אותך מה קרה סיפרת לי על זה שלמדת תיאטרון בבית ספר", המשיך סגו איתגן. "סיפרת לי שקשה לך בשבועיים האלה ואתה לא יודע אם אתה רוצה להמשיך להיות לוחם. עודדתי אותך והחזרתי אותך למסלול. ואחרי השיחה הזו הבנתי כמה נקשרתי אלייך, כמה אני אוהב אותך וכמה אני מכיר אותך יותר. יצאנו למסע כומתה אחרי שבועיים ועוד כמה חוויות בדרך ואני זוכר שאלבד התייעץ איתי למי להעניק את הכומתה - ואמרתי לקורן בלי היסוס. על התהליך שעברת על התהליך שעברת במחלקה לא היה ספק שזה הגיע לך ממנו קיבלת את הכומתה. הגענו לגדוד שם מצאת את המקום שלך בחבורה ובמחלקה כמה כולם אהבו אותך. תמיד שאלתי אותך אם אני עושה טוב עם הגיטרה שאתה אוהב. אני זוכר שהיית לנו משימה לפקוד קבר עם עוד חברה מהמחלקה באתי לאסוף אותך מהבית עם האוטו הפרטי. על מה לא סיפרנו אחד לשני משפחה חברים לא הרגשתי שאתה חייל שלי אלא באמת חברים ויכלתי לדבר איתך על הכל. תראה כמה אנשים יש פה תראה כמה אנשים באו ללוות אותך בדרכך האחרונה אני גאה בך אני בטוח שעשיתם עבודה מצוינת בעזה אני לא אצליח לשכוח את החיוך שלך . כשמך היית - קורן. גאה בך, אני אוהב אותך אני לא אשכח אותך אף פעם".
"זה לא הוגן לתאר אותך בכותרות בחדשות"
חברה של קורן, יפעת תורג'מן, ספדה לבן זוגה. "קורן שלי, תגיד לי, איך מתגברים על געגוע. אני עדיין מחכה לשיחה ממך. ולא מסוגלת לדמיין עולם שאתה לא נמצא בו. בלתי אפשרי להבין את גודל האנשים שנכנסת אליהם ללב. אם אתה קיים קיים טוב. קיימת אהבה. אני בסך הכל שיקוף שלך. כמה שהשפעת על העולם שלי השפעת על עוד כלכך הרבה אנשים. אני תמיד אעריץ אותך. היה לי אותך להתגעגע אלייך. אם יש משהו אחד שלמדתי מכל המצב ולאחר המוות שלך, הוא שמשמעות החיים היא לא לבחור בדרך הקלה. היא לבחור בכל מה שיכול להיות. לפעמים הסיבה שווה את הדאגה. את הלילות הלבנים הבכי התקווות החלומות שהתנפצו אני רוצה שתקרא את כל המכתבים שלא הספקתי לשלוח.
"זה לא הוגן לתאר אותך בכותרות בחדשות", המשיכה יפעת. "אתה חיים שמים אתה עולם. נשבר לי הלב להגיד את המילים שאני לא מסןגלת להגיד בכל. העיניים שלך החומות הן עיניים שייחודי לך תודה לך קורן לימדת אותי דברים שחשבתי שלא קיימים והראית לי דברים שלא חשבתי שקיימים. תודה שחזרתי לחיים שלי. בסופו של דבר תודה שהראית לי שאהבה קיימת. יותר מהכל אתה ילד שחייב להיות שחקן ולהופיע על במות. שאהב לנגן בגיטרה. שלקח את החיים כחוויה. שכל מי שהיה מדבר איתו בפעם הראשונה היה מרגיש כאילו מכיר אותו שנים. שהיה הופך את העולם בשביל אנשים שחשובים לו. אתה לא סתם כותרת בעיתון. אתה אור, העולם הזה כבר לא שלם, לקחת איתך חלק ממנו זה המכתב האחרון שלי אלייך קורן, אני מתגעגעת אלייך".