הבוקר (שני) הותרו לפרסום שמות החיילים שנפלו באירוע הכטב"ם אמש: סמל אמיתי אלון, סמל יוסף הייב, סמל יואב אגמון וסמל עומרי תמרי. באירוע נפצעו באורח קשה שמונה חיילים מבא"ח גולני. מה שיודעים בצה"ל כרגע הוא ששני כלי טיס בלתי מאוישים ששיגר חיזבאללה מלבנון חצו לשטח ישראל במקביל.
האחד נע בתוואי מערבי מעל הים ויורט מעל הים מספינת חיל הים. השני נע מעל היבשה, מטוסי חיל האוויר נראו מנסים ליירט אותו מעל הקריות לעיני תושבים ואז הוא ככל הנראה אבד להם, המשיך דרומה אל יעדו, בסיס האימונים החילי של חטיבת גולני סמוך לרגבים, שם בחדר האוכל התיישבו אותה עת עשרות חיילים צעירים לארוחת הערב. אזעקות לא הופעלו. הכטב"ם חדר את הגג דרך תקרת חדר האוכל והתפוצץ.
יואב אגמון נפל בבסיס האימונים החילי של גולני ברגבים, קילומטרים ספורים מביתו במושבה גבעת עדה. בבית כבר נאספו חברים קרובים שהגיעו לתמוך במשפחה בשעתה הקשה.
הוא הותיר הורים - לילך, מורה בבית הספר גבע, ביה"ס היסודי של המושבה וצפריר, איש הייטק. יואב היה השני בין ארבעת הילדים. "זה בית ציוני מאד, שורשי וערכי", סיפרה חברת המשפחה, "הוא היה נער מקסים, תמיד מחייך, תמיד שואל אם אפשר לעזור במשהו. היה לו חוש הומור מעולה, חברים סיפרו עליו שהיה 'אחלה בנאדם'. הוא והחבורה שלו היו יושבים משחקים אצלנו הרבה. כמו משפחה".
"יואב התגייס לפני מספר שבועות", הוסיפה, "אפילו לא הספקתי לראות אותו במדים. בעלי זכה לזה כי הוא הקפיץ אותו לנקודת האיסוף שלהם בבנימינה כי היה אסור להם להגיע ישירות לבסיס וככה יצא לו לראות אותו כחייל".
"פה לא עזה ולא לבנון. היינו בטוחים שכאן ובטח בבסיס זה המקום הכי בטוח להיות בו בימים אלה. שהוא בסביבה מוגנת עד שיסיים את ההכשרה ויעבור הלאה", שיתפו. "אתמול אמרו בנימינה אבל בקבוצות כולם ידעו שזה קרה בבסיס שלידנו. ההורים ישבו וחיכו לבשורות. ואז בלילה סמוך לחצות הגיעו מהצבא לבשר להם את הבשורה המרה מכל וגם אנחנו שמענו. זה בלתי נתפס ולא יאמן. שומעים כל הזמן על חיילים אחרים ואז זה בא לפתח ביתך".
טרם נמסר מועד ללוויה אבל היא צפוייה להתקיים מחר ב-10 בחלקה הצבאית של בית העלמין הקטן בגבעת עדה.
"הוא היה בן אדם שקט, הוא היה טוב בהכל. השקט שלו אפיין אותו. תמיד סלב והתנדב להרים ציוד, תמיד עשה הכל בשקט", סיפר אחד החיילים הפצועים מהכטב"ם בראיון בלעדי לוואלה: "הוא היה במקום הראשון במבחני הכושר, היה צנוע ברמות. לא ראיתי צניעות כזאת בבן אדם בחיים. היה לו לב טהור, הוא לא התלונן בחיים. עומרי, היה צריך לצאת לפיקוד בחודש נובמבר, הוא רצה להתקדם בחיים. היה לו כבר את ההקצאה לקורס".
"ראיתי מראות קשים, פצועים ספק חיים ספק מתים, אנשים בהתחלה בשניות הראשונות נרתעו מלהרים את הגופות והפצועים כי זה מראה מזעזע", סיפר החייל על הרגעים הדרמטיים בחדר האוכל, "היה צריך להעיר את האנשים לתת להם כאפות שיתאפסו על עצמם, סחבנו פצועים לנקודת פינוי במרפאה. התחלתי לאסוף את כל האנשים".
עוד הוא מוסיף: "אני זוכר שחזרתי מחדר אוכל לחפש אנשים ולראות שאף אחד לא נשכח מאחורה. שלא פספסנו פצוע, ראיתי את החדר אוכל מלא בדם והרוס, הפכתי את ההריסות לראות שלא נשאר אף אחד".
"הודיעו לי שאני חייב להתפנות, לקחו אותי במסוק, כל הדרך חיפשתי את החיילים בטלפון, הניידים לא היו עליהם. אני לא עונה לשיחות כי אני לא באמת יודע מה להגיד להם. אני לא רוצה להגיד לאמא בטלפון שאני לא יודע מה המצב של הבן שלה כי זה להכניס אותה ליותר סרטים".
"בצער אין סופי משפחת אקספרט נפרדת מבוגר נוסף - עומרי תמרי, בוגר צוות מזכרת בתיה, שנהרג בתקיפה על בסיס צה"ל אתמול בערב", שיתפו בקבוצת הכושר הקרבי שעומרי התאמן בה, "עומרי היה מנהיג שקט, מופנם, חכם, אתלט וערכי.
הוא התאמן במשך שנתיים וחצי בצוות, לאחר שעבר גיבושים רבים התגייס לבסוף לגדוד 51 בגולני ויצא לפיקוד. הוא אהב את המסגרת, והמסגרת אהבה אותו. הגיע לכל אירוע, השקיע והתמיד. עומרי הוא מלח הארץ. יצא לשנת שירות מתוך אהבת הארץ ורצון לתרום לה".
שרון צוק, חברה קרובה ממשפחתו של עומרי תמרי ז"ל אמרה לוואלה: המשפחה לא מעכלת. קשה להם לדבר בשלב הזה. מבקשים שהתקשורת לא תגיע לסקר".
סמל יוסף האייל הייב מטובא זנגריה נהרג שבוע ימים לפני יום השנה ה-33 לנפילת סבו, רב סמל בכיר נאייף הייב. סבו שירת במשך 17 שנים בצה"ל כגשש, מרבית השנים שירת בלבנון. הוא נהרג ב- 20 באוקטובר 1991 כשרכב הסיור בו נסע בגיזרה המזרחית בלבנון נפגע ממטען צד.
"ב-1948 בני שבט הייב קשרו את גורלם בגורל המדינה", אמר חוסיין אל הייב, ראש המועצה המקומית טובא-זנגריה. "ביוזמת יגאל אלון ושייח' אבו יוסוף הוקמה במלחמת העצמאות יחידת הפל"הייב ומאז נוצקה ברית שלא תנתק", אמר.