הכטב"ם שפגע בלב הקונספציה: מי קבע שניצחנו את חיזבאללה?

דינמיקה של החיים במדינת ישראל: מה שהחל כדיווח כמעט שגרתי על פגיעת כטב"ם, אולי הפעם עם נפגעים, לבש אט אט ממדים אחרים.

הנה מה שחולף במוחו של אזרח ישראלי מן השורה, כמוני-כמוכם: רגע, איפה זה? אני מכיר את המקום - שם ברקע זה לא, לא רגע, לא יכול להיות, התבלבלתי בין בנימינה לפרדס חנה, אז איפה זה - מה זאת האנטנה הזאת?

כשהאינפורמציה מעובדת בראש, מתחלפות המחשבות בשאלה למה אין תמונות מזירת האירוע? הרי בדרך כלל כשמתקבלת ידיעה כזאת היא מלווה בסרטוני וידיאו קצרים, בעידן שבו כל אזרח עם סמארטפון הוא צוות צילום בפוטנציה.

ככל שחולף הזמן, מתחיל לעשות האזרח הנבון את הקישורים במוחו: אם אין תמונות, כנראה שמדובר בזירה שאפשר לבודד. המחשבה הזאת מביאה ביחד עמה את המסקנה שמדובר בבסיס צבאי ולא, נניח, בכפר ערבי, כמו שחשבו חלק מהצופים נוכח צירוף המילים: "ואדי ערה". אז רגע, חושבת משפחת ישראלי הנבוכה מול המסך - אילו בסיסים צבאיים יש בוואדי ערה - וכך הלאה.

העובדה שלא נמסרים פרטים מעבר למספר הפצועים, רק מחזקת את ההנחה שמדובר בחיילים - הן צה"ל מעולם לא מדווח על חללים לפני שנמסרת הודעה למשפחות. רק שכל מי שיש לו ילד או ילדה שעלולים היו להיקלע לזירה, כבר לא מסתפק בחדשות - וברגע שאינם עונים לשיחה, הוא פונה לרשתות האלטרנטיביות...

שם? "חגיגה": כבר יודעים לספר שמדובר בבסיס האימונים של חטיבת גולני, כבר רצות שמועות על כך שניסו לא רק לפגוע בחיילים אלא גם לחסל אישיות צבאית בכירה וכמובן, בהיעדר מידע רשמי ממקור מוסמך, יש כבר ידיעות על "עשרות הרוגים". נתון כזה, הגם שהוא שקרי, מקבל משנה תוקף מעצם החלטת הערוצים השונים שלא לשדר את התכניות שיועדו לאחרי החדשות - והרי רק באירוע מרובה חללים משנים כך את לוח השידורים...

מה הפתרון? זהו שאין פתרון מנצח. מה שבטוח הוא שכל מדיניות האיפול בעידן אמצעי הקשר והפלטפורמות הדיגיטליות חייבת לעבור ריענון. זה נכון גם כשהמשטרה מבקשת ומקבלת צו איסור פרסום, אבל זה מחויב המציאות נוכח אירוע כמו אמש: מאות משפחות בישראל שלא יכלו ליצור קשר עם ילדיהם במשך כמה שעות, דמיינו כבר את הגרוע מכל. חלק התחילו לעבור עצמאית בין בתי החולים...

התקשורת אינה אשמה כמובן בפגיעת הכטב"ם, אבל היא בהחלט תרמה לאווירת הנינוחות המסוימת שקדמה לו. הכיצד? במשך השבועות האחרונים אנחנו שומעים שחיזבאללה מוכה, גמור, מחוסל. הנה לראייה, המועמדים לקידום בארגון מתחננים שישלחו אותם ללימודים בחו"ל... נכון, הוא יורה טילים - בעיקר על צפון ישראל, אבל אלה מוצגים כשאריות שנורות על דעת מפקדים בשטח. אל דאגה, גם אליהם נגיע.

התקשורת שדיווחה רק לפני כשבועיים, בלי שום בקרה, ידיעה אמיתית או אפילו מושג קלוש, על השמדת מחצית ממלאי הטילים של חיזבאללה, חגיגה אמש את סיום השליש השני. "רגע" ניסו מגישים באולפנים להבין: "אז כמה זמן הם יכולים לירות עלינו עם מה שנותר ברשותם?".

השאלה לגיטימית נוכח הנתונים, אבל מדובר בנתונים שמקורם בדברי רהב של פוליטיקאי (במקרה דנן, השר הכושל יואב גלנט, שהפך לגיבור תקשורתי בעקבות התנגדותו לנתניהו), שהודלפו מתוך ישיבת ממשלה, דווחו על ידי כתבי-חצר והפכו לעובדות בפי שורה של מגישי חדשות ופרשנים.

אם כך הוא הדבר, אולי הגיע הזמן להתחיל לאמץ את הסייגים שנוקטים עיתונאים זרים. נכון, אנחנו ישראלים, אנחנו רוצים שצה"ל ינצח, אנחנו לא רוצים שיפגעו אזרחים בלתי מעורבים, אבל עדיין מעדיפים אלף כאלה על פני חייל אחד שלנו - ולמרות זאת, רק כדי לא להטעות עוד את הציבור הישראלי, מוטב להגיד: "לטענת צה"ל" או "לדברי מערכת הביטחון" וכיוצא באלה, במקום להציג את המסרים החצי-פוליטיים, גם כשמקור המסר לובש מדים, כדברי אלוהים חיים.

אם למקבלי ההחלטות, בחליפות ובמדים, אין ביקורת עצמית, שלא לומר צניעות, זכרו שאתם הפילטר ושחובתו הראשונה של עיתונאי היא לציבור ולא ליד שמאכילה אותו, במקרה דנן - בבדותות.

מילא האמונה העיוורת בנכונות המידע שהם מקבלים מראשי המדינה והצבא, אבל שלא תטעו לחשוב שאין לכך השלכות על ביטחוננו: איום הכטב"מים ידוע לראשי מערכת הביטחון מאז המתקפה הרוסית-איראנית על אוקראינה. האם אפשר היה להיערך טוב יותר? אולי, אבל למה לשאול שאלות קשות כשאפשר למלמל תירוצים על היעלמות מהמכ"ם, שיבוש אלקטרוני שנכשל והתראה שלא עבדה? כלומר שוב הש"ג אשם ולא נניח, סתם רעיון פרוע - מפקד חיל האוויר, הרמטכ"ל או שר הביטחון?

לא מדובר בכטב"ם שנפל מן השמיים וכמו שיכול היה ליפול באמצע שטח פתוח ולהתגלות באקראי על ידי חקלאי שיצא לעבד את שדהו (זה לא שאני ממציא משהו, כבר היו כמה מקרים כאלה מאז תחילת המלחמה). מדובר במי ששיגר אמצעי חבלה למטרה ברורה מאוד, ידע בדיוק לאן הוא מכוון ומתי.

זו פעולה שטנית, אבל לא פעולה של ארגון שבור, מרוסק ומיואש. לפיכך יש שתי אפשרויות בנוגע למצבו של חיזבאללה, שתיהן רעות כמעט באותה המידה. הראשונה היא שהשמועות על מותו היו מוקדמות ומוגזמות.

נכון, שדרת הפיקוד שלו ניזוקה קשה, נכון שהוא איבד חלק מאמצעי הלחימה שלו, נכון שהוא היה בהלם מסוים נוכח חיסול ראשיו, אבל הנה הוא משתקם ומשיב מלחמה. לא נתלה את כל זה רק על פגיעת הכטב"ם, אלא נזכיר שמדובר בירי שיטתי ומידתי לעבר ישראל כבר במשל כמה שבועות, לצד העובדה הלא נעימה שמאז מתקפת הביפרים וחיסול נסראללה, הדבר העיקרי שהשתנה בשטח, הוא שמעגל האש שכלל "כשגרה" את יישובי הצפון, התרחב עד לאזור חיפה רבתי ואף מדרום לה.

כלומר - שגרת חירום שהיא הכל חוץ משגרה, שהייתה מנת חלקם של עשרות עד מאות אלפים מאזרחי ישראל (וגם הנרמול של זה הוא רע מאוד, לבל אובן חלילה שלא כהלכה) היא עתה נחלתם של מיליונים. חבלי-משיח? משהו שמצדיק נכונות אזרחית להחלה בטרם ניצחון? אולי, אבל אם כך הוא הדבר, הבה נדלג לאפשרות השנייה, שהיא רעה אף יותר.

נניח לרגע שחיזבאללה היה מוכה וחבול, ממש על הקרשים, שכל דברי הרהב של ראש הממשלה מז'אנר "הוריתי, הנחיתי, הולמים, מכים, נחישות" היו אמת צרופה. מה עצר אותנו מלנעוץ שיניים בעורק הצוואר של האויב הגדול ביותר שיש לישראל עמו גבול משותף?

יתרה מזאת, הן לא רק שלא חיסלנו את האיום הזה, עוד נדמה שלקחנו צעד לאחור: עם כל הכבוד (ויש כבוד עצום!) למצבורי הנק"ל שמגלים לוחמי צה"ל בקרבת הגבול (וכבר למדנו, לצערנו, כמה אלה יכולים להיות קטלניים), הרי שעבור חיזבאללה מדובר בבוטנים, כל עוד ישראל לא מטרידה על בסיס יומי את ביירות ומעודדת את אזרחי לבנון לרצות להיפטר משלטון הטרור של מי שהביא על ראשם את הרעה הזאת. אז למה עצרנו?

הסיבה לכאורה היא האמריקאים, הפטרונית הבוגדנית שלנו... הגבר המכה שמצד אחד מרעיף עלינו מתנות בדמות חימושים ומערכות הגנה מתקדמות (האם נחשפתם כולכם אמש לפסטיבל טילי ההגנה שנשלחו לעזרת ישראל לקראת המתקפה האיראנית? מדובר בנכדים של טילי הפטריוט מימי מלחמת המפרץ!), מצד שני, מוריד לנו אחת לכמה זמן סטירה מצלצלת: סיוע הומניטרי בפקודה, דשדוש בדרך לרפיח, הפסקת התקיפות בביירות והדובדבן: מיתון התגובה נגד איראן.

אם למישהו היה ספק שזה הקו הרשמי החדש של שלוחי ראש הממשלה בתקשורת, הרי שאתמול ניתן לכך אישור רשמי: עוד לא נדמו באוזניים המילים - מיעקב ברדוגו ועד ינון מגל, שמבטיחים לנו מופעים אור-קוליים בשמי טהרן, והנה אתמול נקט עמית סגל בקו חדש, שתולה את כל מה שעושה ישראל - ובעיקר את מה שהיא נמנעת מלעשות, באמריקאים הרשעים.

"אנחנו נמצאים בצומת דרכים היסטורי. בעוד שלושה וחצי שבועות נדע" הסביר סגל ופירש - האם נכונו לנו עוד 4 שנים של "עוד מאותו הדבר", כלומר אסון דמוקרטי לישראל הנלחמת על עצמאותה או גן עדן של אור-ירוק רפובליקני-טראמפי לעשות ככל העולה על רוחנו. עאלק.

ניר דבורי באולפן עוד ניסה למחות: "אני מזכיר שמדובר בממשל האמריקאי שנתן לנו יותר מכל ממשל קודם בהיסטוריה", אבל גם הוא התנפץ על חומת סגל, שלא יכול היה לסתור את העובדות, אלא רק לציין שהממשל הקודם שעשה כה רבות למען ישראל היה זה של ברק אובמה (צירוף מילים שבמחנה הימין הקיצוני הוא חמור יותר מאדולף - השלימו אתם לבד את שם המשפחה, יש יותר מאופציה אחת) ושמדובר בנשק הגנתי, לא התקפי (לא נכון בעליל, אבל העובדות לא חשובות כשעוסקים בהסברה).

כלומר, ישראל מחכה לבחירות בארה"ב ובינתיים נמנעת ממה שהיא חייבת לעשות. ההסבר הזה, כלומר התירוץ, היה יכול עוד איכשהו להתקבל על הדעת, אלמלא היה נשמע מוכר קצת יותר מדי: ב-11 באוקטובר 2023 יכולנו לעשות בלבנון את מה שעשינו כחלוף שנה, במחיר של איבוד הצפון. למה לא עשינו? בגלל האמריקאים (וגנץ ואיזנקוט כמובן).

בינואר 2024 הבסנו את חמאס, אבל למה לא המשכנו למחנות המרכז ולרפיח? כי האמריקאים התנגדו לכניסה לרפיח... ובכן סקופ: הם התנגדו בינואר בדיוק כפי שהתנגדו במאי, רק שבינואר לא היה הכרח לפלוש לרפיח כדי לטרפד עסקה פוטנציאלית שהייתה מסיימת את המלחמה.

עכשיו הם הפכו לתירוץ שקושר את ידינו לא רק בלבנון, אלא גם ממתן באופן בלתי סביר את התגובה הנדרשת באיראן (שנזכיר איך רצו כלל אזרחי ישראל, ערב ערב-החג למרחבים המוגנים ולחדרי המדרגות, בגלל תקיפה ישירה ובוטה של איראן על ריכוזי אוכלוסין בישראל?!).

במילים אחרות: נתניהו נמנע מלהכריע, בכל פעם שבה ישראל נמצאת באמת "פסע מהניצחון". הוא עשה זאת בעזה, הוא עושה זאת בלבנון, הוא יעשה זאת באיראן. זה היה יכול להיות מובן איכשהו לו היה מקדם חלופה בדמות הסכמי הפסקת אש או לפחות הבנות בכל אחת מהגזרות, אבל הוא מקפיד שלא לעשות כן כדי לשמר מצב מלחמה על אש נמוכה. זאת הדרך היחידה עבורו להימנע מתסריט הבלהות שלו: לא חלילה פגיעה איומה בעורף הישראלי, אלא סכנה להמשך שלטונו.

משום כך הוא עסוק במי ינאם בשם משפחת השכול בעוד טקס מיותר, משום כך הוא לא מפנה עורף (שלא נאמר גרוע מכך) לכוורת שמתדרכת נגד ראשי מערכת הביטחון ומשמיצה משפחות חטופים (כפי שנחשף אמש בחדשות 12). זו הזירה היחידה שמעניינת אותו באמת. כל השאר הן זוטות בעיניו. טוב נו, לפחות הוא לא היה צריך לעבור לחדשות בערוצי הטלגרם או לרוץ לבתי חולים כדי לבדוק היכן נמצא בנו.