שנה אחרי: הגיעה העת להתמודד עם הזירה הפלסטינית

מאז אירועי השבעה באוקטובר 2023 חזר לחיינו המושג מ-1973- ה"קונספציה." קונספציה איננה בהכרח מושג שלילי. היא החיבור ההכרחי בין תפישת המציאות למציאות עצמה. אבל ראוי שחיבור זה - "הקונספציה", אכן יתאר נכון את המציאות העדכנית והמורכבת. מה היא אותה קונספציה שהתנפצה בשמחת תורה 2023? תלוי את מי שואלים ומה עמדתו המקורית ביחס לזירה הפלסטינית.

במלאות שנה לשבת השחורה, וכאשר ברקע הסכמה שהקונספציה שחמאס חלש ומורתע התנפצה, חובה לדון בעוד שתי קונספציות מרכזיות שהתנפצו, ולהצביע על הלקח המהדהד שישראל זקוקה לקונספציה חדשה ולאסטרטגיה.

הסכמי אברהם סימנו עידן של יום חדש בכך שהסירו את מכשול הזירה הפלסטינית ("הווטו הפלסטיני") ואפשרו כינון יחסים בילטרליים בין ישראל ומדינות ערביות-מוסלמיות שעד כה נמנעו מכך באופן גלוי. טרום ההסכמים, הפרדיגמה הערבית, שהובלה בידי הפלסטינים, היתה שללא פתרון בסוגיה הפלסטינית ישראל לא תוכל ליהנות מקבלה מלאה למזרח התיכון. והנה, בספטמבר 2020, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו הסירו את המכשול, ויחסים אלה ממשיכים להתקיים גם בעת המלחמה.

עבור הפלסטינים ההסכמים היוו לא פחות מבגידה וסימלו את דעיכת הרלוונטיות שלהם בידי האזור. טרום השבעה באוקטובר הסתמן תהליך של קידום נורמליזציה עם סעודיה, מהלך שהיה מוסיף למגמה זו של דחיקת הפלסטינים לשוליים, וישנן סברות שהמהלך של חמאס נועד גם כדי להכשיל את העסקה הישראלית-סעודית, שהיתה מאתגרת גם את הספונסר האיראני של חמאס.

בין אם תזמון המהלך אכן היה מיועד לכך או לאו, ההתקפה הרצחנית של חמאס הורידה את הנורמליזציה מהמסלול וכעת ישנה דרישה סעודית לצעדים לקראת הקמת מדינה פלסטינית - צעדים שישראל תתקשה מאוד לבצע באקלים הפוליטי הנוכחי.

מעבר לסוגיית הנורמליזציה, מתקפת חמאס הזכירה לישראלים את האיום הקמאי שמציבה לנו הזירה הפלסטינית. בניגוד לעשור האחרון שבו היתה תחושה שהאיום הפלסטיני מתנקז לרגעי שיא של כמה שעות או ימים - אם בעקבות פיגוע או מבצע בעזה - ולאחר מכן השקט והיציבות חוזרים, הרי ששנה של מלחמה ברצועת עזה מציבה בפנינו מציאות חדשה שלא הכרנו שבה הזירה הפלסטינית היא סוגיית יסוד בביטחונה הלאומי של ישראל שאי אפשר להתעלם ממנה.

מאז 2014 לא היה ניסיון להחיות את התהליך המדיני והתגבשה תפיסה לפיה ניתן לנהל את הסכסוך ואולי אף לפעול לצמצומו, אך אין צורך או יכולת לחתור להסכם קבע. ישראל נמנעה מנקיטת עמדה ברורה לגבי עתיד הסכסוך, ובפועל היתה עסוקה מול הרשות הפלסטינית במאבק על שטחי סי, החלשתה הכלכלית וקביעת עובדות בשטח. הרשות מצדה התמקדה ב"בינאום" הסכסוך (הפיכתו לבינלאומי), מתוך תפיסה שהדרך ללחוץ על ישראל לקבל פשרות היא בעזרת לחץ מדיני וסנקציות כלכליות.

בתוך הריק המדיני התחזקו גורמים קיצוניים, בעלי עמדה ואידיאולוגיה, שפועלים לשינוי המציאות על ידי ביצוע טרור אלים. הדומיננטי ביותר מביניהם הוא כמובן ארגון חמאס, שניצל את חולשתה של הרשות, את השחיתות הרבה בצמרת ההנהגה ואת משבר הלגיטימציה שהיא חווה כתוצאה מכך שאינה מצליחה לקדם הישגים מדיניים מול ישראל. מול הגילויים האחרונים על סקרים בחברה הפלסטינית קשה לאמוד בצורה ברורה את דעת הקהל, אך את המגמה של התחזקות חמאס על חשבון פתח אפשר לראות בשטח, הן ברצועת עזה ובאיו"ש.

חמאס ניצל את הרצון הישראלי בשקט ויציבות, ואת ההתעלמות הישראלית מכוונותיו המוצהרות של הארגון, כדי לבנות את כוחו הצבאי ברצועת עזה. באופן פרדוקסלי, לאחר כל מבצע צבאי ברצועת עזה, חמאס יצא מחוזק ציבורית על אף הנזק הרב, וניצל את התמורות של הפסקת האש כדי להתעצם. ישראל הרשמית ידעה זאת, מערכת הביטחון הזהירה, אך כל עוד האפשרות היחידה על השולחן היא ניהול הסכסוך, ישראל גזרה על עצמה דינמיקה של סבבי לחימה לגריעת יכולות וניסיון לשמור על חבית התבערה הפלסטינית מתחת לסף פיצוץ, בזמן שיש מי שמתקרב אליה עם גפרור.

כשנה לתוך המלחמה, ישראל מתמודדת עם אתגרים רבים: מלחמה רב זירתית וארוכה שסופה אינו ברור, לחץ מדיני משמעותי, חטופים ברצועת עזה, אזרחים עקורים שלא יכולים לחזור לבתיהם בעתיד הנראה לעין, כלכלה מתכווצת ומשטר איראני שפועל לעצב את המזרח התיכון לרעתה של ישראל ולפגוע בה, ישירות ועל ידי שלוחים. אך לצד האיומים ישנן גם הזדמנויות - הכנסת גורמים ערבים מתונים למעורבות ברצועת עזה ויצירת קואליציה שמחזקת את מעמדה האזורי של ישראל ושותפות למאבק נגד איראן.

השינויים הטקטונים שחלים במזרח התיכון פותחים בפני ישראל חלון הזדמנויות ליצירת חזון אזורי משותף עם המדינות הסוניות הערביות, הכולל ייבוש חמאס וחיזוק גורמים מתונים ברשות הפלסטינית, אך כדי לממשו ישראל תצטרך להתחייב לאופק מדיני של מדינה פלסטינית מפורזת. לאף אחד אין אשליה שזה יקרה מחר בבוקר, אבל הדרישה מישראל הוא לבצע מהלכים תומכים. ישראל מצדה צריכה לדרוש רפורמות עומק ברשות הפלסטינית, כולל הפסקת ההסתה במערכת החינוך והפסקת מנגנון התשלומים למחבלים, ולהתקדם על בסיס ביצועים בשטח.

הגיעה העת שקברניטי המדינה ישרטטו לישראל אסטרטגיה ויתמודדו עם הסוגייה הפלסטינית. בשבעה באוקטובר לפני שנה מדינת ישראל חוותה את הנורא מכל, טראומה שמדגישה את מרכיב הביטחון והפירוז בכל הסדר עתידי. חשוב להציב יעדים נכונים על בסיס קונספציה חדשה של שאיפה להסדרה ולקידום מהלכים משני מציאות שמעלים את הנכסיות הישראלית ואת מעמדה בעולם, אך לשם כך נדרשת אסטרטגיה סדורה וארוכת טווח שחסינה לתנודות פוליטיות ורואה לנגד עיניה את טובתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.


**
הכותבת היא ראש תוכנית פלסטינים והאזור, מיינד ישראל