כבוד לגיבורים בלי מדים: טבח ה-7 באוקטובר הוליד שורה בלתי נגמרת של מעשי גבורה אזרחית, ברגע הכי קשה של מדינת ישראל. אותם סיפורים הובילו את נשיא המדינה יצחק הרצוג ליזום את "אות נשיא המדינה לגבורה אזרחית".
"אות נשיא המדינה לגבורה אזרחית", נוסד על ידי הרצוג על רקע סיפורי הגבורה הרבים והבלתי נתפסים של אירועי השבעה באוקטובר. לצד המחירים הכבדים מנשוא שגבתה המתקפה, נתגלו במסגרתה, כבר מן הרגעים הראשונים, מעשי גבורה יוצאי דופן של אזרחיות ואזרחים מן השורה, שפעלו בזמן אמת, תוך סיכון ממשי של חייהם, מתוך תחושה של אחדות גורל וערבות הדדית ישראלית, ובמטרה להציל חיי אדם.
"אות נשיא המדינה לגבורה אזרחית", אות הגבורה הגבוה ביותר, יוענק על ידי נשיא המדינה לאחר שמחת תורה, ב-30 באוקטובר 2024, בטקס רשמי בבית הנשיא למקבץ ראשון של מעוטרים. בטקס יוענקו האותות לאזרחיות ולאזרחים שפעלו בגבורה יוצאת דופן תוך ערבות הדדית וחירוף נפש, ובכך יבטא כבוד והוקרה למעוטריו, וחשוב לא פחות -יעניק כבוד, גאווה ותקווה לחברה הישראלית ולמדינת ישראל כולה.
המלצות על מקבלי האותות התקבלו על ידי הציבור כולו, והזוכים נבחרו בהמלצתה של ועדה מייעצת שמונתה על ידי נשיא המדינה ומורכבת מאנשי ציבור וחברה. בראש הוועדה עמד השופט בדימוס, הפרופסור אליקים רובינשטיין, לשעבר המשנה לנשיאת בית המשפט העליון. צוות תחקירנים שבחן כל המלצה וכל מקרה, ולאור עומס ההמלצות נשיא המדינה סיכם עם הוועדה המייעצת כי מפעל האות יימשך וכי קבוצה נוספת של מקבלי אותות גבורה אזרחיים, תוכרז בחודשים הקרובים.
בשלב זה על מנת לאפשר לגופי מערכת הביטחון לקיים דיונים בנושא, נמנעה ועדת האות לדון במקרים בהם הפגינו גבורה יוצאת דופן חיילים, אנשי כוחות ביטחון או חברי כיתת כוננות.
נשיא המדינה התקשר למקבלות ומקבלי האותות שנבחרו וביקש לבשר להם על קבלת האות.
אלה הם מקבלי ומקבלות "אות נשיא המדינה לגבורה אזרחית" (לפי סדר אלפביתי):
1. משה ואליעד אוחיון ז"ל - משה אוחיון ז"ל ובנו אליעד ז"ל, תושבי אופקים, נרצחו ב-7 באוקטובר בזמן שסייעו לאזרחים בעיר, לאחר שיצאו מהממ"ד בביתם ופעלו לפרוץ את המקלט השכונתי לתושבים חסרי מיגון. בגבורתם סייעו לרבים מהתושבים להיכנס למקלט ולהינצל מירי המחבלים באזור בו שהו תוך שהם מנהלים קרב יריות מול מחבלים רבים וכל זאת עם אקדח אחד בלבד שנמצא ברשותו של משה. במהלך אחד הקרבות שניהל משה מול מחבלים, הוא נפצע קשות, ובנו אליעד חש לסייע לו שתוך זמן קצר מצא את מותו לצד אביו. בפועלם של משה ואליעד מנעו פגיעה בתושבים רבים מאופקים. הנשיא התקשר לאלמנתו של משה ואמו של אליעד ובישר לה על ההחלטה.
2. יוסף אזיאדנה - יוסף, בן לעדה הבדואית, נהג מיניבוס תושב רהט, הסיע צעירים לחגוג בפסטיבל ה"נובה". עם פרוץ מתקפת הטרור קיבל יוסף שיחת טלפון מאחד הצעירים שהסיע קודם לכן ובלי להסס יצא לחלץ את הצעירים מהמסיבה. יוסף הציל את חייהם של 30 צעירים ברעים, בעוד הוא מחלץ אותם תחת אש ומביא אותם לביתם ולמרות שנשקפה סכנה לחייו.
3. ליאון ז"ל ועומר בר - ליאון ז"ל, תושב גדרה, ועומר בנו, תושב תל אביב, הצילו יחד עשרות אזרחים מהקרבות בשדרות ומהטבח ב"נובה" ב-7 באוקטובר 2023. ליאון ז"ל, אל"מ במילואים, יצא מביתו שבגדרה במטרה לחלץ פצועים ולהציל חיים בעוד שהוא נוסע אל עבר התופת ומחלץ צעירים שנמלטו מפסטיבל הנובה כך, במספר סבבי הצלה שונים, הוא מחלץ כ-60 נשים וגברים, למקום מבטחים. למחרת, ב-8 באוקטובר ליאון יוצא שוב, הפעם יחד עם בנו עומר, במטרה לאתר ניצולים ולסייע לזק"א באיתור גופות. בדרכם חזרה הביתה הבחינו ליאון ועומר ברכב משטרתי ירוי, ועצרו על מנת לבדוק אם יש צורך בחילוץ וסיוע, אך בפועל הם נתקלו במחבל חמוש שהסתתר ברכב - המחבל ירה בליאון ועומר. השניים נפצעו אך ליאון אינו שרד את הפציעה ונהרג.
4. עוז דוידיאן - עוז, תושב מושב "מסלול", יצא בבוקר ה-7 באוקטובר לעבר יישובי העוטף, לשטח פסטיבל ה"נובה", לאחר שנודע לו כי באזור מסתתרים פצועים וניצולים רבים מהטבח. דוידיאן, שהכיר את השטח היטב, יצא עם הטנדר הפרטי שלו בכ-15 גיחות תחת אש לאזור, כשבכל גיחה כזו אסף מהשטח כמה אנשים שהתחבאו והעביר אותם למושבים באזור. במהלך חלק מהגיחות אף נתקל במחבלים, ניהל איתם קרב יריות מנשקו האישי, ונטרל אותם.
5. טלי חדד - טלי, תושבת אופקים אמא לשישה (כולם משרתים בצה"ל, בסדיר ובמילואים), שהתה בשבת השחורה בביתה עם בנה איתמר - לוחם בצה"ל. למשמע היריות מיהר איתמר לצאת ולהציל כמה שיותר אנשים והיא בירכה אותו לדרכו. טלי לא נשארה אדישה לקולות התופת, הניעה את הרכב ונסעה יחד עם בתה מיטב בעקבות בנה להציל חיים. עם הגעתה לשטח, פגשה בפצוע הראשון -בנה איתמר. טלי העבירה את בנה לטיפולם של אנשי מד"א, ולאחר מכאן, פינתה במו ידיה 12 פצועים נוספים למקום בטוח, כשהיא נוסעת הלוך ושוב באומץ ובתושייה רבה, במוקדי האש ותחת אש.
6. גיבורי המרפאה בבארי - עמית מן ז"ל נירית הונוולד-קורנפלד וד"ר דניאל לוי:
עמית מן ז"ל, תושבת בארי, היתה כוננית ביום שבת ה-7 באוקטובר במרפאת הקיבוץ, ברגע שהבינה שיש בחוץ אירוע גדול עם פצועים, היא לבשה מדי מד"א, לקחה תיק ויצאה במטרה להציל חיים. הפצועים הראשונים של כיתת הכוננות כונסו למרפאת השיניים עוד לפני שמונה בבוקר. עמית, הרופא התורן דניאל והאחות נירית הוזעקו למקום והתחילו לטפל בחמשת הפצועים. בהקלטות של מד"א היא נשמעת מטפלת בפצועים במסירות. בשיחה האחרונה, בשעה 14:13 סיפרה בבכי שהמחבלים ירו בה ברגליים, ורצחו את כל הפצועים. החיילים שהגיעו למקום, סיפרו שעמית עשתה לעצמה חוסם עורקים והתנהלה בגבורה.
נירית הונוולד-קורנפלד, תושבת בארי, אחות במקצועה, התעוררה בשבת השחורה לצלילי אזעקות ופיצוצים. תוך דקות יצאה מביתה עם תיק העזרה הראשונה אל עבר מרפאת השיניים הקיבוצית. יחד, בשיתוף פעולה עם עמית מן ז"ל הן טיפלו בפצועים בשטח ובהמשך פינו אותם למרפאת השיניים והזעיקו את ד"ר דניאל לוי. כך במשך שעות, בעוד שמשפחתה בביתה בלעדיה, נירית ממשיכה לטפל בפצועים הזורמים אל המרפאה. לבסוף מחבלים פולשים אל המרפאה ונירית מצליחה להסתתר באומץ רב בשירותים עד להגעת כוחות צה"ל למקום. עם הגעת הכוחות, מתעקשת נירית לחזור לביתה, לחלץ את בני משפחתה לאחר כ-14 שעות של תופת איומה.
ד"ר דניאל לוי ז"ל - דניאל ז"ל, עולה חדש מפרו, אב לשניים, ורופא במרכז הרפואי סורוקה, שהה בבוקר ה-7 באוקטובר עם משפחתו בביתו בבארי. זמן קצר לאחר שהחלו האזעקות קיבל טלפון מנירית שהזעיקה אותו למרפאת השיניים לטפל בפצועים. תוך דקות דניאל היה במרפאה לאחר שנפרד מאשתו ליהי ושני ילדיו. נירית עמית ודניאל טיפלו ללא הפסקה בפצועים עד 14:00 כאשר פרצו המחבלים את המרפאה, זרקו רימון לעבר דניאל ורצחו את עמית ביריות.
7. נועם וישי סלוטקי ז"ל - נעם וישי ז"ל, אחים, תושבי באר שבע, יצאו בזה אחר זה בשבת השחורה להילחם ולהציל חיים. בגבורה רבה הגיעו האחים לקיבוץ עלומים, שם הם מנהלים קרב למול מחבלי חמאס כשהם מצוידים בנשקיהם האישיים בלבד. כתף אל כתף ניהלו האחים קרב עיקש מול עשרות מחבלים על גדרותיו של הקיבוץ. איכון הטלפונים שלהם העיד על קרב מתיש, כמו גם סרטונים ממצלמות הרחוב שמתארים את העוז והגבורה של צמד האחים שיצאו מביתם מתוך תחושת שליחות אישית וערבות הדדית. גופותיהם נמצאו זו לצד זו, ומוקפות במחבלים, רק לאחר חמישה ימים.
8. מוטי עזרא - מוטי, תושב בת חפר, נסע בבוקר ה-7 באוקטובר יחד עם בנו עמית לחלץ את בתו ניצן מה"נובה". מוטי היה בין האזרחים הראשונים שהגיעו לעוטף וגילה את הזוועות ובדרך לבתו נתקל בצעירים רבים שהתחננו לעזרה. למול הדילמה הקשה, בחר מוטי להציל בגבורה ובאומץ רב 30 אזרחים נוספים למקום מבטחים, ורק לאחר מכן שב לחלץ את בתו "ממיגונית המוות" בה התחבאה.
9. דהיש, איסמעיל, רפי וחמאד קרינאווי - בני העדה הבדואית, תושבי רהט, יצאו מביתם בבוקר ה-7 באוקטובר, לאחר שנודע להם כי בן משפחה נוסף נעדר בקיבוץ בארי. בדרכם להציל את בן משפחתם, פגשו בצעירים שברחו מה"נובה" וכך, ב-4 סבבי הצלה, נסעו בני משפחת קרינאווי לחלץ ולהציל צעירים רבים, ביניהם גם בני קיבוצים שנמלטו מהתופת. רק לאחר מכן חילצו גם את בן משפחתם הישאם ובת קיבוץ בארי שהתחבאה איתו.
10. בן בנימין שמעוני ז"ל - בן ז"ל, תושב אשקלון. עם פרוץ מתקפת החמאס, בן פעל בקור רוח, ומתוקף היותו נהג מנוסה שהכיר את השטח היטב, ביצע נסיעות חוזרות כשהוא אוסף אל רכבו נוסעות ונוסעים שאינו מכיר במטרה להצילם מהתופת. על אף הבקשות החוזרות מקרוביו שלא יחזור לאזור השורץ מחבלים, בן חזר, ובאומץ רב חילץ נשים וגברים בשלושה סבבי הצלה. בסבב הרביעי בצומת עלומים נתקל במחבלים שחטפו מרכבו שניים מהנוסעים ורצחו אותו ונוסע נוסף. הנשיא שוחח עם בת זוגו ג'סיקה אלטר, ובישר לה על ההחלטה להעניק לבן ז"ל את אות הגבורה.
קטגוריה מיוחדת לציון גבורת הילדים
רומי שירה סויסה, ילדי משפחת תעסה וילדי משפחת עידן:
רומי שירה סויסה - בת שמונה, תושבת שדרות, בתם הבכורה של אודיה ודולב סויסה ז"ל אשר נרצחו באכזריות על ידי מחבלי החמאס במהלך ניסיונם להימלט מהתופת ולהציל את משפחתם. רומי הסתתרה ברכב בו נרצחו הוריה, בעוד שהיא מגוננת על אחותה הקטנה ליה, רק בת 3. לאחר זמן מה שוטרי שדרות מגלים את רומי ואחותה ומצילים אותן - בין רומי לאיש השב"ס יאיר מאיר אבינועם מתנהל דיאלוג ובו שואלת רומי שאלה מטלטלת "אתם של ישראל?", המתארת את בגרותה וגבורתה הבלתי נתפסת.
ילדי משפחת תעסה - קורן ושי, תושבי קיבוץ נתיב העשרה, היו בבית אביהם גיל תעסה ז"ל, כשהחל מטח הרקטות ב-7 באוקטובר, הבן הגדול אור ז"ל היה בחוף הים בזיקים, שם נרצח, וזוהר אחיהם הנוסף הסתגר עם אימו סבין בביתה בממ"ד. קורן בן ה-12 ושי בן ה-8 רצו יחד עם אביהם גיל למיגונית שמחוץ לבית. מחבלי החמאס שחדרו ליישוב זרקו רימון לעבר המיגונית, ובמעשה גבורה בלתי נתפס - זינק עליו גיל והקריב את עצמו למען הצלת שני בניו. לאחר מכן ברחו הילדים לביתם, אך שם המחבלים חברו אליהם והעבירו עמם שעות של אימה. קורן בן ה-12 גילה תושייה גדולה כשניסה לתקשר עם המחבל במטרה להציל את חייו ואת חיי אחיו הקטן שי. לאחר שהצליחו לברוח בעודם פצועים, הם מצליחים להגיע באומץ רב לבית אמם, ויחד הם מסתתרים עד להגעת כוח החילוץ.
ילדי משפחת עידן - מיכאל ועמליה, תושבי כפר עזה, ילדיהם של סמדר ורועי ז"ל אשר נרצחו במתקפת הטרור ב-7 באוקטובר, הסתתרו במשך 14 שעות בארון בבית, לאחר חטיפת אחותם הצעירה אביגיל לעזה, וחולצו לבסוף על ידי יחידת יהל"ם. מיכאל ועמליה העבירו שעות ארוכות בארון בעוד אמם ז"ל היתה מוטלת בחדר ללא רוח חיים. השניים דיברו לאורך כל הזמן עם עובדת סוציאלית שסייעה להם לעבור את השעות מבלי להישבר. בהקלטה מרגע החילוץ ניתן לשמוע את הרגע שבו פתחו הילדים את דלת ביתם ללוחמים באומץ רב.