מאז הקמתה, ביססה ישראל את עליונותה הצבאית על יתרון טכנולוגי מובהק. בן גוריון זיהה כי ישראל עומדת בפני איום א-סימטרי -אויביה גדולים ממנה כמותית ומקיפים אותה, לכן יש צורך ביתרון איכותי באנשים, בטכנולוגיה וביחסים עם מעצמה עולמית כדי לכפר על החיסרון הכמותי.
לצד צעדים נוספים, השקעה אסטרטגית עקבית במחקר ופיתוח ביטחוני בחזית הטכנולוגיה הצבאית העולמית העניקה לישראל יתרון משמעותי לאורך עשורים. מערכות כמו מלט"ים תוקפים, חץ ו"כיפת ברזל", מרכבה 4 ופלטפורמות מודיעין הן עדות ליכולותיה הייחודיות של התעשייה הביטחונית הישראלית.
אירועי 7 באוקטובר המחישו מדוע אין להסתמך רק על טכנולוגיה, אולם לעוצמה הטכנולוגית של ישראל תפקיד חשוב בהישגים הפנומנליים של צה"ל בחזית הצפונית. כדי לא לחזור למציאות של 6 באוקטובר ישראל נדרשת לתת מענה ארוך טווח לאתגר - המענה לאיום הטכנולוגי הא-סימטרי. אתגר זה הוא תוצאה של שלוש הצלחות מצד אויביה של ישראל, בראשם ציר ההתנגדות שמובילה איראן ביחד עם חזבאללה בלבנון, החות'ים בתימן, אסד בסוריה ומיליציות שיעיות בעיראק וכמובן ארגוני הטרור הפלסטינים:
1. אויביה של ישראל הצליחו להביא בזירת המלחמה הרחבה לידי ביטוי את יתרונם הכמותי ולהשיב את האיום ה-אסימטרי השלילי על ישראל ע"י הקמת מערך אזורי נגד ישראלכפי שבא לידי ביטוי במהלך המלחמה.
2. העמקת הפער הכמותי באמצעות התבססות על נשק זול ביחס לאמל"ח הישראלי - רקטות וטילים "טיפשים" ואפילו מל"טים זולים שמאפשרים ייצור וקנייה בהיקפים גדולים יותר מהנשק הישראלי המתוחכם אך היקר.
3. השקעה איראנית ממוקדת בפיתוח מגוון רחב של טילים בליסטיים, טילי שיוט, וכלי טייס בלתי מאויישים - על חשבון השקעות בתחומים צבאיים "קונבנציונליים". מדובר באמצעי לחימה מתוחכמים - אך פשוטים יחסית להפעלה, ואינם מחייבם כוח אדם מיומן ויקר (בניגוד לטייסים של מטוסי קרב). למרות שיכולות אלו טרם הגיעו לבשלות שמהווה איום אסטרטגי על ישראל, המגמה הנוכחית של ההתעצמות האיראנית מסוכנת לישראל.
4. שחיקת היתרון הטכנולוגי הישראלי באמצעות השקעה בתשתיות וביכולות טכנולוגיות צבאיות, בעיקר מצד איראן ואף בשיתוף פעולה עם רוסיה וסין. דוגמה לכך היא ההתקדמות האיראנית בדירוג החדשנות של ארגון הקניין הרוחני של האו"ם המודד השקעה בתשתיות טכנולוגיות - התקדמות של 42 מקומות בדירוג בין 2012 ל-2023.
טכנולוגיה צבאית לכל מי שיכול לשלם
הפרולפירציה של טכנולוגיות מתקדמות היא תופעה גלובלית בעלת השלכות דרמטיות על שדה הקרב המודרני. טכנולוגיות שבעבר היו נחלתם הבלעדית של צבאות מתקדמים, כגון מערכות אוויוניקה, לוחמה אלקטרונית ופלטפורמות מודיעין מבוססות בינה מלאכותית, הפכו נגישות גם לשחקנים לא-מדינתיים. הדבר מתבטא בשימוש נרחב בכלי טיס בלתי מאוישים מסחריים, מערכות הנחיה מתקדמות לטילים, ומערכות תקשורת מוצפנות מבוססות רשת.
דוגמה בולטת היא היכולת מצד החות'ים - ארגון עני במדינה נחשלת - לאיים על ישראל בטילים בליסטיים, טילי שיוט ומל"טים, חלקם עם יכולות דיוק מתקדמות אשר הם מקבלים מאיראן. על המענה הישראלי לאתגר זה לשלב בין טכנולוגיות מתקדמות לבין פתרונות פשוטים אך אפקטיביים.
לאור זאת, האסטרטגיה של פיתוח וייצור עצמאי של מערכות נשק מתקדמות, הינה חיונית והכרחית אך היא לבדה אינה מספקת עוד יתרון אסטרטגי מובהק שיבטיח את היתרון האיכותי של ישראל. נדרשת תפיסה חדשה המבוססת על מספר עקרונות:
1. בניין כוח המוכוון בעיקרון ליכולות ורסטיליות - שניתן להתאימן במהרה לזירות ולמשימות שונות.
2. מתן דגש להוזלת הרכש של מערכות הנשק מפיתוח עצמי, ללא פגיעה ביכולות ובביצועים - על ידי הכשרת המפתחים, שינוי בתפיסת הרכש של מערכת הביטחון, מתן תיגמול מתאים להורדות מחיר בין שלב סיום הפיתוח לשלב הכניסה לייצור סדרתי ורכש רב שנתי בכמויות גדולות.
3. הצטיידות בנשק זול ופחות מתקדם, שניתן להצטייד בו בכמויות גדולות ושתחזוקתו זולה, מול מטרות ויעדים ספציפיים, בעיקר בזירות בהן ישראל סובלת מנחיתות מספרית משמעותית ואתגר של מערכות ומלחמות העלולות להימשך זמן (למשל, מול לבנון ואיראן).
4. שחרור חסמים בייצוא ביטחוני (במטרה להרחיב את יכולות התעשייה המקומית) ושיתופי פעולה עם מדינות זרות ידידות, שישתתפו בעלויות הפיתוח.
5. זיהוי מהיר של טכנולוגיות משבשות - היכולות לסקור פיתוחים בשווקים אזרחיים של טכנולוגיות עם פוטנציאל של דו - שימוש.
6. הטמעה גמישה של יכולות חדשות - גיבוש מתודות מהירות של הכשרה, הפעלה והתאמת מבנים ארגוניים לביצוע משימות חדשות באופן מהיר.
7. אינטגרציה מערכתית יעילה - פיתוח מערכות ניהול ובקרה וכן מאגרי מידע פתוחים המאפשרים שילוב של מערכות חיצוניות במהירות.
יישום תפיסה זו מאפשר גמישות מבצעית גבוהה יותר אל מול איומים מתפתחים, ניצול יעיל של טכנולוגיות שמירב הכסף לפיתוחן הושקע על ידי כספים מהמגזר הפרטי כיוון שאינן משמשות באופן בלעדי למטרות ביטחוניות תוך הפחתת עלויות פיתוח, וקידום סינרגיה בין התעשייה הביטחונית למגזר האזרחי.
היכולת לזהות, להטמיע ולהתאים טכנולוגיות חדשות במהירות היא בפני עצמה יתרון תחרותי משמעותי, עם זאת מימוש של תפיסה זו דורש גם שינוי תפיסתי בקרב מקבלי ההחלטות, המורגלים בתהליכי רכש ופיתוח ארוכי טווח ומוכווני פתרונות מתוחכמים ופורצי דרך בלבד.
ישראל, עם האקוסיסטם הטכנולוגי המפותח שלה, הקשר ההדוק ביןמערכת הביטחון לתעשייה, והניסיון המבצעי העשיר, נמצאת בעמדהייחודית ליישם פרדיגמה חדשה זו. עם זאת, הדבר ידרוש שינוי מהותיבתהליכי קבלת ההחלטות, בתרבות הארגונית של מערכת הביטחון, ובמודלים העסקיים של התעשיות הביטחוניות.
לסיכום, כמו בהרבה אספקטים אחרים -אירועי אוקטובר 2023 יאלצו את מדינת ישראל לשוב לעקרונות ולתפיסות שהנחו את דור המייסדים בעשורים הראשונים לאחר הקמתה של המדינה - תוך התאמתם למציאות, להזדמנויות ולאתגרים של המאה ה-21. במסגרת זו יש לשוב להערכתו של בן גוריון בהשקעה בהון האנושי והטכנולוגי בישראל כתעודת ביטוח מול היתרון המספרי מצד אויביה של ישראל. ישראל בשנת 2024 נדרשת לאמץ גישה גמישה וזריזה יותר, המתמקדת בזיהוי מהיר, הטמעה גמישה ואינטגרציה יעילה של טכנולוגיות חדשות. רק כך תוכל ישראל לשמר את היתרון האיכותי שלה בעידן שבו החדשנות הטכנולוגית הופכת לנחלת הכלל.
***
הילה חדד-חמלניק משמשת כיועצת בכירה במיינד ישראל וכיהנה כמנכ"לית משרד המדע.
ד"ר אבנר גולוב הינו סגן נשיא "מיינד ישראל", כיהן כבכיר במטה לביטחון לאומי.