לפני פחות משלוש שנים, במרץ 2022, עמדתי על הבמה ב"פסגת הנגב" סמוך לקברו של בן גוריון, והחזקתי ידיים עם שרי החוץ של מצרים, מרוקו, איחוד האמירויות, בחריין וארצות הברית. חתמנו על הקמת קבוצות עבודה ומיזמים אזוריים משותפים, היינו בעיצומו של "בום" כלכלי, כוחנו הצבאי היה בשיאו. זה היה רגע של עוצמה ישראלית.
לפני שנה, 6 באוקטובר 2023, אויבינו אמרו לעצמם: "זה הרגע לתקוף את ישראל, היא לא תהיה חלשה יותר מעכשיו". המהפכה המשטרית, הכשרת הכהניזם, ההתקפה על הדמוקרטיה, ממשלת בן גביר ויריב לוין, התעלמותו של נתניהו מכל האזהרות שהונחו בפניו, כל אלה הובילו אותנו לרגע הנורא ביותר של חולשה ישראלית.
מתי ישראל הותקפה? מתי הם חשבו שיש להם הזדמנות? ברגע שהיינו פחות מדינת חוק, פחות ליברלים, פחות נאמנים להבטחה שלנו, לעצמנו, להיצמד לערכים של מגילת העצמאות. התזמון של מתקפת 7 באוקטובר לא היה מקרי. ברגע שהיינו הכי פחות דמוקרטיה, גם ספגנו את ההתקפה הכי קשה והכי איומה בתולדותינו. ההרתעה הישראלית הפסיקה לעבוד.
מתי ההרתעה הישראלית כן עבדה? מתי אויבינו הסתכלו עלינו וכל מה שהם ראו זה כוח, עוצמה ומדינה שאיתה אסור להתעסק? מה גרם לעולם הערבי, לעולם המערבי, רק לפני שלוש שנים, להסתכל על ישראל ולהגיד: "את אלה אי אפשר לנצח!" מה הם ראו?
התשובה היא שהם ראו תחכום טכנולוגי. הם ראו את הטכניון ואת מכון וייצמן. הם ראו ברית שאין כמוה עם האמריקאים, שמבוססת על ערכים משותפים. הם ראו איך הברית הזו משתקפת בבניין הכוח הצבאי שלנו. את חיל האוויר הטוב בעולם והמערכת הראשונה בעולם של לייזר ליירוט טילים. הם ראו כלכלת היי-טק שמאפשרת לנו להחזיק את הצבא הזה ולפתח אותו. הם ראו מעמד ביניים חזק ויצירתי שמוכן בכל רגע להתגייס למילואים כי הוא פטריוט. הם ראו השקעות זרות שזורמות לתוך ישראל. הם ראו את המודל היחיד בעולם שהוא מצליח באמת: דמוקרטיה ליברלית עם עליונות טכנולוגית.
הם ראו גם מדינה שלא מנוהלת בידי פחד ופרנויה, אלא בידי מקוריות, תעוזה ואופטימיות. אנחנו האמנו בעצמנו, האמנו אחד בשני, אז גם הם האמינו בנו. אנחנו חשבנו שחופש וזכויות אדם ושלטון חוק הם מקור הכוח הפנימי שלנו, והם הסתכלו עלינו וראו שאנחנו חזקים באמת.
אויבינו מבינים רק כוח, זו החולשה העיקרית שלהם. אנחנו מבינים גם במדע, בטכנולוגיה, ביחסים בינלאומיים ובחשיבה אסטרטגית. אנחנו מבינים איך צריכה להיראות המדינה שהילדים שלנו יחיו בה עוד חמישים שנה. אנחנו מבינים שדמוקרטיה היא לא רק טובה יותר ממדינת הלכה קיצונית ומשיחית. היא גם חזקה יותר. אתם רוצים להיות חזקים? תהיו הכי פתוחים, הכי יצירתיים, הכי ליברלים, הכי סקרנים וסובלניים כלפי אחרים. זה מקור הכוח שלנו. אין אחר.
מה שמדאיג במיוחד, הוא שגם שנה אחרי האסון המסקנות לא הוסקו. גם היום, בן גביר, סמוטריץ' וחבורת המשיחיים שמקיפים אותם מציעים לנו לחזור על הטעות שהחלישה אותנו. לוותר לגמרי על התשתית של העוצמה הישראלית. הם מציעים לנו את כל השיח שאומר, "בואו נדבר בשפה היחידה שמבינים במזרח התיכון, נראה להם שבעל הבית השתגע, נפציץ את עזה בפצצת אטום, נרעיב ילדים כי אין חפים מפשע בעזה". כל השיח הזה של צביקה יחזקאלי, ערוץ 14, בן גביר וסמוטריץ'.
עזבו אתכם רגע מהצד המוסרי - עזבו אתכם מזה שמדובר בשיח לא יהודי ומחריד - זה לא עובד. זה לא מרתיע את החמאס, זה לא מרתיע את החיזבאללה, זה לא מבהיל את האיראנים. היחידים שנבהלים מהשיח הזה, הם בעלי בריתנו בעולם. אויבינו מאושרים מזה. תנועת ה-BDS מאושרת. אנחנו עושים להם את העבודה. האיראנים, ארגוני הטרור, האנטישמים בטיק-טוק ובקמפוסים - מאושרים. כל פעם שישראל מדברת ומתנהגת כמו אויביה - העבודה שלהם קלה יותר.
את חסן נסראללה הרג חימוש מתקדם ששוגר ממטוס שיוצר באמריקה, והטיס אותו אחד האנשים שאמסלם קרא להם "אנרכיסטים" ושלמה קרעי אמר להם ש"ילכו לעזאזל". אז הם הלכו לעזאזל, הרגו את נסראללה וחזרו. הם הלכו להגן על המדינה היחידה שיש לעם היהודי, מתוך מחויבות, מתוך אמונה שהם מגינים על מדינה טובה וצודקת שנמצאת במלחמה נגד טירוף דתי - לא בשליחותו של טירוף דתי.
הטייסים האלה, כמו ארגוני החברה האזרחית, כמו המילואימניקים, אומרים לעצמם שהם לא נלחמים בשביל הממשלה - אלא בשביל המדינה, וההפרדה הזו לא תחזיק מעמד עוד הרבה זמן. לא מבחינת העולם, לא מבחינת החברה הישראלית. ממשלה שמפרקת את המשטרה, את בתי המשפט, את הכבוד לחוק, את המחויבות לדין הבינלאומי ולזכויות אדם, מפרקת גם את היתרון הטכנולוגי, את התמיכה הבינלאומית, את היזמות וההשקעות, את כל יסודות העוצמה הישראלית. זה הולך ביחד. זה בלתי ניתן להפרדה.
בישראל המשיחית, ש"מדברת בשפה של המזרח התיכון", לא יהיה היי טק, היא לא תקבל אפ-35 מהאמריקאים, היא גם לא תנצח. יהיו בה רק דם ושכול ואז לא יהיה יותר כלום. דמוקרטיה היא לא חולשה, היא מנוע של עוצמה. ההחלטה להיות הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון לא נבעה מזה שלא הבנו איפה אנחנו חיים, אלא דווקא מזה שכן הבנו. הסתכלנו סביבנו והבנו שהדרך היחידה שלנו להתמודד עם כל הכוחות הרדיקלים שרוצים להשמיד אותנו - ולנצח אותם - היא להיות בדיוק ההיפך מהם.
חמאס, חיזבאללה, איראן, סוריה ותימן הרבה יותר טובים מאיתנו בלהיות בורים, נחשלים ורדיקלים. מלחמות דת ונקמות זה השטח הטבעי שלהם. אנחנו הרבה יותר טובים מהם בלהיות מערביים, מתוחכמים וטכנולוגים. אנחנו יודעים הרבה יותר טוב מהם איך ליצור בריתות עם המדינות הכי חזקות בעולם. אנחנו יודעים איך לבנות מדינה וחברה חזקה על בסיס רעיונות כמו חופש, זכויות אזרחיות ושוויון הזדמנויות. אם נהיה כאלה - ננצח. אם נהיה כאלה, אין להם סיכוי מולנו.
מדינת ישראל נולדה אחרי השואה. הציונות היא האירוע הכי מפעים של המאה העשרים, מפני שזה היה הניצחון הכי גדול של התקווה על הייאוש. לא שקענו בדם, לא בזבזנו את חיינו על נקם. בנינו, עשינו ויצרנו מקום מדהים. לא נלחמנו רק כדי לשרוד, נלחמנו גם על הערכים שאנחנו מאמינים בהם. זה מה שעלינו לעשות גם עכשיו. הצעד הראשון צריך להיות ממשלה אחרת. היא תאפשר לנו לחזור למקורות שלנו. להיות ציונים, ליברלים, לאומיים ודמוקרטים. בגלל שזו השקפת עולמנו, בגלל שאלה ערכינו, בגלל שזו הדרך היחידה לנצח.