מעוז אמירי, בן 27 ממושב דוב"ב, הוא הפצוע שנפגע בתחילת השבוע (ראשון) מרסיס רקטה שהתפוצצה בטבריה. למרות ההסלמה, מעוז ואביו נשארו לגור במושב שצמוד לגדר הגבול עם לבנון, כדי להמשיך לעבוד במשק המשפחתי ובעיקר בלול התרנגולות שלהם, כך מספר בראל, אחיו, לוואלה.
"החיים בשנה האחרונה בדוב"ב קשים מאד. זה לחיות כל הזמן תחת חשש של ירי רקטות וטילי נ"ט. כשנורה טיל נ"ט אין התרעה, זה בא במפתיע", סיפר בראל והוסיף כי מעוז ואביהם יוצאים מידי פעם מהמושב כדי לפגוש את בני המשפחה שעברו בשנה החולפת למקומות מגורים זמניים, כך היה גם הפעם.
"מעוז יצא מדוב"ב לבקר חברים שעברו לטבריה" כך סיפר מעוז לאחיו, "בכניסה הצפונית לעיר הבחין בנוסעי מכוניות שיוצאים מכלי הרכב והוא הבין שיש אזעקה. לדבריו, הוא לא שמע את האזעקה. מעוז עצר בצד, יצא מהמכונית, אבל אז ארע הפיצוץ ורסיס פגע בחזהו". צוות מד"א שהגיע למקום טיפל ובו ופינה אותו למרכז רפואי צפון.
בראל מספר כי אחיו ניצל בנס. "הרופאה שטיפלה במעוז אמרה שאם הרסיס היה פוגע בו כמה סנטימטרים שמאלה, הוא לא היה שורד את הפציעה הזאת", הוא מרגיע ומספר כי מעוז התעורר וכי הוא בסדר. "כל השנה הזאת הוא היה בדוב"ב, תחת איום תמידי ודווקא כשיצא משם, הוא נפגע".
למרות החלטת מעוז ואביו להישאר בדוב"ב, בראל ומשפחתו עברו להתגורר בגבעת אבני שבגליל התחתון. בשבועיים האחרונים נפגע היישוב פעמיים וגם בעת האירוע היו אזעקות באזור, "כשיצאנו מהממ"ד קיבלנו את ההודעה על פציעתו של מעוז", משחזר.
כעת, כשחיילי צה"ל בלבנון, מתחילים בדוב"ב לחשוב על היום שאחרי המלחמה. לדברי בראל, "יש דעות ומחשבות שונות. אני רוצה לחזור הביתה, לדוב"ב. נולדתי וגדלתי שם וזה הבית שלי. אני מרגיש שלא סתם החיילים שלנו עכשיו נלחמים שם, הם עושים את זה כדי שאנחנו נוכל לחזור הביתה".