ב-10 באוקטובר מציינות מדינות העולם, זה 32 שנה, את יום בריאות הנפש. ישראל ו-150 מדינות נוספות מדגישות ביום זה את זכותם של בני אדם לקבל סיוע נפשי, ושואפות לחזק את המודעות למסר זה ואת התמיכה בו מבית, ובעולם כולו. החל מ-1994 מעמידים המוסדות המארגנים - ארגון הבריאות העולמי, הפועל מטעם האו"ם, והפדרציה העולמית לבריאות הנפש - נושא שנתי שסביבו מתרכזת הפעילות בעולם: ילדים ובריאות הנפש, בריאות הנפש והזדקנות, הקשר בין בריאות גופנית לנפשית ועוד. לאורך כל השנים לא מצאנו ברשימה הארוכה של נושאי המפתח שתי סוגיות משמעותיות: בריאות הנפש של ניצולי השואה, ופוסט-טראומה שממנה סובלים קורבנות טרור, בכל רחבי העולם, אך בעיקר במדינה היחידה שגורמים מדינתיים וטרוריסטיים מצהירים שבכוונתם להשמידה.
למחדל עולמי זה מתווסף מחדל ישראלי: כבר שנים אחדות מזהירים אנשי בריאות הנפש בישראל את הממשלה שחלק גדול מהנזקקים לעזרה בתחום זה אינם מקבלים מענה. אין לנו די מטפלים, שכר חלקם נמוך באופן קיצוני, לא הוקדשה תשומת לב מספקת להכשרתם של מטפלים חדשים, והחברה הישראלית גדושה באנשים המשוועים לתמיכה.
הדברים אמורים גם באנשים שסבלם עולה על כל שידעה האנושות: הזקנים, שגילם הממוצע 87, ששרדו את השואה, את מחנות הריכוז, את מקומות המסתור ואת הבריחה הבלתי נגמרת, סבותינו וסבינו הניצולים. בהם קשה "להתחרות".
כולנו כואבים את כאבם של הנפגעים הישירים מזוועות 7 באוקטובר ונספחיהן, ואסור לאיש מאיתנו להקל ראש בליבם השבור. מצד שני, איסור ברור זה אינו מתיר לנו להתעלם מהמטען הבלתי אפשרי שנושאים איתם הניצולים הזקנים. לא כולם מקבלים מענה, ושכר המטפלים בהם נותר במקום נמוך בסולם הטיפולי והציבורי.
חלק משמעותי מהמטפלים בניצולים נאלצים לזנוח משימה כבירה זו כדי לשפר את פרנסת משפחתם. יותר מ-40 ניצולים הולכים לעולמם מדי יום, והמדינה אינה רואה די הצורך את מצוקתם של הנותרים ואינה מבטיחה להם תמיכה בשנים המעטות שנותרו.
בעקבות השבת השחורה ומלחמת חרבות ברזל, מלאה הארץ סובלים מפוסט-טראומה. הקושי הנפשי החמור הזה הופך להיות סימן היכר לאומי. מרובות צרותיו של עם ישראל, והמשאבים העומדים לרשותנו מועטים מכפי שהיו; אבל אם נבין את חומרת הבעיה המשליכה על כל תחומי החיים - כולל הרווחה הנפשית, הרצון לחיות והיחסים בתוך המשפחה - אולי תחליט הממשלה להעניק למשימה זו את המקום הראוי לה בסדר העדיפויות.
בשנה החולפת פרסמה הקואליציה של ארגוני בריאות הנפש נתון קשה: תקציב בריאות הנפש בישראל עומד על פחות מ-6% מתקציב מערכת הבריאות, ואין בכך ראיה לכך שהתקציב הכולל מופרז. שיעור זה הוא כשליש בלבד מהשיעור המקביל בצרפת ובגרמניה, למשל, ונראה לנו שעוצמת הקשיים בישראל גדולה יותר.
שורות אלה אינן מהוות פרסומת מסחרית לשום ארגון: חברי הוועד המנהל של עמותת עמך, ובהם כותב שורות אלה, הם מתנדבים. החל מ-8 באוקטובר 2023 אנו מבקשים לעמוד לרשות המדינה והנפגעים ככל יכולתנו, בהתחשב בניסיון המיוחד של המטפלים שלנו: במשך 27 שנים אנו מעניקים עזרה נפשית לניצולי שואה, ויש לכך קשר לטראומה האקטואלית. מדינת ישראל לא חוותה שואה שנייה, אבל הזוועה של 7 באוקטובר הותירה בנו צלקת עמוקה, ויש דרך להעניק לה מרפא מסוים. הגיע הזמן להפוך טיפול זה למשימה לאומית.
הכותב הוא יו"ר עמותת עמך, המרכז הישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי השואה ובדור השני