כשמעיינים בהודעות האחרונות שתאיר בירה שלחה לחברתה הקרובה, טל אפשטיין, קשה להתעלם מהסטטוס המצמרר: "נראתה לאחרונה ב-7 באוקטובר 2023". התאריך הזה, שבו ישראלים רבים איבדו את יקיריהם, הותיר חלל עצום בלבם - חלל שאי אפשר למלא גם כעבור שנה. כל שנותר הוא להיאחז בזכרונות ובגעגועים לאנשים שהיו ולמה שהיו.
סיפורים רבים על חברויות שנגדעו באכזריות יסופרו עוד במשך השנים, ככל שהזמן ירפא את הפצעים. אבל במקרה הזה, מדובר ביותר מאשר חברות קרובה, חברות נפש נדירה ומיוחדת במינה. זהו גם סיפור של הנצחה - מסע שנועד לזכור ולא לשכוח את מי שהייתה החברה הקרובה וחייה נלקחו בידי מחבלי חמאס.
טל אפשטיין איבדה את חברתה הטובה ביותר, תאיר בירה, ב-7 באוקטובר. תאיר נרצחה יחד עם שלושה מבני משפחתה - אחותה תהל בת ה-16, אביה אורון ואמה יסמין - בביתם בקיבוץ בארי. אחיה יהב הוא הניצול היחיד. את תאיר הכירה טל בשנת 2019, שנה שתאיר כינתה "השנה הכי טובה" בחייה. השתיים עשו יחד שנת שירות בכפר הנוער החקלאי "כדורי", שם חיו עם עוד 12 חברים והדריכו קבוצת נעל"ה (נוער עולה ללא הורים) שהגיעו ממדינות ברית המועצות לשעבר במטרה לקבל השכלה ולהתחיל חיים חדשים.
האסון הכה בטל כשהיא הייתה רחוקה מאוד מהבית, מתאיר ומישראל - במרחק אלפי קילומטרים בפרו, בזמן שטיילה לאחר שחרורה מהצבא. היא מספרת: "היינו אחרי טרק, לא ישנו יומיים והיינו מותשות. היינו בדרך לישון, אצלנו הייתה השעה עשר וחצי בלילה, ואז התחלנו לקבל הודעות על אזעקות בעוטף עזה. כמו בכל סבב, שלחתי לתאיר הודעה ושאלתי אם היא בממ"ד." באותם רגעים התחיל הסיוט הגדול של טל, כשהיא מנסה להרגיע את החברה הכי טובה שלה מהצד השני של העולם, ועמוק בפנים מתחילה להבין שמשהו לא כשורה. כפי שתאיר כתבה לה: "משהו לא רגיל".
במשך ארבע שעות, טל ותאיר שוחחו ללא הפסקה. טל ניסתה להעסיק את תאיר ברגעים של ייאוש, בעוד שתאיר הייתה מוטרדת ממה שקורה מעבר לדלת הממ"ד ורק חשבה על המפגש עם הקומונה והתוכניות שלה ליום למחרת. ב-10:30 בבוקר (שעון ישראל) הקשר נותק. ההודעה האחרונה שתאיר שלחה לטל הייתה: "יש לי מחבלים בבית". בשלב זה, טל עושה כל מאמץ לחזור הביתה ותופסת את טיסת החילוץ הראשונה לישראל. כשהיא נוחתת, היא מקבלת את הבשורה הקשה מכל - גופתה של תאיר נמצאה.
מאז אותו יום קשה, טל מקדישה את זמנה להנצחת תאיר ומשפחת בירה בדרכים מגוונות, "לספר את הסיפור האישי שלי מתאיר". היא חשה שהגיע הזמן להחזיר את כל האהבה שתאיר העניקה לה לאורך השנים. אחת מהתוכניות הגדולות שלהן הייתה להשתתף יחד בקורס צורפות ולאחר מכן לטוס לארגנטינה - חלום שלא הספיקו להגשים. טל החליטה להמשיך את התוכנית וללכת לקורס הצורפות, כפי שחלמו. שם יצרה טבעת הדומה לזו שהייתה לתאיר, ועליה חרטה את צמד המילים "תאירי בי" יחד עם קרני שמש.
לאחרונה, טל שחררה שיר שכתבה במיוחד לתאיר - שיר שנועד להיות מנגינה נצחית שלא תיפסק לעולם. השיר ליווה אותה במחשבותיה במשך זמן רב, עד שהרגישה שהגיע הרגע לשחררו. הוא מבטא את הקשר העמוק ביניהן ומה שתאיר ייצגה עבורה, מהרגע שבו הכירו בקומונה ועד לסיום הטראגי. את הבלדה המרגשת הפיקה טל יחד עם נוגה פלד, מפיק מוזיקלי מקיבוץ בארי, שהיה חבר קרוב של תאיר ולמד שכבה מעליה. וביצעה הגר דורון, בקול עדין ומרגש שמצליח לגעת בלבבות וברגש של כולם. השיר כולל משפטים שמבטאים את הכאב והזיכרון, כמו: "אמשיך לחלום לבד, שתי חתונות עם נוף לים, אמשיך לרקוד ולספר עלייך לכולם והסוף מהאגדות נטמן איתך עמוק בקבר, אבל לעד אני אדע שאת כל כך הרבה מעבר - לא, זה לא בסדר, לא זה לא הסדר", כפי שטל תיארה.
השיר מתחיל בהקלטה שתאיר שלחה לטל באחד הימים, כאשר טל הייתה במצב רוח רע, ומילה אחת מתאיר הצליחה לשנות את כל תחושותיה. טל משתפת ברגע אישי שממחיש את עומק הקשר ביניהן: "בתחילת שנת השירות, עברתי פרידה קשה ובכיתי בחדר. אף אחד לא היה בקומונה, כולם הלכו לעזור, ופתאום משהו אמר לי ללכת לחדר של תאיר. כשנכנסתי, ראיתי אותה יושבת ובוכה באותה סיטואציה בדיוק. הסתכלנו אחת על השנייה והתפקענו מצחוק". גם לטבעת שיצרה טל יש משמעות סמלית עבורה. היא נזכרת כיצד בכל פעם שהגיעו יחד לאירועים חברתיים, באופן מקרי, היו לשתיהן טבעות זהות על אותן האצבעות. בשבוע שעבר, טל ארגנה פסטיבל לזכרה של תאיר, בשם "פסטיבל בירה". במהלך האירוע השמיעה לקהל הרחב שהגיע את השיר, מכרה את הטבעות שיצרה, וכך, טל המשיכה ועדיין ממשיכה להנציח את תאיר, כדי שהמנגינה שלה תישאר ותהדהד לעד.
לרכישת הטבעת שעיצבה טל לזכר תאיר