לקראת אפשרות של תגובה משמעותית באיראן בתגובה למתקפת הטילים השנייה שהתמקדה בבסיסי חיל האוויר, ייתכן כי הדרג המדיני וצמרת צה"ל כבר "מחממים מנועים". בפני הדרג המדיני עומדות מספר דילמות לפני אופי התגובה של צה''ל על אדמת איראן. האם נכון יותר לתקוף מטרות צבאיות, מטרות כלכליות כדוגמת הנפט האיראני, מטרות שלטון או מטרות המשויכות לפרויקט הגרעין האיראני המאיים על ישראל והעולם כולו.
בתקיפת שתתמקד במטרות צבאיות של המשטר, ישנם מספר יעדים אסטרטגיים ובעלי חשיבות לאירנים. תקיפת אתרי שיגור טילי קרקע - קרקע שחלקם הוצבו מעל לקרקע, חלקם ניידים ושינו את מיקומם ואחרים נמצאים באתרים תת קרקעיים שאמורים להתמודד עם הפצצות מהאוויר. כמו כן, בסיסי שיגור כלי טיס לא מאוישים, ואתרי הגנה אווירית נמצאים על המוקד של חיל האוויר הישראלי. כאמור, לאיראן מערכות טילי קרקע-אוויר להגנה כדוגמת S-300 מתוצרת רוסיה, HQ-9 מתוצרת סין ואף אפילו מערכות הגנה מתוצרת איראן לטווחים של מאות קילומטרים.
בהנחה שהדרג המדיני יחליט לפגוע בתגובה בכלכלה האירנית, מתקני הנפט הם מטרה מרכזית מתוך סל התגובות לפגיעה בתשתיות אזרחיות. על הפרק לפגיעה במצב שכזה, הם בארות הנפט, תהליכי ייצור הנפט, השינוע, מחסנים ונמלי הים, דרכם משנעת איראן לעולם את הנפט. מצד שני, לפגיעה בתשתיות ותהליכי ייצור נפגעים אינטרסים של מדינות נוספות כמו סין, רוסיה, ואחרות שלא בהכרח תומכות בישראל ולכן יש כאן סיכוי להסתבכות לא רצויה.
מטרות שלטון נמצאות גם הן בסל התגובה הישראלי למתקפה האיראנית. על הפרק, מוסדות שלטון, אתרים לאומיים, סמלים שהפגיעה בהם תפגע במשטר האייתולות ותסדוק את המורל הלאומי.
פרויקט הגרעין הוא החשוב והגדול ביותר עבור משטר האייתולות בטהראן ותשתיות הצבאיות שלו תוכננו באופן כזה שיידעו להגן על האתרים השונים שפוזרו בחוכמה ברחבי איראן שחלקם נבנו מעל לקרקע וחלקם מתחת לפני הקרקע. פגיעה בתוכנית הדגל של האיראנים תסיר את האיום הגדול ביותר על ישראל ותפגע קשות במשטר ששקד על הפרויקט מזה עשורים רבים.
לעשות את הבלתי אפשרי: האם ישראל מסוגלת לתקוף לבדה את הגרעין האיראני?
לחיל האוויר הישראלי יש יכולות שיגור טילים מרחוק מטווחים של מאות ק"מ ובכך לצמצם את טווח התדלוק והיקף המטוסים שיכולים להשתתף בתקיפה, ואת טווח החשיפה של המטוסים למכ"מים ולטילים של איראן. כמו כן, יכולות התדלוק המוכחות של חיל האוויר לטווחים של 1,800 קילומטרים מאפשרים טיסה של מגוון מטוסי קרב לטווחים רחוקים ובכך להגדיל את מכת האש הראשונה על איראן. חשוב להדגיש, כי בנוסף למטוסי האף-35 מסוג "אדיר", מטוסי האף-15 ומטוסי האף-16 יודעים להתמודד עם מערכות הגנה אוויריות מתקדמות מאוד כולל השמדתן.
בנוסף לכך, יכולות הבקרה האוויריות, איסוף המודיעין והלוחמה האלקטרונית בטווחים רחוקים מאפשרים לחיל האוויר הגנה ברמה גבוהה, תקיפה מדויקת והיערכות לתרחישי קיצון. לרשות חיל האוויר מל"טים מסוג איתן שמסוגלים לפעול יותר מ-30 שעות ברציפות, מצוידים במערכות נשק ואיסוף מודיעין. כל אלו מאפשרים לחיל האוויר גלי תקיפה שונים ולא רק התקפה חד פעמית.
למתקפה ישראלית באיראן עלולים להיווצר סיכונים שיש לקחת בחשבון. ניתן להעריך, שלתגובה רחבה של חיל האוויר הישראלי, האיראנים לא יעמוד מנגד ויגיבו שוב ואף בחריפות יותר, ולשם כך התקיפה הראשונה במידה ותהיה רחבה ולא נקודתית תצטרך לגרוע יכולות אסטרטגיות של איראן כדי לשלול מהם תגובה רחבה ואוטומטית לעבר בסיסי צה''ל והעורף הישראלי. יצוין, כי לפי פרסומים זרים יש לישראל יכולת מכה שנייה באמצעות טילים בליסטיים ושלישית באמצעות צוללות.