אחד המושגים שיצאו מחדרי הדיונים הצבאיים ונקלטו בשנה האחרונה בשיח הציבורי הוא "כלכלת החימושים". לא מספיק שיש לך את הטיל או הפצצה הכי טובים, אתה חייב גם להחזיק מלאי גדול מספיק לצרכים שלך ויכולת לחדש את המלאי במקרה של מלחמה ארוכה. גם בפיתוח כלי נשק שטסים במהירות של אלפי קילומטרים בשעה, חמושים בראשי קרב וחיישנים מתוחכמים, זה הכל כסף. ועדת החקירה הממלכתית למלחמה תצטרך להתייחס גם לנושא הזה, כשלצד המחדלים המדיניים והמודיעינים, קדם ל-7 באוקטובר מחדל אי הצטיידות בכמויות מתאימות של חימושים לחיל האוויר, לשריון ולתותחנים.
החוק הבלתי כתוב הוא שלעולם הטיל המיירט עולה יותר מהטיל המיורט. ההגנה יקרה יותר מההתקפה. זה היה המצב של מערכת הפטריוט מול טילי הסקאד במלחמת המפרץ ב-1991, זה המצב במקרה של מיירטי כיפת ברזל מול רקטות החמאס וחיזבאללה מאז 2011. וזאת המשוואה שמערכת הלייזר ליירוט רקטות וכטב"מים "מגן אור", שמשרד הביטחון ורפאל מפתחים כעת, מנסה לשנות. מערכות לייזר מבצעיות ראשונות אמורות להימסר לצה"ל בסוף 2025. במקום להשתמש בטיל טמיר שעולה כ-100 אלף דולר, היא מורידה את עלות היירוט לכמה דולרים ל"ירי", מחיר החשמל. גם בתוספת עלות הבלאי והאחזקה, מדובר כאן במהפכה כלכלית-ביטחונית.
לפי הפרסומים של צה"ל שיגרה איראן לישראל 181 טילים באליסטיים, ומערך ההגנה האווירית של צה"ל יירט את רובם. ארצות הברית, באמצעות משחתות הטילים שלה, יירטה 12 טילים, לפי פרסומים אמריקאנים.
כך שהאיראנים שיגרו כ-200 טילים, שמיעוטם נפל בדרך באיראן ובעיראק. טיל בליסטי לטווחים כאלה, של 1,500-2,000 ק"מ, הוא חימוש יקר. לפי הערכות, גם לאיראנים עולה לפחות מיליון דולר לייצר אותם, והאיראנים השתמשו במטח בדגמים המתקדמים שלהם, כמו עימאד, חייבר שכאן, וגם פתח 1, שנטען שהוא היפר-סוני, כלומר מסוגל לטוס ולתמרן במהירות של מעל פי 5 ממהירות הקול, בניסיון להטעות את מערכות ההגנה האווירית שמנסות ליירט אותו.
כ-200 מיליון דולר הם מטח יקר, ולבטח לא חלק זניח במלאי הטילים האיראנים. אבל מבחינת טהרן מדובר במכה די קלה בארנק. לפי דיווח של רויטרס, מצליחה איראן גם תחת סנקציות בין לאומיות לייצא נפט בשווי 35 מיליארד דולר בשנה. המטח הזה עלה להם יומיים של ייצוא. לא משהו שהיו עושים באופן יום יומי, אבל גם לא עלות שהמדינה תתקשה לעמוד בה מדי כמה חודשים, בטח בזמן שהאיראנים מזניחים את שאר זרועות הצבא לטובת ההשקעה בטילאות.
מול הטילים האיראנים, שיגר חיל האוויר טילי חץ-2 וחץ-3 שמייצרת התעשייה האווירית. החיצים לא משוגרים מול טילים שמערכת מזהה שיפגעו באזורים לא מיושבים או נטולי חשיבות צבאית, אם כי האיראנים השתמשו הפעם בטילים היותר מדויקים שלהם כך שסביר שדייקו במטרתם יותר מבעבר, מה שחייב יותר יירוטים. צה"ל לא פרסם בכמה טילי חץ השתמש, והאם נדרש גם שימוש כמו במתקפה הקודמת במיירטי קלע דוד וכיפת ברזל ליירוט שברים גדולים, או חלקי טילים איראנים גדולים שאינם הראש הקרבי, אלא מכלי הדלק והשלב הראשון שהם נפרדים מהם עוד בחלל, אך ממשיכים לאותו כיון ויכולים ליצור פגיעות משנה.
טיל חץ-2 הוותיק יותר, שמיירט את מטרתו בגובה עשרות קילומטרים באטמוספירה, עולה כ-3 מיליון דולר. טיל החץ-3 החדש יותר, שמיירט את הטיל הבליסטי בעוד בחלל ובמרחק גדול יותר מגבולות ישראל, עולה כ-2 מיליון דולר.
אבל גם אם נדרש שימוש בכ-180 טילי חץ, ונעשה שימוש בטילים משני הסוגים, מדובר על עלות יירוט של כ-450 מיליון דולר. יותר מכפול ממה שעלה המטח לאיראנים.
לפי הבנק העולמי, התמ"ג לנפש בישראל הוא יותר מכפול מאשר באיראן, 50 אלף דולר לעומת 20 אלף דולר ב-2022. אבל ישראל היא מדינה של 10 מיליון איש ואיראן - של 90 מיליון. עיקר מימון ההצטיידות במיירטי החץ הגיע מארה"ב, שהשקיעה עד היום בפרויקט כ-4 מיליארד דולר במצטבר.
כל עוד ארה"ב מוכנה להמשיך לסייע במימון מערכות ההגנה האווירית של ישראל, כמו שהיא עושה גם בכיפת ברזל ובקלע דוד, המגבלה העיקרית היא קצב הייצור בתעשייה האווירית ורפאל, ורכש רכיבי המשנה. ממשל ביידן יזם והקונגרס אישר מאז פרוץ המלחמה תקציב מיוחד בסך 14.1 מיליארד דולר, ממנו יותר מ-4 מיליארד מיועדים לחידוש מלאי המיירטים, וקידום פיתוח והצטיידות במערכת הלייזר. אבל הלייזר לא יהיה חזק מספיק בעתיד הקרוב כדי ליירט גם טילים בליסטיים, והמשך ההשקעות האמריקאיות תלוי גם ביחסים בין שתי המדינות. בכל הקשור להגנה אווירית, בלי הכסף האמריקאי למימונה היא תהיה עול כבד מאוד על תקציב הביטחון.
בימים שבהם נשקלת התגובה הישראלית למתקפה האיראנית הנוספת, חשוב לזכור שאנחנו יכולים לפגוע מאוד ביכולת של טהרן להצטייד בטילים נוספים, אם צבאית בהשמדת מפעלי הייצור שלהם, ואם כלכלית, בפגיעה במערך הפקת וייצוא הנפט שמממן אותם. כך או כך, לא ברור מדוע התגובה הישראלית משתהה, והממשלה לא מנצלת את ימי החג שבהם רוב הישראלים ממילא לא בעבודה ובבתי הספר וקרובים לממ"ד, כדי לשגר את התגובה הזאת, ולהתמודד עם תגובה איראנית בעקבותיה.