הלך לעולמו האלוף בדימוס ישיעיהו (שייקה) גביש, בן 99. גביש הוא אחרון המפקדים הבכירים של מלחמת ששת הימים. גביש נולד בשנת 1925 בתל אביב. בשנת 1943 התגייס לשורות הפלמ"ח ובמלחמת העצמאות לחם בשורות חטיבת יפתח תחילה כמפקד פלוגה ובהמשך כסגן מפקד גדוד בשלוש חזיתות שונות. במלחמה השתתף במבצעים בטירת צבי, בית שאן, הגלבוע, זרעין, מבצעי משמר העמק, מבצע יפתח, קרב מלכיה שבו נפצע, מבצע דני ומבצע יואב.
לאחר מלחמת העצמאות נשאר בצבא הקבע. בשנים הבאות היה סמח"ט בחטיבה 7, מדריך בפו"מ, קצין אג"ם בפיקוד, ראש ענף מבצעים במטכ"ל, מפקד בה"ד 3, ראש מחלקת מבצעים במטכ"ל (במהלך מבצע קדש), מפקד פו"מ, ראש מה"ד בשנים 1965-1962.
כראש מחלקת ההדרכה במטה הכללי שקד על פיתוח תורת לחימה, כמענה לדוקטרינה הסובייטית שאומצה על ידי צבאות סוריה ומצרים. בשנים 1969-1965 פיקד על פיקוד הדרום, וגולת הכותרת של כהונתו הייתה הבסת הצבא המצרי וכיבוש חצי האי סיני במלחמת ששת הימים.
זכורה פקודת הקרב שהוציא ללוחמים ביציאה למלחמה: "גורל מדינת ישראל נתון בידיכם. עיני העם כולו נשואות ברגע גורלי זה אליכם ומתפללות לניצחונכם ולשלומכם. ויהי ה' עמכם".
לימים כתב גביש אוטוביוגרפיה ואת הספר שלו שנקרא "סדין אדום" פתח כך: "בשעה 07:45, 5 ביוני 1967, נתתי את הפקודה 'סדין אדום' לכל מפקדי האוגדות והכוחות העצמאיים, פקודה שנתנה את האות לתחילת המלחמה על עצם קיומה של מדינת ישראל..."
בשנת 1970 פרש משירות קבע בצה"ל, אך במלחמת יום הכיפורים נקרא לשירות מילואים ומונה למפקד מרחב שלמה, שחלש על חלקו הדרומי של חצי האי סיני ועל עיקר קו החוף לאורך מפרץ סואץ. במסגרת תפקידו נהדפו כוחות קומנדו מצריים שהונחתו מעבר לקווים ונבלם ניסיון מצרי להתקדם לעבר עיירת החוף ראס סודר. בתום המלחמה שוחרר משירות מילואים והוא התמקד בתפקידי ניהול בתשלובת התעשייה כור. ב-1982 מונה למנכ"ל כור.
גביש עמד בראש עמותת דור הפלמ"ח (יו"ר ארגון חברי הפלמ"ח), והוא מיוזמי וממקימי בית הפלמ"ח. היה פעיל ציבור עד סוף ימיו והתמסר להנחלת מורשת הפלמ"ח ולוחמיו. הוא היה מעורב בחיי המדינה והביע דעתו על המתרחש בה. בין השאר הביע התנגדותו לתהליך ההפיכה המשטרית.
היה נשוי לגיטה, גם היא חברת פלמ"ח, שהלכה לעולמה לפני שנה. לזוג שני ילדים, נכדים ונינים.