בית המשפט העליון דחה פה אחד עתירה נגד החלטת שר הביטחון, שאושררה על ידי הקבינט המדיני-בטחוני, להחזיק בגופת המחבל וליד דקה לצרכי פדיון שבויים ונעדרים. נקבע כי החלטה זו לא חרגה ממתחמי הסבירות והמידתיות ומשכך לא קמה עילה להתערבותו של בית המשפט.
המחבל וליד דקה הורשע בשנת 1987 כמי שהיה אחראי על חוליית מחבלים שחטפה ורצחה את החייל משה תמם ז"ל. דקה, אזרח ישראלי, נידון למאסר עולם, ובהמשך נקצב עונשו ל-37 שנות מאסר. בעודו מרצה את עונשו, הורשע דקה בעבירה ביטחונית נוספת של ניסיון להברחת טלפון לכלא, והוא נידון לשתי שנות מאסר נוספות. ביום 7.4.2024, בעודו במשמורת של שירות בתי הסוהר, מת דקה ממחלת הסרטן.
פסק הדין נכתב על ידי השופט עמית, בהסכמת השופט גרוסקופף והשופטת כנפי-שטייניץ. בית המשפט עמד על כך שאל מול הערך של כבוד המת והזכות של קרוביו להביאו לקבורה ראויה, ניצבת התכלית של פדיון שבויים, שנגזרת מערכי היסוד של המדינה, ואף קיבלה ביטוי בהוראותיו של חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי.
בית המשפט ציין כי אמנם מדובר במקרה תקדימי, במובן זה שהוחלט להחזיק בגופת מחבל שהוא אזרח ישראלי. בד בבד, הוסבר כי בידי המפקד הצבאי נתונה סמכות להורות על החזקת גופות מחבלים לצרכי משא ומתן, לרבות גופות של מחבלים שהם אזרחי ישראל. עוד הודגש כי יש ליתן משקל ממשי למציאות השו"ן שהשתנתה, לדאבון הלב, בעקבות האסון הנורא שהתרגש על מדינת ישראל בשבעה באוקטובר. בית המשפט הוסיף כי דקה "אומץ" כסמל על ידי ארגון הטרור חמאס, שמבקש לייצר מול מדינת ישראל משוואה של "גופות תמורת גופות". בנסיבות אלו, ולנוכח הערכת הגורם המקצועי כי החזקת הגופה עשויה לקדם את התכלית של משא ומתן להשבת גופות חללי צה"ל ואזרחי ישראל, נקבע כי מדובר בהחלטה סבירה ומידתית שאין מקום להתערב בה.