המחקר החדש של מרכז טאוב שתוצאותיו נחשפות הבוקר (שני), ונערך על ידי דנה שי, ד"ר כרמל בלנק, ד"ר יעל נבון ופרופ' יוסי שביט, מתמקד בהשפעות הרגשיות וההתנהגותיות על ילדים בגיל הרך והוריהם בעקבות אירועי 7 באוקטובר והמלחמה המתמשכת מאז.
מדובר באחת ההתערבויות המחקריות המקיפות ביותר שבדקו את מצבם של ילדים והורים בתקופה זו, כאשר הדגש המרכזי הוא על השפעות שירות המילואים של אחד ההורים, פינוי משפחות מבתיהן, והשוואות בין משפחות יהודיות וערביות.
מצבם הרגשי של הורים: משרתי המילואים במוקד
הנתונים שנאספו משני גלים של סקר הורים, הראשון שנערך בינואר 2024 (1,199) והשני ביולי השנה (804), מראים הבדלים משמעותיים בין הורים שבן או בת זוגם שירתו במילואים לאלו שלא. כ-67% מהמשיבים בגל הראשון ו-151 הורים ערבים. בסך הכול השיבו על הסקר 1,350 הורים לילדים בגיל הרך.
הורים שבני זוגם גויסו לשירות מילואים מאז תחילת המלחמה חוו תסמינים גבוהים יותר של דיכאון, חרדה וסטרס. למרות ירידה במידת המצוקה הרגשית הכללית בקרב ההורים לאורך הזמן, רמת הקשיים נותרה גבוהה יותר בקרב הורים שמשרתי מילואים היו במשפחותיהם.
בקרב המשיבים על הסקר נמצאו רמות גבוהות יותר של תסמיני דיכאון, חרדה וסטרס אצל הורים שבני זוגם שירתו במילואים בהשוואה להורים שבני זוגם לא גויסו (ממוצע של 19.86 לעומת 16.38, בהתאמה).
לצד זאת, בין ינואר ליולי 2024 חלה ירידה מובהקת במדד המצוקה הרגשית של הורים, בין שבני זוגם היו בשירות מילואים מאז תחילת המלחמה ובין שלא. ירידה זו מצביעה על שיפור כללי במצב הרגשי עם הזמן, אך למרות זאת, מצבם הרגשי של הורים שבני זוגם שירתו במילואים נותר גבוה יותר בהשוואה להורים שבני זוגם לא שירתו במילואים בתקופת המלחמה.
הסקר גם הדגיש את הפגיעה הרגשית וההתנהגותית של ילדים בגיל הרך להורים ששירתו במילואים. ילדים אלו הפגינו סימנים של נסיגה רגשית גדולה יותר, שכללה פחד מרעשים פתאומיים, התפרצויות זעם, וקשיי שינה. למרות ירידה מסוימת במידת המצוקה בקרב הילדים בין שני הגלים, השיפור היה מתון יותר אצל הילדים שהוריהם שירתו במילואים, בהשוואה לאלו שלא.
בנוסף נמצא כי חל שיפור מסוים במצבם הרגשי של הילדים בין שני גלי הסקר, כלומר הנסיגה הרגשית וההתנהגותית התמתנה. עם זאת, הנסיגה הרגשית בקרב ילדים עם הורה במילואים ירדה ב-5.6%, בעוד הנסיגה בקרב ילדים שהוריהם לא שירתו במילואים ירדה בשיעור של 7.0%. כלומר, נראה שהשיפור במצב הילדים שהוריהם שירתו במילואים היה מתון יותר.
דיכאון בחברה הערבית
בהשוואה בין המגזר היהודי למגזר הערבי, ממצאי המחקר מצביעים על כך שהורים ערבים מדווחים על רמות גבוהות יותר של תסמיני דיכאון, חרדה וסטרס בהשוואה להורים יהודים. גורמים כמו העלייה באלימות בתוך החברה הערבית ושיעורי תעסוקה נמוכים עשויים להסביר חלק מהפער הזה. החוקרים מדגישים את הצורך בתוכניות תמיכה מותאמות תרבותית עבור הורים וילדים בחברה הערבית, כדי להתמודד עם המצוקה המוגברת.
ד"ר כרמל בלנק, מעורכות המחקר, אמרה: "הדו"ח מראה כי הקשיים שמלווים את הילדים וההורים בגיל הרך עדיין נוכחים, גם שנה לאחר פרוץ המלחמה. השלכות אלו מלוות את המשפחה ככל הנראה גם בתום שירות המילואים וממחישות את הצורך בתוכניות התערבות ותמיכה במשפחות אלו כבר עכשיו. המעטפת חייבת לכלול את צוותי החינוך-טיפול במעונות באמצעות מתן כלים והדרכות המתאימות להתמודדות עם הקשיים המוגברים של הילדים. חשוב גם להתייחס לקשייהם של הורים מהחברה הערבית ולתת להם מענה הולם".
המחקר קורא להרחבת מערכות התמיכה למשפחות שנפגעו באופן ישיר מהמלחמה. בין ההמלצות המרכזיות: סיוע פסיכולוגי למשפחות משרתי מילואים - יצירת מערך תמיכה שוטפת למשפחות של חיילי מילואים, כולל תמיכה רגשית ופיזית.