קריאת השכמה: בניין הכוח של צה"ל וחופש הפעולה של ישראל תחת איום

בזמן שישראל נתונה במלחמה רב-זירתית מתארכת ומסלימה הולך ונבנה איום חמור על יכולתיה הצבאיות וחופש הפעולה שלה מכיוון בלתי צפוי. לא מדובר בטילים, ומליציות שמפעילים נגדנו אויבינו, אלא בעיצומים מדיניים-ביטחוניים דווקא מצד ידידותיה ובעלות בריתה של ישראל. אלו מאתגרים את בניין הכוח הביטחוני אל מול צבר האיומים עמם מתמודדת ישראל.

רק בחודש האחרון התקבלו מספר החלטות והתפרסמו דיווחים מאוד מטרידים. העצרת הכללית של האו"ם אימצה החלטה הקוראת לסיום הנוכחות "הבלתי חוקית" ביהודה ושומרון ובעזה בתוך כשנה וביקשה מהמדינות לאסור יצוא נשק, חימושים וציוד לישראל במקרה של חשד לשימוש בו "בשטחים הפלסטיניים הכבושים". תמכו בהחלטה גם נציגי מדינות החשובות לייצוא, לייבוא ולשיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל, ביניהן: יפן, פינלנד, יוון, סינגפור ועוד. ארה"ב התנגדה. הגם שההחלטה אינה מחייבת היא עלולה להגביר לחצים בתוך המדינות.

ה'וושינגטון פוסט" דיווח החודש על חקירה המתקיימת עבור הפנטגון ומחלקת המדינה בנוגע להפרה של ישראל את מגבלות הייצוא האמריקני. לכך מתווספת אמירתה של המועמדת לנשיאות, האריס, כי חרף עמידתה לצד ישראל וזכותה להגן על עצמה, היא תמכה בעיכוב משלוח חימושים כבדים לישראל.

ההצהרות הקשות של גרמניה ובריטניה

בגרמניה דווח בשבוע שעבר כי הוחלט "להקפיא רישיונות ייצוא נשק התקפי לישראל". ברקע עומדת בקשת ניקרגואה לבית הדין הבינלאומי לצדק להורות על גרמניה לאסור ייצוא נשק לישראל מאחר והוא משמש לרצח עם. הגם שדובר הקנצלר הבהיר כי לא יהיה איסור גורף על ייצוא נשק לישראל, נראה כי בכל זאת הצהרת ההגנה הגרמנית ציינה שאינה מוכרת אמל"ח התקפי לישראל. בבריטניה דווח כי יושעו כמה עשרות רישיונות יצוא לישראל (מתוך כ- 350).

ברקע, מרחף צילם של ההליכים בבתי הדין הבינלאומיים - בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ) וסכנת צווי המעצר כנגד ראשי המדינה ע"י בית הדין הפלילי הבינ"ל (ICC). החלטות אלה עלולות להאיץ ולהעצים את העיצומים וההגבלות על ישראל.

אפשר לקוות כי מדינות מערביות לא ימהרו לאמץ מדיניות שכזו אולם תביעות פנימיות מצד ארגונים עוינים, המתבססים על חקיקה ותהליכים פנימיים מחד ועל החלטות ודו"חות של האו"ם, עלולות לאלץ מקבלי החלטות להימנע בפועל או לעכב מתן רישיונות ייצוא.

סכנה מוחשית לפגיעה בבניין הכוח

גם אם נניח כי ארה"ב, ספקית הנשק המרכזית של ישראל, תמשיך לספק את עיקר צרכינו, הפאזל המתרקם לנגד עינינו מצביע על סכנה מוחשית לפגיעה בבניין הכוח ובדימוי העוצמה של צה"ל. גם ארה"ב מתבססת חלקית על יבוא ביטחוני, כולל ברכיבים למערכות המסופקות לישראל.

כל זה קורה כאשר דווקא התעשייה הביטחונית בישראל מצויה בתקופה של גידול בייצוא. העליה בצרכים הביטחונים ומרוץ החימוש העולמי משפיע על ישראל גם לרעה, לנוכח תחרות על חומרי גלם וזמינות פסי ייצור בחו"ל.

אבל זה לא נגמר רק בפגיעה בצד ההיצע ובפוטנציאל הייצוא. צד הביקושים נוסק לאור התמשכות והתרחבות המלחמה ובכך המתח בין הביקוש להיצע מחריף.

ישראל זקוקה ותזדקק לאספקות של אמצעים מסוגים שונים. מהלך הרכש וההצטיידות צפוי להיות עתיר משאבים ואמור להתרחש במקביל לשיקום הדרום והצפון, טיפול באנשי המילואים, הנפגעים, וחיזוק המשק. כך, צרכי הביטחון, בוודאי במקביל לגרעון, מאיימים לגרור את ישראל לתהום כלכלית.
ישראל אם תהיה נתונה לאמברגו, צמצום שיתופי פעולה ומשבר כלכלי, תהיה תלויה אף יותר בארה"ב, דווקא בזמן שמעמדה כקונצנזוס דו-מפלגתי באמריקה נמצא בשפל.

הולכים עם הראש בקיר

מתוך דברים אלו עולה מתח חריף בין הצורך הגובר בהרחבת וחיזוק העצמאות הביטחונית והגמישות המדינית, לבין הרצון להימנע מקריסה כלכלית ולזרז את ההתחמשות. ישראל לא באמת מתמודדת עם הבעיה המחריפה ומצטיירת כמי שהולכת "עם הראש בקיר" מול הקהילה הבינלאומית ואינה נוקטת צעדים בסיסיים, כגון ועדת חקירה ממלכתית, שיבססו יותר לגיטימציה מול בתי הדין הבינלאומיים, למשל.
קיימות מספר גישות להתמודדות עם המשבר - משק אוטרקי, "עסקים כרגיל", וגישת החוסן.
חלופת המשק האוטרקי אינה ריאלית מבחינה תעשייתית וכלכלית. ישראל אמנם מצטיינת בייצור מערכות שונות, אך מקור רכיבים וחומרי גלם רבים הוא מחו"ל כך שגם בהשקעה כלכלית חריגה לא תוכל להתגבר על הצורך בייבוא.

חלופת "עסקים כרגיל" מניחה כי הנכסיות הישראלית לצד היחסים עם ארה"ב יספקו מענה. חלופה זו מתעלמת מהסימנים המעידים ומחיר הטעות - גבוה. חוסן מוגדר כיכולת של מערכת לצפות ולמנוע סיכונים, לספוג ולהגיב לזעזועים, להסתגל לנסיבות משתנות ולשמור על רמה גבוהה של תפקוד. יש לאמץ גישה זו כמענה לאתגר.

הרעיון המסדר: הבטחת כושריה וצרכיה הביטחוניים של ישראל, שימור יתרונה האיכותי והבטחת יכולתה להגן על עצמה בכוחות עצמה בזמן מלחמה. זאת, תוך שימור הגמישות המדינית בנושאים חיוניים והתנהלות כלכלית מאפשרת צמיחה.

כדי לחזק את החוסן ביחס לאיום המתהווה יש להתעשת ולשלב בין מהלכי מיטיגציה (הקטנת סיכון) ואדפטציה (הסתגלות).

יש לצאת לרכש משמעותי של חימושים, להרחיב את פסי הייצור הקיימים ולרכוש חומרי גלם לשנים קדימה. יש לשנות את תעדוף המדינות השותפות לסחר ולהעמיק מערכות יחסים עם מדינות באירופה ובאסיה, שחשופות פחות לחקיקה פנימית מגבילה, אך עדיין עדיין מצויות במחנה האמריקאי. יש לבנות פסי ייצור משותפים בליווי חוזים לאספקה בחירום, כדי להציב רף יציאה גבוה. יש לפעול מול ארה"ב למיצוב ישראל בשרשראות אספקה ביטחוניות, ולדחוף ליצירת אקו-סיסטם טכנו-צבאי משותף.
יש לבצע אדפטציה גם בדרך בה אנו נלחמים ולשקוד על פיתוח תפיסה, שיטות ויכולות שיאפשרו מלחמות קצרות, גם במלחמה רב זירתית הכוללת את איראן.

לצאת מהאדישות והאינרציה

במישור התודעתי עלינו להנחיל את ההבנה כי ישראל היא שחקן קבוצתי ונכסי במחנה המערבי והאזורי המתון, ולגבש קמפיין משפטי וציבורי המציג את "התיק הישראלי". במישור הכלכלי, ישראל תהיה חייבת למצוא דרך להרחיב ולייעל את הכלכלה. במישור המשפטי יש לחזק את הטיעונים כנגד בית הדין הבינלאומי באמצעות חיזוק והמחשת עקרון המשלימות, למשל באמצעות אכיפת חוק וסדר נגד אלימות קיצוניים יהודים וחיילים הפועלים באופן החורג מהנורמות, חקירתם ובמקרה הצורך גם העמדתם לדין.
במישור המדיני אפשר לטעון כי נכונות עתידית ומותנית לשיח מדיני בנושא הפלסטיני תועיל. אולם, סוגיה זו לכשעצמה מצויה בליבת הביטחון הלאומי של ישראל וטומנת בחובה סיכונים החורגים מהנושא שלפנינו. ראוי שהדיון בה ייעשה בנפרד.

בשורה התחתונה, ישראל חייבת לצאת מהאדישות והאינרציה ולהרחיב את ההסתכלות מעבר לאתגרים המבצעיים האקוטיים. מדובר ב"קריאת השכמה" ליכולתה לעמוד באתגרים המבצעיים של העתיד הקרוב והרחוק. נדרש לאמץ גישה של חוסן לתעשייה ולבניין הכוח, המאפשרת אולי אף להתחזק.

ניר ינאי שירת בעבר כראש היחידה לאסטרטגיה באגף הביטחוני-מדיני במשרד הביטחון וכיום משמש כיועץ אסטרטגי בכיר עבור מיינד ישראל.