מאז 1992, אז הועמד השייח' נסראללה בראש ארגון חיזבאללה, נלקחה ישראל על ידו בשבי. מדינה שידעה להכניעה בעברה צבאות, גם לגרש ארגון טרור רצחני מביירות - העניקה לחיזבאללה את היכולת להרתיע אותה, את ראשי ממשלתה, את שרי הביטחון שלה, את רמטכ"ליה, אלופיה ואת מעצבי תורת הביטחון שלה למשך עשורים רבים.
אם ניקח רק את עידן נתניהו-כוכבי - נבין עד כמה תבוסתנית היתה התפיסה הישראלית שממש קידשה את המצב, שבמסגרתו מדינה ריבונית מבהירה לאזרחיה כי עליהם ללמוד "להכיל" חיים תחת איום תמידי של טילים. להסתגל לכך שכל מטר בארצם נמצא תחת טווח הטילים של נסראללה. מזכ"ל חיזבאללה נחשב מי שאין למתוח את עצביו יותר מדי שמא ייצא מהכלים, ילחץ על הכפתורים, והכי גרוע - "יעשה חשק" למקביליו מדרום (חמאס) לפעול במקביל - והרי אנו לא ערוכים למערכה רב-זירתית.
מה לא עברה החברה הישראלית תחת נסראללה? נסוגה מרצועת הביטחון תוך כדי הפקרה מבישה של קהילת צד"ל, ולא פחות מכך, של ביטחון תושבי הצפון; וכל זאת, תוך כדי החלפת דיסקט ההפעלה של צה"ל, מצבא שאמון על ביטחון האזרחים לצבא שחרד לשלום החיילים. החל מסוף שנות ה-90 צה"ל נבנה כצבא שאסור לו, פשוט אסור לו, לבצע תמרון, בטח לא ב"בוץ הלבנוני" (גם אם זה מה שנחוץ להספקת ביטחון לאזרחי ישראל).
שנות נתניהו הן שיא התהליך: מולך הטכנולוגיה, ה"מכשול" בדרום ופירוק צבא היבשה - איפשרו את האשליה שאויבינו מורתעים. הצמד נתניהו-כוכבי כמו העניקו לחברות נשק אמריקניות לעצב את התר"ש הצה"לי (עוד חומר לבדיקת ועדת החקירה). בפועל: כיפות ברזל שנפרשו מעל שמי ישראל שימרו את חיי מנהיגי הדאחייה בצפון וה"מטרו" בדרום. שהרי בהיעדר אובדן חיי ישראלים בשל השיגורים, לא נאלצו המדינאים והקצינים לשלוח אוגדות לחיסול מפקדות חמאס וחיזבאללה אחת ולתמיד.
הפחד הבלתי נסלח שעטו על עצמם קברניטי הביטחון מלחסל את הדאחיה, הועתק לווטו הבלתי נתפס שנטל לעצמו הרמטכ"ל כוכבי עת סירב לדרישתו של רה"מ בנט לחיסול סינוואר. על פי כל התרחישים של מחזיקי הקונספציה (ביבי-כוכבי ומי שביניהם) החיסול בדאחיה היה אמור להוביל להבערת ישראל, והוא סומן כרכיב לא לגיטימי בארגז המבצעי של צה"ל. לא מיני ולא מקצתי.
למעשה, אם לא מצב המובסות - ג'נוסייד 7 באוקטובר, עקורים ופליטים בתוך ישראל, והצורך הפוליטי של האחראים לו, נתניהו וצמרת המערכת הביטחונית, בשיקום מעמדם - לא היה מתרחש החיסול בדאחיה. בתנאים מודיעיניים דומים - לא היו נשלחים המטוסים לפני 7 באוקטובר. ההצלחה המבצעית שאין להתכחש לה מסמנת שלושה עשורים של חרפה. וכפי שהזהיר צ'רצ'יל - הבוחרים בחרפה - מקבלים גם מלחמה.
ראוי לציין לחיוב את הצלחת החיסול, אך אין לשכוח: הוא מסמן חריגה מתפיסה ביטחונית כושלת, שבמסגרתה הופקרו חיי אזרחי ישראל בידי צמרת פוליטית וביטחונית שאיפשרה לנסראללה וחבורתו לשלוט בתודעה הישראלית, להרתיע את צבאה ולבקש רק לספק את דרישותיו. עד אמש ביקשה הצמרת הישראלית לנהל עימו מו"מ, להגיע עימו להסכמות, ופעלה באופן דומה- במשך שנים - מול מקביליו ברצועת עזה. אלה אנשי החרפה שקיבלו מלחמה. ואכן, אמש טייסינו ביצעו הפצצה ראויה.
הכותב הוא חוקר במרכז בס"א ובתוכנית לניהול ויישוב סכסוכים ומו"מ, אוניברסיטת בר אילן