לפני שנה הכריזו שני מנהיגים ערביים, יחיא סינוuאר וחסן נסראללה, מלחמה על ישראל. סינuואר באמצעות פלישה קרקעית, די פרימיטיבית, אבל כזאת שתפסה את צה"ל המצויד והבטוח בעצמו עד לזרא, לא מוכן. התוצאה בדרום תיזכר לדיראון עולם. זוועות היום ההוא ירדפו כל ישראלי באשר הוא עוד שנים רבות קדימה.
כמעט במקביל, חיזבאללה תקף מצפון. בניגוד לבן-בריתו מרצועת עזה, הקונפליקט של נסראללה עם ישראל אינו מתבסס על מגע ישיר, למעט בסבבי מלחמה.
לא עומדת לו אפילו תואנה של כיבוש, סגר, חנק או מאבק לאומי שנדמה כלגיטימי בעיני חלק מאומות העולם (ואפילו בעיני ציבור שמצוי בשולי החברה הישראלית). הוא תקף מתוך פאן-ערביות, מתוך היותו חבר בכיר בברית רשעים פנאטית שיעית שבסיסה באיראן.
אפילו סינוואר, שלאוכלוסייה עליה הוא שולט יש חיכוך ישיר יותר עם ישראל, לא פעל רק על דעת עצמו: האיום בברית של מדינות ערביות מתונות-יחסית או לכל הפחות בעלות אינטרס משותף לבלום את איראן, ערב הסעודית בראשן, דרבנה את מפעיליו להניע אותו לפעולה.
לא נוסיף לדוש במה שהיה כבר לפני שנה ונעבור היישר אל מה שקורה היום: נסראללה יושב בודד במשכנו הבטוח (האמנם? ככל הנראה כבר אי אפשר להמר עוד על ביטחון מוחלט בסביבתו), לאחר שכל צמרת ארגונו נפגעה, שכבה שלמה של מפקדים בדרגות שונות, כולל ראשי מערכים וגנרלים בהיררכיה הפנימית של חיזבאללה.
עם מי יתייעץ? אילו ערוצי קשר פתוחים בפניו כאשר נראה כי צה"ל וגופי הביטחון סוגרים היטב על כל מי שבא עמו במגע?
מצבו של סינוואר דומה, אם כי גם הוא נחשב "מנותק קשר". אולי כבר מצא את מותו בין הריסות מה שהיה פעם עזה, אולי הוא עוד בין החיים, אבל גם אם כך הוא הדבר, הרי שהוא מצוי בהימלטות תמידית מפני ישראל. האפשרות היחידה שבה הוא יכול לבחור ולהישאר בחיים, אם אכן הוא עוד מסוגל לבחור, היא כניעה והשבת החטופים תמורת הצלת נפשו והצלת יקיריו הקרובים לו ביותר. ספק אם יבחר באפשרות הזאת. מה שבטוח הוא שגם אם הוא בין החיים, הוא יכול להתייעץ בעיקר עם אחיו.
זיכרונות מברלין, 1945
אין פה רחמים על בדידותו של הטרוריסט במלחמות ארוכות, להפך - יש נחמה בידיעה כי אלה שיזמו מלחמה כה אכזרית נגד ישראל יחיו את שארית חייהם בידיעה שהמיטו אסון על מפעל חייהם, במחשבות שכמעט כל מי שהיה קרוב אליהם פוליטית ואישית, נעלם מעל פני האדמה. ובכל זאת, כשישראל משחקת שח (מט?) עם השניים, כדאי לנסות ולפענח את הלך הרוח של מי שנמצא רדוף במקלט שהפך לכלא, שלא ראה אור יום כבר שנים - וככל הנראה לא יראה עוד לעולם.
הרפרנס ההיסטורי לוקח אותנו אל אויב מר אף משניהם, אדולף היטלר, שימיו האחרונים זכו לתיעוד חסר תקדים בדברי ימי ההיסטוריה הכתובה.
היטלר, על פי רוב העדויות שנחשבות מהימנות, לא היה בודד לגמרי. משפחת גבלס נשארה עמו עד לרגע האחרון, כך גם בת זוגו, אווה בראון, שאותה נשא לאישה באקט העצמאי האחרון בחייו. אמנם, הוא היה כבר מוכה נפשית ותשוש פיזית, התקיים על קוקטיילים של סמים, חושד כמעט בכל מי שבא עמו במגע. עוד רפרנס אפשרי הוא לסדאם חוסיין, שנס על נפשו עד שנשלף, עלוב ומבולבל, ההפך הגמור מהמנהיג הראוותן שהכרנו, מהבור בו הסתתר - ויש עוד דוגמאות.
מה המכניזם שמדריך את ההחלטות שלהם, שיש להן השפעה גם עלינו? האם יש בכלל מודל אחד או שכל רודן לגופו ולטירופו? מבין השניים שמעניינים אותנו, דווקא הקריסה של נסראללה היא המרתקת יותר. לסינוואר עבר של מאסרים והימלטות, אבל נסראללה - למרות שעבר להתגורר מתחת לאדמה, היה סוג של גביר יהיר. כזה שנחשב לא רק לאויב מר של ישראל אלא גם לפרשן טוב שלה. הופעותיו הבטוחות בעצמן, בנאומים מתגרים, היו סימן ההיכר שלו. האיש ידע איך להלך אימים על ישראל.
גם אם המנגנונים הנפשיים שמדריכים עתה את מהלכיהם של השניים הם שונים, דבר אחד משותף לשניהם: הם מכהנים כבר שנים ארוכות כשליטים יחידים שאין לערער עליהם בתוך ארגונים היררכיים ששולטים על חיי מיליונים.
בינתיים, בישראל
אם תרצו, זהו ההבדל המרכזי (מבחינת סדרי שלטון, כמובן) בינם לבין ישראל. גם בהנהגת ישראל נמצא מנהיג דומיננטי וכריזמטי, ראש הממשלה בעל הכהונה הארוכה ביותר, גם הוא נחשב כמי שעל פיו יישק דבר. ובכל זאת, איזה הבדל.
מבקריו הרבים של נתניהו אוהבים להצביע על המדרון החלקלק אליו הביא את הדמוקרטיה הישראלית. ואכן, כהונתו הנוכחית עומדת בסימן ניסיונות לשנות את כללי המשחק. ובכל זאת - ועל אף שדאג להקיף את עצמו בעדת חנפנים חסרי כל כישרון זולת התפרסות בפניו ובפני רעייתו, הוא עדיין מנהיג נבחר במדינה דמוקרטית.
כאשר המשטרה שעליה הפקיד עבריין מורשע, מכה אזרחים - בין אם מפגינים בקריה בתל אביב או להבדיל, חרדים קיצוניים בבית שמש, הדבר מתפרסם, הקריאה לחקירה עולה, לפעמים גם נפתחת כזו.
כאשר הוא מבקש למנות אדם חסר כל הכשרה או ניסיון רלוונטי, לתפקיד בכיר כשר ביטחון, הוא חשוף לביקורת מיידית. שימו לב לכך שבמידה רבה מה שמנע את פיטורי גלנט לא היה השיקול המבצעי, אלא הידיעה שאפשר בהחלט שמהלך כזה, שהיה עובר בקלות בממשלה, לא יעבור בציבור.
הוא פועל כששלטון החוק, זה שהוא כה מרבה להתלונן עליו, שם לו בלמים - הן בנסותו לקדם השתמטות בחוק והן במשפטו המתנהל בחשד לשחיתות.
הוא יכול לנסות למנוע בחירות מוקדמות ועוד קודם להן, הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אבל גם אם ישרוד בשלטון עד לסוף הקדנציה, הוא יצטרך לבסוף לעמוד למשפט הציבור אם ברצונו לזכות במנדט מחודש להנהגה.
הוא היה שמח לקבל החלטות בעצמו, אבל גם הוא כפוף לפרוטוקול שמחייב דיונים בקבינט בעניינים קריטיים. רוצה לומר - במה שנראה כמו קרבה לרגע האמת של המלחמה שמטלטלת את חיינו כבר יותר משנה, מתגלה הדמוקרטיה כהבדל שמקרין יותר מכל על הדרך שבה אנו מנהלים את המערכה, בניגוד לאויבינו.
גדולה מכל פגמיה
היא לא מושלמת, היא מלאת פגמים. בשנים האחרונות נחשפנו בעיקר לחולשתה שהביאה למינוי של ממשלה עם יכולת תפקוד נמוכה מאוד, קשורה בעבותות של הסכמים קואליציוניים שמונעים מגופים ממשלתיים וציבוריים לתפקד כהלכה מרוב מינויים פוליטיים של חדלי אישים לתפקידי מפתח.
ועדיין, על אף שהיא נראית לעתים קרובות מדי כסך כל פגמיה, היא מצילה אותנו משלטון יחיד, כזה שאין דוגמה אחת שלו בהיסטוריה שלא הסתיימה בטרגדיה נוראית - ממוסליני ועד היטלר, מסטאלין ועד פול פוט, מאידי אמין דאדא ועד מועמר קדאפי וסדאם חוסיין - ואפשר בהחלט שבקרוב יצטרפו למצעד הבושה ההיסטורי הזה גם פוטין, ארדואן ואחרים.
ישראל נמצאת במלחמה עם שני אנשים שחלל קבלת ההחלטות שלהם הוא בעיקר זה שבין האוזניים שלהם, נקווה שבקרוב אפילו החלל הזה יחדל מלהתקיים. הם גררו את עמם למלחמה שכאבה לנו מאוד (ועדיין כואבת, בל נשכח את החטופים, החללים וכן את האיומים שעדיין ניצבים לפתחנו), אבל המיטה על מי שלא בחרו בהם ונאלצו (או רצו) ללכת אחריהם, אסון לאומי.
זכרו רק זאת בפעם הבאה (והיא תגיע, היא תמיד מגיעה) שבה יהיה נדמה שמוטב כבר מנהיג אחד חזק שרק על פיו יישק דבר, כזה שלא צריך לחשוש מדעת הקהל או משלטון החוק.
זה נכון גם למי שמייחל מכך מימין וזה נכון למספר (הגדל מדי יום, אל תעמידו פנים כאילו אין לכם מושג במה מדובר) של מי שמייחלים להפיכה צבאית משמאל.
אין לנו על מי להישען זולת על הדמוקרטיה הישראלית. פגומה, לפעמים אפילו מכוערת - ועדיין מהווה את הנשק הכי חזק בארסנל שלנו, הנשק המהותי היחיד שמעניק לנו יתרון מוחץ על כל אויב בסביבתנו.