ביום השלישי למלחמת לבנון השנייה המריאו מטוסי קרב למטס תקיפה שתוכנן בסודיות מזה כמה שנים: חיסול מערך הרקטות הכבדות של חיזבאללה, רקטות הפאג'ר, על סמך מודיעין מדויק שאספו המוסד ואמ"ן.
במבצע לילי הצליח חיל האוויר להשמיד את עיקר המערך הזה, ממנו חששו מאוד במערכת הביטחון, כשעדיין לא היו בידיה אמצעים ליירוט רקטות. הצלחת המבצע הוכיחה גם את מגבלות הכוח האווירי: למרות השמדה של עיקר הרקטות הכבדות שהיו אז בידי הארגון - היום יש לו הרבה יותר ולטווחים ארוכים יותר - חיזבאללה שיגר רקטות מדגם אחר למוסך הרכבת בחיפה, באירוע שבו נהרגו שמונה מעובדי הרכבת.
פאג'ר 5 פותח ומיוצר באיראן - שתכננה עבור חמאס גרסה שיוכל להרכיב בעצמו בעזה - ומכונה M75, לפי הטווח של שתיהן: כ-75 קילומטרים. מדובר ברקטה בינונית בגודלה, עם משקל המראה של כמעט טון, וראש קרבי במשקל של כ-100 קילוגרמים. לא מדובר ברקטה מדויקת, עם יכולת דיוק של כ-900 מטר, מה שהוביל את חיזבאללה לצאת ב"פרויקט הדיוק" של הוספת הנחיית GPS לרקטות, ואת ישראל למסע שנועד למנוע ממנו את היכולת הזאת.
רקטות פאג'ר כבר שוגרו לישראל מאז מלבנון ומעזה, כשברוב המקרים הן יורטו בידי כיפת ברזל. גם הבוקר, מתוך כ-100 שיגורי רקטות מלבנון, יירטה המערכת את רוב האיומים, אולם נרשמו פגיעות בצפון מהרקטות המעטות שחדרו, ומחלקים שנותרו לאחר היירוט ופגעו בקרקע.
למרות שיפור מתמשך, כיפת ברזל עומדת כיום על כ-90% אחוזי הצלחה ביירוט, כאשר השגה של 100% נחשבת לבלתי אפשרית, והפער מיוחס לטעויות אנוש בייצור ובהפעלה, מטחים גדולים המאתגרים את המערכת, וגורמים נוספים.