הלימודים בגליל העליון נמשכים היום (חמישי) "כרגיל", על רקע מציאות המתמשכת כבר שנה, שקשה לתאר כרגילה. התושבים בישובים שלא פונו ושנמצאים כבר קרוב לשנה בתוך שטח מלחמה יום-יומית, נאלצו להחליט אם לשלוח את ילדיהם למסגרות החינוכיות גם הבוקר, כאשר המתח בגבול מצוי בשיא.
רעות נון מקיבוץ כפר בלום סיפרה שהיא לא שלחה הבוקר לבית הספר את ארבעת ילדיה, שלומדים בבית ספר עמק החולה בקיבוץ. "את האמת, זה לא יום יותר חריג או מתוח מהרבה ימים אחרים שעברנו בשנה האחרונה, אבל אני החלטתי שהיום הילדים ישארו בבית ועוד מעט ניסע לסוף שבוע בתל אביב".
לדבריה "זה לא חריג שבתי הספר נפתחו היום, זה ככה כבר שנה שלמה והתרגלנו שאין לנו ברירה אלא להמשיך בשיגרה. אני חושבת שזה לא בסדר, אבל לא דווקא היום, אלא לאורך כל השנה האחרונה. צריך לשמור על הילדים טוב יותר. בתחילת המלחמה כשהיו ימים יותר מתוחים, כמו היום, יותר משפחות לא שלחו את ילדיהן, אבל ככל שהזמן עובר מספר המשפחות שלא שולחות את הילדים הוך ופוחת. אין ברירה, פשוט מתרגלים".
ערן אלון מקיבוץ שדה נחמיה השכן שלח את שני ילדיו לבית הספר בכפר בלום. "היו בקרים יותר קשים מהבוקר, זה לא בוקר שונה במיוחד. אנחנו חיים במצב של מתח מתמיד. אבל איזה ברירה יש לנו? אם לא נשמור על השיגרה, לא נוכל להמשיך לחיות פה. כמה אפשר לשגע את הילדים ולשבור להם את השיגרה? הם רק חזרו מחודשיים חופש, אחרי שנת לימודים במציאות קשה, הם חייבים מסגרת וחייבים להיפגש עם החברים שלהם. צריך לחשוב גם על ההורים שצריכים להתפרנס ולנסות לשמור על שיגרה כלשהי".
אלון אמר שיש משפחות שחוששות שילדיהן יסעו בהסעה של המועצה האיזורית והן מעדיפות להסיע את הילדים במכוניות הפרטיות. ילדיו נוסעים בהסעה, אבל מודה שאחרי שהם יוצאים מהבית המחשבות טורדות לאורך כל היום, והוא במצב דריכות קבוע. "כשהילדים לא לידך התחושה היא שהדברים לא בשליטתך ולא בידיים שלך, למרות שאני יודע שהצוותים מתורגלים והילדים נכנסים למרחב מוגן מתי שצריך". לדבריו "המציאות הזאת הפכה למציאות מתמשכת, והרבה משפחות החליטו שהן לא יכולות להמשיך לחיות במצב כזה, ועזבו". לדבריו "שדה נחמיה לא פונה על ידי המדינה, אבל שלושים משפחות עזבו. יש משפחות שהחליטו שלא יעברו פה עוד שנה כזאת, וחלקן כבר לא יחזרו לגור פה. יש משפחות שעשו רילוקיישן לחו"ל".