ארוע התפוצצות אלפי ביפרים שאנשי חיזבאללה נשאו על גופם מצית את הדימיון; איך נהגה מבצע כזה? ומדהים עוד יותר- איך הוא יצא אל הפועל? לצד העניין העצום בהיבט המבצעי, המקרה הזה לפתע העלה לתודעה והשיב לרגע את אותו מכשיר קטן שנישא פעם על חגורות מכנסיהם של קציני צבא ומשטרה, חובשי מדא, סוכני מכירות בכירים - ועיתונאים.
לפני שלושים שנה קופסת הפלסטיק השחורה והקטנה נישאה ברוב גאון לצד הגוף, מעין סמל סטטוס שממחיש את חשיבותו של בעליו. המהדרין היו מאבטחים את המכשיר לחגורת המכנסים עם קפיץ גומי מסולסל. בקצב ההתפתחות המואצת של טכנולוגיות התקשורת קשה להבין היום איך אותו אביזר היה המלך הבלתי מעורער של אמצעי הקשר בין בני אדם והיה בשימוש עד לפני כעשור. כשהסמארטפון נישא היום בידיהם של ילדים קטנים ומעיף במהירות מטורפת אין סוף פריטי מידע- מצולמים, מוקלטים וכתובים, מוזר להיזכר איך הודעת טקסט קצרה שהתקבלה במכשיר הביפר נחשבה סימן שנושא המכשיר הוא אדם שזמין בכל מקום ובכל זמן.
עבורי, כמי שנכנס לעולם העיתונות לפני שלושים שנה, מכשיר הביפר שניתן לי אז היה מעין סימן מוחשי ש"הנה, נכנסתי לתוך עולם העיתונות". עכשיו גם אני מקבל הודעות על התרחשויות שקורות בסביבתי. אזרח שרוצה להעביר לי מידע יוכל למצוא אותי בלי בעיה, ודוברי הצבא, המשטרה ומד"א יוסיפו את מספר המנוי שלי לרשימה שלהם. מספר המנוי גם נכתב על כרטיס הביקור שהייתי שולף מהכיס ונותן למי ששוחחתי איתו. אם זה לא ברור עדיין, טלפון סלולארי היה עדיין מכשיר יקר ערך שבעולם העיתונות ניתן רק לכתבי צבא ואולי לעוד כמה יחידי סגולה. בעולם התקשורת המקומית, מדובר היה במשאת נפש בלתי מושגת. גם כשהטלפון הסלולארי הפך לאט לאט אמצעי תקשורת להמונים, חשיבותו של הביפר לא נפגעה. השימוש בטלפון הסלולארי היה יקר, בעיות רבות של קליטה שיבשו את עבודתו והופעת הסמארטפון על שלל יכולותיו היתה עדיין חזון רחוק.
צפצוף הביפר, או הרטט שהפעיל בזמן קבלת הודעה, גררו אחריהם את שליפת המכשיר מהנדן הקטן שאחז בו, ואז מישירים מבט רב חשיבות בהודעה שהתקבלה. לפעמים זה היה מידע על ארוע חשוב שקורה ממש עכשיו, לפעמים פשוט מישהו במערכת החדשות רצה להתעדכן במיקומך או על ההתקדמות במשימות היום. או אז היה צורך לגשת לטלפון ציבורי וליצור קשר עם שולח ההודעה, שישב במשרד הממוזג.
אחרי ההתלהבות הראשונית מההילה שהביפר הקנה לבעליו, התחוור לכתב שאם הוא ירצה או לא ירצה, הקופסה שצמודה אליו כל היממה בעצם משמשת מעין אזיק אלחוטי. התירוץ של "בעיות קליטה" לא היה קביל כמעט נוכח האמינות הגבוהה של הביפר. גם בתחום הזה השינוי בזמינות הוא עצום. אם הביפר הפך את בעליו לכזה שניתן ליצור איתו קשר מהיר, הרי שמאז התפתחות אמצעי התקשורת האיצה והגדילה את הזמינות בצורה ניכרת.
מן הסתם, השינויים המהירים דחקו לאט לאט את הביפר לקרן זווית. בתחילה הוא נשר מחגורת המכנסיים והוצב בתוך המכונית או על שולחן העבודה- זוכה למבט אדיש רק מדי כמה שעות. אחר כך נדחק למגירה וגווע אל מותו עם התרוקנות הסוללה. מדי פעם שב לרגע בתוך סיפורי מורשת עיתונאיים שכתבים אוהבים לשוב ולספר ולהתגאות בפני קולוגות צעירים על ימיהם כריפורטרים מורעלים.
והנה, פתאום התברר שממש לא רחוק מאיתנו אותו מכשיר מיתולוגי היה עדיין מלך אמצעי הקשר בתוף גוף הטרור שמעסיק אותנו מדי יום. מלך שהפך בשניה אחת לחרב מתהפכת.