הקונספציה והלקחים: כל מה שצה"ל שינה בעקבות 7 באוקטובר - ומה שלא

שנה חלפה מאז אירועי 7 באוקטובר והמטכ"ל של צה"ל לא ממהר לסכם את תחקירי המלחמה. עם זאת, למעשה כבר עכשיו אפשר להצביע על שורה של כשלים, פערים חמורים מהרמה הטקטית ועד לרמה האסטרטגית, שמחייבים שינויים וחישוב מסלול מחדש.

שנה לאסון 7 באוקטובר: לפרויקט המיוחד בוואלה - לחצו כאן

הרמטכ"ל, רב אלוף הרצי הלוי, צריך להשיב על כמה שאלות בוערות: כיצד הצבא בפיקודו היה שקוע בקונספציה ולא היה ער לאיומים מתחת לאף כמו זה שהתפתח ברצועת עזה לעיני כל? איך ניתן למנוע קונספציה דומה בעתיד? מדוע לא הייתה תוכנית מלחמה בפיקוד הדרום שמותאמת לאיומים? כיצד לא הייתה התרעה למלחמה חרף השתתפות אלפי מחבלים במלחמה? מדוע היה נתק בשעות הראשונות בין המטכ"ל לחטיבות המרחביות והגדודים באוגדת עזה? ומה חשבו בצה"ל כשברור היה שלחימה בשתי זירות לפחות היא עניין של זמן?

הכישלון החמור, הבסיסי והרב מדרגי של המודיעין (שב"כ ואמ"ן) בא לידי ביטוי בין הערכת המצב ביום ראשון (1.10 - בשבוע שקדם למלחמה) בראשות ראש הממשלה וראשי מערכת הביטחון ועד ליום שבת (7.10) בשעה 06:29. לא היה גורם אחד שהתריע מפני מלחמה, פיגוע או כוונה לחדור לעורף הישראלי. לכן, כדי למנוע שקיעה בקונספציה מנותקת מהמציאות או ראייה הפוכה למציאות יש להגביר את מלאכת איסוף המודיעין בדגש על מודיעין אנושי והפעלת סוכנים בכלל הגזרות על ידי כלל הארגונים, לאפשר עצמאות לדרג החטיבה, אוגדה ופיקוד מרחבי במתן התרעה גזרתית ממוקדת כולל יכולת עקיפת סמכות של הדרג הזוטר באוגדה והחטיבה כדי לנהל שיח מול הדרג המטכ"לי ואף מעליו על מנת להתריע על תהליך שמאיים על ביטחון ישראל. למשל, דיווחי התצפיתניות שנפלו על אוזניים ערלות ולא ייחסו להן חשיבות או אלחוטנית ביחידת 8200 שהתריע מפני בניין הכוח של חמאס והכוונות העתידיות שלו.

בנוסף, למחלקת בקרה של אמ"ן שכשלה כישלון חרוץ בלהתריע שצה"ל שקוע יותר מדי במחשבה שחמאס מורתע ופניו להסדרה, יש להקים גוף בקרה חיצוני לצה"ל ולשב"כ שיהיה מורכב מגורמי מקצוע אזרחיים מומחים בנושאים שונים, בין היתר לתרבות זרה, ללא קציני צבא או מערכת הביטחון בגמלאות.

עד היום לא ברור כיצד הרמטכ"ל לא כינס בלילה של 7 באוקטובר את אלופי המטכ"ל וראש השב"כ להתייעצות ביטחונית על רקע המידע המודיעיני שעלה, ועצוב מכך ששר הביטחון וראש הממשלה לא עודכנו בפרטי הפרטים המודיעיניים. לשם כך יש לחדד נהלים או לקבע פקודות על חובת הדיווח ותהליך קבלת ההחלטות.

במשך עשרות שנים סוחבת 8200, יחידת האיסוף הגדולה של צה"ל, ביקורת על כך שהיא אליטיסטית ולא באמת פתוחה לכל החברה הישראלית וכדי להשיג חשיבה מחוץ לקופסא ולמנוע קבעון מחשבתי, עליה לשלב מגוון אוכלוסיות. אך מה על המטכ"ל? זה שמאופיין על ידי קצינים חובשי כומתה אדומה? שלא באמת פתוח למגוון דעות? שלא באמת מעודד חופש מחשבה? שלא באמת מקיים תהליך קבלת החלטות סדור בסוגיות אסטרטגיות. למשל: על המלחמה. הגיע הזמן לגוון בצבע הכומתה סביב שולחן המטה הכללי.

הראשון לזהות את גודלו של צה"ל כבעיה חמורה היה הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, שהגדיל את צה"ל ויכולותיו אחרי מלחמת לבנון השנייה. לאחר מכן, בהדרגה ובלחץ של משרד האוצר ופוליטיקאים, נסגרו יחידות וטייסות, פוטרו משרתי קבע, עלבו במשרתי הקבע ופגעו בתנאי השירות והפנסיה שלהם, קוצר משך השירות הסדיר, קוצץ תקציב הביטחון ונגרעו מרשימת המילואים הפעילים עשרות אלפי חיילים טרם זמנם.

נכון במיידי להאריך את משך שירות הסדיר, לשנות את מודל הקבע בדגש על תומכי הלחימה והמנהלה, שתרומתם הוכחה מעל לכל ספק לאורך כל המלחמה, לגייס חיילים מעוד מגזרים (חרדים וכ"ו), למצות טוב יותר שירות נשים, חרדים ובני מיעוטים (לפתוח את המקצועות לכולם). צה"ל חייב להיות ערוך להילחם בשתי זירות במקביל לפחות ברמת עצימות גבוהה.

לפני המלחמה חשבו בצה"ל לגרוע מהסד"כ את מסוקי הקרב הישנים ולהסיט משימות מבצעיות למערך כלי טיס לא מאוישים. תחקירי המלחמה הצביעו על חשיבות מסוק הקרב במיוחד באירועים מתפרצים ובתמרון קרקעי. יש חובה לשדרג את זמינות האש הקרובה לקרקע ולכן יש לרכוש עוד מסוקי קרב ולשקול רכש מטוסים עם מסת חימוש שיודעים לתת סיוע לכוחות היבשה בלוחות זמנים קצרים. בנוסף לכך, יש להרחיב את סדר הכוחות של טנקים, נגמ"שים מסוגים שונים (גלגליים ובעלי זחל) וכלי רכב ממוגנים ולהחליף את אלה שכבר בני יותר מ-40 שנה.

נוכח מצבו של צה"ל ב-7 באוקטובר במספר רב של תחומים (ציוד, כוננות, מלאים, חלפים, תשתיות ועוד) הגיע הזמן לשאול את השאלות המתבקשות - האם מבקר צה"ל באמת מקיים את הייעוד העיקרי שלו? האם הוא בעל סמכות ושיניים או כזה שסר למרותו של המטה הכללי ומעליו של הרמטכ"ל? לכן, הגיע הזמן לפרק את הגוף ולהקים גוף חדש, עצמאי, חד, אגרסיבי ובעל סמכויות ענישה ושינוי בפועל. די לתרגילי הפתע שמודיעים עליהם יום לפני.

התחקיר הראשון של צה"ל על הלחימה בקיבוץ בארי הפך מהר מאוד לשנוי במחלוקת והטיל צל כבד על אמינותו ומקצועיותו. כמוכן, עוד בטרם פורסם כבר יש ביקורת על תחקיר הלחימה בכפר עזה. יש לבצע תהליך חשיבה מעמיק על איכות התחקיר של צה"ל, אמינותו, ומעל זאת התרבות הארגונית של צה"ל. רמת האמון בצה"ל פחתה לא רק בגלל איכות הביצוע אלא בגלל בעיות אמון, אמינות ושקיפות.

לוחמי החי"ר של צה"ל עמדו ב-7.10 בנחיתות מובהקת מול ארסנל הנשק של מחבלי הנוח'בה שהיו חמושים בכמות מטורפת של רימוני רסס, רובים, כדורים, טילי נ"ט, מטעני חבלה וכ"ו. הסיפור של לוחם גולני, בנו של ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה שנלחם בגבול עזה במחבלים ונאלץ לפרק כדורים משרשיר של מקלע מסוג נגב ולהעביר אותם למחסנית הרובה האישי, מעורר השראה אבל מצביע על הפערים בשטח. חייב לשנות אותם באופן מיידי ולאפשר ללוחמים בקצה לשאת רימונים, ותחמושת מגוונת כולל טילי נ"ט.

סוגיה זו מתחלקת לשלושה רבדים: מערך הגנה אווירית הוכיח מעל לכל ספק כי הוא היה מהבודדים שהיה ערוך למתקפה בהפתעה עם אחוזי יירוט גבוהים חרף היקף האיומים. לאחר מכן, התגלה פער חמור ביירוט בקאים, רחפנים, כלי טיס לא מאוישים. צה"ל נרדם בשמירה ולא נערך כראוי לתרחיש מסוג זה והתאמץ להשתפר בחלוף הזמן, אך עדיין מתבקש שינוי רוחבי ומעמיק. ההתמודדות עם איומים מורכבים מזירות במעגל שלישי ביניהם: תימן, עיראק, סוריה ואיראן, התגלו כנקודת עוצמה של חיל האוויר אך בפרקים מסוימים של הזמן, הסתייעו בברית אזורית בהובלה של ארה"ב כמו בימים אלו שאיומים מאיראן מרחפים באוויר.

מפקד אוגדת עזה ראה כבר בשעה 06:30 את נחילי המחבלים רצים לעבר היישובים אבל לא עמדה לרשותו אש זמינה בהיקף מספק שיודע להתמודד עם האיומים השונים - לא מהאוויר ולא מהקרקע. לקח לצה"ל זמן להתעשת ולהבין כמה דחוף זקוקה האוגדה לסיוע. לכן, חייב לבנות עצמאות לאש מגוונת לפי החלטת מפקד האוגדה. למשל: סוללות ארטילריה, כלי טיס לא מאוישים ומסוקי קרב קלים.

חיל הים הצליח לסכל את מרבית האיומים ב-7.10 אך לבסוף חדרו מחבלי נוח'בה ימיים. החיל חייב לעבות את מערך כלי הביטחון השוטף והיקף המודיעין במיוחד על רקע ריבוי הזירות והיקף האיומים כשעל הפרק אופציית הצבת אסדות נוספות במים הכלכליים.

על החטיבה לבצע חשבון נפש מעמיק על אופן ההתנהלות לאורך שני העשורים האחרונים בכלל ועל המלחמה בפרט, ולהשיב על מספר שאלות: האם הם דוברי הרמטכ"ל או דוברי צה"ל, האם הם מנהלים מבצעי יחסי ציבור חסרי פרופורציה או מחויבים לשקף מציאות מדויקת ואמינה וכיצד הם מנהלים את הביקורת הלגיטימית והשקיפות המצופה מהם במדינה דמוקרטית. אין ספק שהמעמסה על חטיבת דובר צה"ל גדלה על רקע היקף ומגוון האיומים והזירות, התארכות הלחימה, והחלל שהותיר הדרג המדיני לגבי הזמת שמועות, ניהול משברים בינלאומיים ועוד, אך זה לא פותר את החטיבה מרוח וערכי צה"ל.

ברקע האיומים ששוגרו מדרום לבנון לעבר ישראל עלתה שוב השאלות סביב הממ"דים לכלל הציבור והאופציה להתפנות לאזורים מרוחקים מהגבול. יש לבחון מחדש את ההשקעה במיגון הבתים ולהרחיב את האופציות שעומדות לרשותו של האזרח להתפנות או להישאר בביתו חרף האיומים.

חמאס ניצל ב-7.10 את רמת הכוננות של צה"ל לאורך הגבול בפרט ובצבא בכלל כשברקע מתנהלת חופשת שבת, חג, ו"הדממה" יזומה, אירועים שעליהם ניתן לקרוא באתר דובר צה"ל. הגיע הזמן לבטל הדממה ואם הוחלט עליה להגדיר אותה כמידע "סודי". חגים, שבתות, והדממות הפכו לנקודות תורפה.

מלחמה בכמה זירות במקביל מחייבת הוראות פתיחה באש ברורות במיוחד לגבי המעבר בין מצבי הלחימה והתרחישים השונים. ככל שההסברה בנושא תהיה ברורה, מדויקת וזמינה לדרגי השטח כך יצטמצמו הפערים. לכן, על הפרקליטה הצבאית הראשית להיות נגישה וקבועה לאורך כל ימות השנה ובקורסי הפיקוד השונים.

לאחרונה התגבר העיסוק של משרד מתאם פעולות הממשלה בשטחים וגופי המודיעין במישור המדיני. התהליך השלילי יוצר הטייה בייעוד המרכזי של הארגון. למשל: מתאם פעולות הממשלה בשטחים, שהייעוד שלו הוא עיסוק בתיאום בשטחים ובשנים האחרונות עוסק ביתר שאת בזירה הבינלאומית ובאסטרטגיה - גבולות הגזרה בינו לבין גופים אחרים במשרדי הממשלה מטשטשים.

תפיסת ההגנה של צה"ל קרסה כתוצאה ממספר הערכות שגויות: שהגדר תהיה מעכב דרמטי מול המון מסתער כשבפועל אלפי מחבלים הסתערו בעשרות מוקדים עם מטעני חבלה, טילים וכלים הנדסיים. בנוסף לכך, היקף כוחות הביטחון השוטף בשגרה, במעבר לחירום, הנוהל לעבור מהמוצבים לקו הגבול ואל היישובים, ומעל הכול - היכולת של המטה הכללי להעביר היקף כוחות גדול מאוד לגבולות המדינה. בסוגיה זו צריך להתבצע תחקיר עמוק ויסודי עד כדי הלקאה עצמית כדי לברר את גודל הכישלון ומה נכון יהיה לעשות בתרחיש דומה בעתיד. למשל: תוכנית חמאס ידעה לעכב כוחות תגבור בכך שהשתלטה על הצירים המובילים ליישובים ולמוצבים. איך בקלות השמידו רחפני חמאס את עמדות ה"רואה יורה" ואמצעי התצפית?

חיל האוויר יודע להפעיל סדר כוחות עצום בלוחות זמנים קצרים מאוד ולסייע בבניית תמונה, הגנה, תקיפה, איסוף מודיעין ועוד. עובדתית חיל האוויר לא הדף התקפות קרקעיות ואוויריות ולא הגיש את הסיוע המתבקש לכוחות היבשה בשעות הקריטיות של ההתקפה בין 10:30-06:30. חיל האוויר חייב ליזום יותר בעתיד ולא לחכות לדרישה מהשטח. הייתה חסרה חתירה למגע בשעות הראשונות של מטה חיל האוויר. כשניתנה הפקודה מ"הבור" בקריה הוכיחו טייסי החיל את גבורתם ואומץ ליבם.

מפקדי צה"ל נערכו לאורך עשרות שנים ל"קוד חניבעל" על מנת למנוע חטיפת חיילים ובשנים האחרונות עבר הקוד שינויים והתאמות, אך הוא מעולם לא היה אמור למנוע חטיפת של מאות חיילים ואזרחים במקביל בעשרות מוקדים. ב-7.10 קיבלו בחיל האוויר החלטות תקדימיות במטרה לסכל חטיפת אזרחים וחיילים אחרת לפי הערכת מקורות בפיקוד הדרום יכולים היו המספרים להגיע ליותר מאלף חטופים. יש לשנות את ה"קוד", לאמן מסגרות גדולות של צבא לתרחיש הקיצון ולהבהיר את חשיבות הפעולה חרף התהליך המורכב הכולל תקיפה של מחבלים באזור רווי אזרחים ישראלים קרי תקיפה בשטח מדינת ישראל.

הרבש"צים וחברי כיתות הכוננות שסבלו מבעיות תקציב, איכות הציוד והאימונים הוכיחו גבורה ואומץ עילאי ב-7.10 ואת העובדה שהם רכיב משמעותי בתפיסת ההגנה. במשרד הביטחון ובצה"ל החליטו לשדרג את מעמדם במספר היבטים, אך קיימת עדיין ביקורת במעגל השני והשלישי מרצועת עזה, וגבול לבנון. נכון גם לשנות את שיטת החלוקה ולצייד כל חבר כיתת כוננות בכספת בבתיהם עם ציוד צבאי מתאים, תחמושת ונשק כדי למנוע בירוקרטיה ואיבוד זמן יקר בחירום.