טיל הקרקע-קרקע החות'י ששוגר הבוקר למרכז הארץ לא היה הפתעה למערך המודיעין הישראלי: החות'ים עצמם מציגים אותו במצעדים צבאיים בתימן, ולא מדובר בפיתוח מקורי שלהם.
לחות'ים אין תעשיית טילים בליסטיים משלהם, וכל המלאי שלהם מגיע מאיראן. מה שמכונה בתימן טופאן, הוא בעצם טיל הגהדר האיראני, בעצמו פיתוח של השיהאב-3. במשך 25 שנה מערכת החץ מפותחת ומשתדרגת על מנת להיות מסוגלת ליירט אותו.
מדובר בטיל לטווח של כ-2,000 ק"מ, מספיק כדי לעבור את המרחק מתימן לישראל. הטיל נגרר מאתר האיחסון שלו בידי משאית, לאתר השיגור, שם הוא מוזקף. יעד הטיל נקבע מראש, ואין לו יכולת לשנות מסלול או לתקן אותו תוך כדי המעוף, ובניגוד לשיהאב ההכנות באתר לשיגורו, בעיקר תדלוק השלב הראשון בדלק נוזלי, נמשכות כ-30 דקות בלבד במקום כמה שעות.
הטיל משוגר אנכית, ונכנס למסלול באליסטי, כלומר בצורת קשת, או חצי עיגול. הוא יוצא מאטמוספירה כשמנועו עדיין פועל ומאיץ אותו קדימה. במהלך המעוף מתנתק השלב הראשון שלו, השלב השני חודר בחזרה לאטמוספירה לאחר שכבר מיצה את מאגר הדלק שלו לבסוף והוא ממשיך לצבור תאוצה בזכות כוח המשיכה.
בשיגור מצפון תימן נזקק הטיל ל-12-15 דקות בלבד כדי להגיע למרכז הארץ. משקלו לפני השיגור נאמד בכ-15-17 טון, אבל הראש הקרבי עצמו שוקל כ-650 ק"ג, מטען נפץ משמעותי שביחד עם מהירות הפגיעה יכול לחולל נזק קרב למבנים אזרחיים, וגם צבאיים שאינם ממוגנים מאוד.
יש כמה שלבי גילוי לטיל כזה, שנראה שהשתבשו הבוקר. כאשר הטיל מוזקף לשיגור הוא נמצא בשטח פתוח, וגלוי ללווייני הריגול הישראלים והאמריקאים, שאמורים לעקוב אחרי אתרי שיגור פוטנציאלים.
כאשר הטיל משוגר, החום הרב שיוצר המנוע שלו נקלט בידי רשת לווייני ההתרעה האמריקאים בפני שיגורי טילים באליסטיים, והמידע אמור להיות מועבר לצה"ל.
כשהטיל כבר במסלול בדרך לישראל, יש כמה מערכות מכ"ם שאמורות לזהות אותו ולעקוב אחריו. החל ממכ"מי ספינות הצי האמריקאי וחיל הים הישראלי בים האדום, מכ"ם ה-X ארוך הטווח, מתוצרת ריית'און המוצב בנגב ומופעל בידי חיילים אמריקאים, ולבסוף מכ"ם מערכת החץ. לא ברור עדיין האם הטיל אכן זוהה בזמן, ומדוע לא יורט עשרות רבות משטח ישראל כמו שתוכננה מערכת החץ לטפל בו.