50 שנים חלפו בין הכישלון המודיעיני הנורא של מלחמת יום הכיפורים ועד למחדל המודיעיני והמבצעי הגדול בתולדות המדינה, ב-7 באוקטובר. תמורות רבות עברו על החברה הישראלית ועל מערכת הביטחון בתקופה זו, אך עושה רושם שצה"ל ממשיך ללקות באותן בעיות יסוד העומדות ברקע לשני המחדלים.
היהירות והזחיחות של חלק ממפקדי הצבא ערב יום הכיפורים לא פסחו על חלקים מהמטה הכללי גם בשמחת תורה, ויש לכך קשר ישיר למחדל הקשה. קבוצה קטנה, הומוגנית ברובה, יצרה תיבת תהודה של עצמה, נמנעה מלתת מקום לדעות אחרות ולמפקדים שאינם חלק מהקליקה, ובכך עיוורה את עיניה ואת יכולתה לנהל שיח פלורליסטי, המאתגר את התפיסות הקיימות.
מעבר על רשימת הקצינים שפיקדו על צה"ל ב-50 השנים האחרונות מראה כי מבין 14 רמטכ"לים, לא פחות מ-11 (!) הם חובשי כומתות אדומות (צנחנים וסיירת מטכ"ל), שניים מגולני ואחד מחיל האוויר. במשך 50 שנים לא נמצא ולו שריונר, תותחן או איש גבעתי אחד הראויים לפקד על הצבא?
בהשפעת חזונו של אהוד ברק, כל קברניטי צה"ל בשנים האחרונות חתרו ליצירת "צבא קטן וחכם". שלוש שגיאות עיקריות עומדות ברקע הרעיון של "צבא קטן וחכם".
- הראשונה - קונספציה שגויה: המחשבה כי תם עידן המלחמות הגדולות, המתנהלות במיוחד בין כוחות יבשה. צה"ל נבנה על תפיסת בט"ש כדי להילחם בטרור, ועל תפיסת המב"מ (המערכה שבין המלחמות) ללחימה במעגל השני מול איראן ושלוחיה, לחימה המתבססת בעיקר על יכולות חיל האוויר והמודיעין. קונספציה זו הביאה את צה"ל להפגין יכולות מרשימות במבצעים ובפעילות נקודתית. עם זאת, נראה שהמטה הכללי לא הפנים שבקצה המערכה שבין המלחמות - יש לפעמים מלחמה.
- השניה - יהירות ואגו: מפקדים המעוניינים להטביע את חותמם על המערכת שבראשה הם עומדים, העדיפו להשקיע את תקציביה ברכישת טייסות חדשות, במערכות התראה מתקדמות ובאמצעי הגנה מתוחכמים. 20 מטוסי קרב חדישים נראים מרשימים בהרבה מהשקעה באימון עשרות אלפי חיילי מילואים בחום הקיץ בבסיס צאלים.
- השלישית - תרבותית: בשל המונוליטיות בקצה הפירמידה הצבאית והרקע של מפקדי הצבא, השקיע צה"ל הרבה יותר בבניין הכוח למבצעים מיוחדים מאשר בהקמת מערך יבשתי מאסיבי.
בשל כל הסיבות האלה ותחת מגבלות התקציב, צמצם צה"ל בשנים האחרונות חלק גדול מכוח היבשה שלו ויחידות תומכות לחימה, בעיקר במערך המילואים. חטיבות טנקים וחי"ר נסגרו ואנשי מילואים רבים, וכשירים קיבלו פטור, בהיעדר מסגרות שיוכלו להשתבץ בהן בזמן חירום.
כפי שהתברר בשבועות האחרונים, צה"ל החל לגייס 15 אלף חיילי מילואים מתחת לגיל 35. מדובר באנשי מילואים שקיבלו בעבר פטור כתוצאה ישירה של סגירת יחידות לוחמות. חיילים אלה מתווספים לכ-50 אלף נוספים, ששירתו ביחידות קרביות בסדיר וכלל לא גויסו במלחמת חרבות ברזל.
קריאת ההשכמה שקיבלנו ב-7 באוקטובר מחייבת את מערכת הביטחון וצה"ל בפרט לשינויי תפיסת האיום, הערכות ומבנה. כפי שנוכחנו לדעת, מערכות מתוחכמות אינן תחליף לרוח הלחימה. שוב הוכח כי מערך מילואים חזק, גדול ועוצמתי הוא תנאי הכרחי ליכולת המדינה לנצח במלחמות. שוב הוכח כי הצלחה במניעת מתקפות האויב לא יכולה להיות תחליף להכרעת האויב.
השגיאה ההיסטורית של צמצום צה"ל והפיכתו לצבא קטן מחייבת תיקון יסודי, שכולל המשך השבת חיילים מפטור, הארכת השירות הסדיר והכללת אוכלוסיות נוספות, לרבות חרדים, בנטל הביטחון. מהלך זה חייב להעשות בהידברות ולא באופן פופוליסטי, על מנת שלא ייכשל כפי שקרה לאחרונה.
זה הזמן לחזור למושכלות יסוד של תפיסת הביטחון של מדינת ישראל. מלחמות צריכות להיות מוכרעות בשטח האויב, ובמערכה קצרה. כדי לעשות זאת נצטרך צבא גדול, מצויד ברוח לחימה כפי שהוכח היטב במלחמת חרבות ברזל בעזה, ולהיפטר מתפיסת הצבא הקטן והחכם.
הכותב הוא יו"ר תנועת "נקראים לדגל" וקצין מילואים ראשי לשעבר