כשהזמני הופך לקבוע: שליטה ארוכת טווח בציר פילדלפי היא אסון

השיח הציבורי על ציר פילדלפי מתמקד בעסקת החטופים ובאירועים הטרגיים שהובילו למותם בשבי של ששת החטופים, אך נעדר ממנו מרכיב מהותי - ההבנה שהחזקת הציר לאורך זמן וניתוק רצועת עזה ממצרים, הופכת את הרצועה למובלעת תחת כיבוש ישראלי עפ"י הדין הבינ"ל. ישראל שולטת כיום בכל המעברים, במרחב האווירי ובמרחב הימי, ויש לכך משמעויות חוקיות כלפי האחריות לאוכלוסייה אזרחית.

היעדר תוכנית סדורה ל"יום שאחרי" מחזק את הסברה שצה"ל יישאר ברצועה לאורך זמן, בין אם כתוצאה מהישאבות לא מתוכננת או מהכוונה פוליטית. בתחילת המלחמה ניתנה לדרג הצבאי דירקטיבה מדינית לתכנן את "היום שאחרי" לפי ההנחיות הבאות: ברצועת עזה לא ישלוט חמאס, לא תשלוט הרשות הפלסטינית ולא תשלוט ישראל. צה"ל בדק שלל תוכניות אך בכל אחת היו קשיים יישומיים והן לא צפויות לקרום עור וגידים. ההחלטה כיום להחזיק את ציר פילדלפי מסמלת שחיקה של הדירקטיבה הראשונית וקבלה של האפשרות שישראל נשארת לשלוט ברצועה.
לפעולה זו השלכות דרמטיות, בעיקר אם יתממש החשש שהזמני יהפוך לקבוע.

אחריות אזרחית על תושבי עזה

ככוח כובש לישראל ישנן התחייבויות בינ"ל בנוגע לדאגה לצרכים ההומניטריים של האוכלוסייה האזרחית. לא בכדי, בשקט בשקט וכמעט מתחת לרדאר, התמנה בצה"ל תת-אלוף לראש המאמץ ההומניטרי-אזרחי ברצועת עזה. יש שכינו את המינוי "מושל עזה", כלומר ישראל מקימה מחדש מנהל אזרחי לאחר שפורק בעקבות ההתנתקות.

המנהל האזרחי של עזה יצטרך לטפל בהכנות האוכלוסייה לחורף הבא, שמרביתה חיה כיום באוהלים; מניעת התפשטות מחלות ומגפות; שיקום תשתיות קריטיות כמו מתקני טיפול שפכים וצינורות מים; תיאום מול הארגונים הבינ"ל להקמת מרפאות ובתי ספר לילדי העקורים; וכמובן הכנסת ציוד הומניטרי בקיבולת גבוהה. הדאגה לאוכלוסייה אזרחית הייתה מנת חלקו של המתפ"ש גם לפני כיבוש הציר, אך בהיעדר נתיב כניסה חלופי ממצרים, בתוספת הקשיים של הארגונים הבינ"ל לפעול בשטח תוך כדי לחימה והרס התשתיות, והעובדה שישנם 1.9 מיליון עקורים (על פי השערות האו"ם) - התשומות הנדרשות מצה"ל גדלו משמעותית.

ערעור נוסף במעמדה המדיני של ישראל

ישראל נמצאת היום בקרב בלימה דיפלומטי עם סכנה ממשית להוצאת צווי מעצר בינ"ל לרה"מ ושר הביטחון, קידום תהליכים משפטיים בבתי הדין הבינ"ל שמאיימים להפוך את ישראל למדינה מנודה, ואיומי סנקציות על שרים בממשלה. ארה"ב, שעד כה הגנה על ישראל במועצת הביטחון בזכות הוטו שלה, הודיעה יותר מפעם אחת שלא תקבל שלטון ישראלי ברצועת עזה. כיום הווטו האמריקני מרסן מפני העברת החלטות שפוגעות בישראל, כגון הפעלת משטר סנקציות, שיכולות לעבור אם ארה"ב תחליט להימנע משימוש בכוח הווטו. כדי להתמודד עם איום הגרעין האיראני והמלחמה הנדרשת בצפון, ישראל חייבת את העולם, ובעיקר את ארה"ב - עם הוטו, עם הסיוע הכלכלי ועם התמיכה הצבאית - לצדה.

ביטול ההתנתקות וחידוש ההתיישבות בגוש קטיף

ככל שצה"ל יישאב חזרה לבוץ העזתי וימי טרום ההתנתקות, כך חיילי צה"ל שוב ימצאו את עצמם חשופים לפיגועים ומטענים. מעבר לסכנה לחיי אדם, יש לכך השלכות ארוכות טווח מבחינת הסד"כ הצה"לי שיידרש.

אך מעבר לכך, ככל שצה"ל יישאר לשלוט ברצועה, גובר הסיכוי שהמצב ינוצל פוליטית כדי להקים מחדש את גוש קטיף ולהעביר לשם אוכלוסייה אזרחית. ייתכן וחזון זה נשמע רחוק ולא סביר, אך מתחילת המלחמה מנהיגי תנועת ההתנחלות קוראים ליישוב מחדש של רצועת עזה, בנו מפת יישובים עדכנית שהם מפרסמים ברשתות החברתיות ואף עורכים עצרות לקידום המהלך בכניסה לרצועה.

נתניהו תחילה התחייב פומבית שישראל לא תשלוט ברצועת עזה, אך ככל שעובר הזמן ובהינתן החלת שלטון צבאי ישראלי, הלחץ הפוליטי (שחלקו גם מגיע מתוך מפלגת הליכוד) צפוי לגבור והאפשרות תהפוך לממשית. כיום ישנה מגבלה חוקית בשל חוק ההתנתקות, אך חוק זה יכול להיות מבוטל באופן בו הממשלה ביטלה את חוק ההתנתקות בצפון השומרון וחומש הוקמה מחדש.

ככל שישראל מתעקשת על שליטה בציר פילדלפי ולא מקדמת עסקה, גובר הסיכוי שנמצא את עצמנו גם עוד מספר שנים מפטרלים בבוץ העזתי בין הריסות בתים, בזמן שהקהילה הבינ"ל דורשת מאיתנו לממן את שיקום הרצועה. במצב כזה אף אחד לא יזקוף לזכותנו את העובדה שהמלחמה החלה בעקבות מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר.

שלטון צבאי ישראלי ברצועת עזה הינו אסון חברתי, מדיני וכלכלי. במצב כזה, מדינת ישראל שהכרנו צפויה להשתנות ללא היכר. עסקת חטופים היא לא רק צו השעה המוסרי, היא גם ההזדמנות להציל אותנו מעצמנו.

נועה שוסטרמן דביר היא מנהלת תוכנית פלסטינים והאזור, מיינד ישראל