האמת יצאה אל האור בשיא עוצמתה, נתניהו מטרפד בכל כוחו עסקה לשחרור החטופים. ראינו זאת בהחלטה על ההישארות בציר פילדלפי וחילופי הדברים במהלכה, במסמך ה"הבהרות" ששלח נתניהו למתווכות, וכדי להסיר כל ספק, גם במסיבת העיתונאים שערך בראשון בערב.
ציר פילדלפי הפך ל"סלע קיומנו", החדש, בעיקר כי הוא מבטיח את טרפוד העסקה שנתניהו חושש שאם תתקיים תטרפד את ממשלתו. "אם יוציאו את צה"ל מפילדלפי, נצרים או מהפרימטר - אנחנו מפרקים את הממשלה", אמרה השרה אורית סטרוק ב-16 ביולי וקיבעה בכך את גבולות חופש הפעולה, או נכון יותר, היעדר חופש הפעולה של נתניהו. האיש שלמען הישרדותו הפוליטית, אין דבר שלא יקריב.
נתניהו הוכיח אין ספור פעמים עד כמה הוא לחיץ, בעיקר כשהלחץ מגיע מתוך קואליציית המשיחיים שלו, אך גם כשהוא מגיע מחוצה לה, דוגמת אירועי ליל גלנט שהביאו לא רק למניעת פיטוריו של שר הביטחון, אלא אף להשהיה מסוימת של ההפיכה המשטרית. הציבור הישראלי עושה ככל יכולתו, וממשיך לצאת לרחובות, אל מול משטרה שהולכת ולובשת צורה מפחידה של מיליציה פוליטית. משטרה שבצלמו של השר העבריין האמון עליה, מעדיפה לעצור אוכלי ג'חנון על הדשא בהרצליה או הוד השרון, מאשר מתפרעים בשדה תימן, או ג'ית בגדה המערבית.
אבל מנוף הלחץ הגדול ביותר נמצא בבית הלבן בוושינגטון. הנשיא ביידן, שרק בשנה האחרונה הוכיח שוב ושוב עד כמה הוא נחוש להגן על מדינת ישראל מפני אויביה, הוא זה שיכול כעת להגן על המדינה ואזרחיה, מפני מנהיגיה שאיבדו את חוש הכיוון הדמוקרטי.
לחץ על נתניהו אינו לחץ על ישראל, אלא הדרך היחידה לסייע לישראלים להיחלץ ממלחמה חסרת תוחלת שהורגת את חיילינו, פוגעת במעמדנו הבינלאומי ומשאירה חטופים בעזה ומפונים מהצפון והדרום. שימוש במנופים האמריקאים כדי לסייע לישראלים להגיע לפתרון מדיני בעזה ולברית אזורית נגד איראן, הוא הדרך בעבור הנשיא ביידן לממש את היותו ציוני, כפי שהכריז מספר פעמים בעבר.
התסכול של הנשיא ביידן ואנשי ממשלו מנתניהו ברור וגלוי. ה"לא" המהדהד שהשיב הנשיא לשאלה האם הוא סבור שנתניהו עושה מספיק כדי להגיע לעסקה, חשף את הלך הרוח של הנשיא, אבל כעת הזמן לתת להלך הרוח הזה ביטוי, לא רק במילים, אלא גם במעשים.
בקרב רוב הקהילה היהודית האמריקאית ורוב המפלגה הדמוקרטית, יש ציפייה מהנשיא ביידן שיפעיל על נתניהו מנופי לחץ חזקים יותר, ציפייה שאף גברה בעקבות הידיעה על רציחתם בשבי של ששת החטופים, בהם הירש גולדברג פולין, שהוריו רייצ'ל וג'ון הפכו לדמויות ידועות ומוערכות בבתים רבים באמריקה ושנאומם בוועידה הדמוקרטית בשיקאגו, נכנס ללבבות. הציפייה הזו יש בה גם כדי לאותת לביידן כי לחץ על ממשלת נתניהו, לא רק שלא יפגע בקמפיין של סגניתו קמלה האריס, אלא יסייע לו.
בשלב הנוכחי, כשנתניהו ממשיך לבצר את חומות מדיניות הטרפוד שלו, אל מול רצח של חטופים שעלול להתרחש שנית בכל רגע, המהלך הפרו ישראלי החשוב ביותר שיכול הממשל האמריקאי לנקוט בו, הוא חיזוק הלחץ על ממשלת ישראל. להמשיך להגן על מדינת ישראל, להעביר לאזור כוחות, ספינות וצוללות, אך לצד זאת, להגן גם על אזרחי ישראל ועל החטופות והחטופים מממשלה שמקדמת אותנו אל עבר תהום של כיבושה הקבוע של רצועת עזה.
הלחץ הזה יכול להיות בדמות קידום סנקציות אמריקאיות נרחבות יותר על אישים וארגונים, במתן היתר שבשתיקה לאירופאים להעצים גם הם את הסנקציות על גורמי ימין ישראלים, בהם גם שרי ממשלה וייתכן שגם לזרז את הוצאתו המתעכבת של צוו המעצר נגד נתניהו, על ידי בית הדין הבינלאומי בהאג ה-ICC.
לצד המחויבות האבסולוטית לביטחונה של ישראל ולהגנתה, הלחץ צריך להגיע גם בדמות עצירה של סוגים מסוימים של חימושים התקפיים ובקידום שורת צעדים שיחד עם המפגינים ברחובות ישראל יהיה בהם כדי להוות משקל נגד לסטרוק, בן גביר, סמוטריץ' ויתר המשיחיים בקואליציית נתניהו.
כפטריוט ישראלי, כציוני בכל רמ"ח אברי, כמי שלחם למען מדינתו בשדה הקרב, שילדיו לחמו ושרוצה שיישארו לחיות כאן ולגדל בארץ גם את ילדיהם, לא קל לי להגיע להבנה שרק לחץ אמריקאי מסיבי, יוכל לחלץ אותנו מהמנהיגות הכושלת והרעה שבשל צירוף של תאוות כוח אישית ותפיסות עולם משיחיות, מובילה אותנו לתהום שלא נוכל להשתקם ממנו. אך אל מול המציאות שהגענו אליה, אל מול 101 חטופות וחטופים שאינני לא מוכן לוותר על חזרתם הביתה, אני מבקש מהנשיא ביידן - תציל אותנו!
הכותב הוא מנכ"ל ג'יי סטריט ישראל, לשעבר קונסול ישראל בבוסטון ויועץ מדיני לנשיא פרס