זה טור על מפקד בלב מלחמה נוראית. על מפקד אוגדת תא"ל אבי רוזנפלד שהמלחמה קרעה את קו ההגנה של האוגדה בפיקודו לגזרים. הוא זה שהיה בחמ"ל במחנה רעים ב-06:29 וראה איך נחילי מחבלי הנוחבה ממוטטים את תפיסת ההגנה של צה"ל, חודרים את הגדרות ורצים ליישובים. הוא שמע את דיווחי הקשר של התצפיתניות ונדרש היה להקשיח את ליבו כדי לפקד על מה שנשאר, ועל הכוחות שרובם יגיעו באיחור לחלץ ולהילחם נגד האויב המר - שהלך וגדל ככל שנקפו השעות.
רוזנפלד היה אחד ממפקדי השדה הבולטים של צה"ל עד לפתיחת המלחמה. ידוע במנהיגות שקטה. ערכי מאוד, חף מגינונים, צנוע. החל את דרכו בסיירת נח"ל ובמעלה הדרך לדרגת תא"ל פיקד בין היתר על גדוד הסיור של חטיבת הנח"ל ויחידת העילית שלדג. הוא ביצע באומץ מבצעים חשאיים הרחק מאוד מגבולות המדינה, פיקד על החטיבה הצפונית של אוגדת עזה, שימש כמח"ט בית הספר למקצועות החי"ר, מפקד אוגדה 99 ותחתית יחידת "רפאים" ובאוגוסט 2022 קיבל את הפיקוד על אוגדת עזה.
האוגדה לא קיבלה התרעה למלחמה
14 חודשים שחלפו מאז נכנס לתפקיד לא באמת הכינו אותו לתרחיש הנורא מכל. ב-7 באוקטובר לפנות בוקר, נחשף למודיעין על התרחשות בצד הפלסטיני - אך אף גורם בשב"כ או באמ"ן לא הצביע בפניו על אירוע בטווח זמן מידי. בכל זאת, לפי התחקירים הוא החליט להקפיץ מהבית את מפקד החטיבה הצפונית, קצין המודיעין וראש מדור מחקר וקצין ההנדסה האוגדתי כדי לבחון מערכות בגבול.
זה לא סוד שגם בשעות הראשונות לקח זמן רב למטכ"ל להבין את גודל האירוע והיקף החדירות. ובהתאם, להבין את התמונה המלאה על מה שמתרחש ברצועת עזה, להזרים כוחות ולייצב את החזית הדרומית.
ראשית צריך להדגיש כי אוגדת עזה, כמו שאר הצבא, לא קיבלה התרעה למלחמה ולא התרעה אפילו לפיגוע אחד. אם היה מודיעין על פיגוע אחד, היה דורש תא"ל רוזנפלד כנראה הקפצה של כוחות גדולים וסוגר צירים. מקרה דומה קרה לפני שנים בודדות שהג'יהאד האסלאמי שלח חוליית צלפים לבצע פיגוע סמוך לגבול כששימש כמח"ט צפונית. מהתחקירים גם עולה כי שבועיים לפני המלחמה, הקפיץ תא"ל רוזנפלד את שני מפקדי החטיבות באוגדה מחופשה באילת על אירוע מינורי לכאורה - חשד להפרת סדר אלימה בגבול.
בשעה 06:30 החלו שיגורי הרקטות על העורף הישראלי, לצד היקף גדול מאוד של חדירות מחבלים שפשטו על היישובים והמוצבים אך גם על "מחנה רעים". תחקירי המלחמה טרם ענו לשאלה המרכזית: כיצד צה"ל הגדול הכין את אוגדת עזה ואת פיקוד הדרום למלחמה בהפתעה בסיסית, בתרחיש בו עשרות אלפי פלסטינים מתקרבים אל הגדר ומאיימים לחדור לשטח הישראלי.
אגב, תרחיש זה כבר קרה בפועל: בשנים שקדמו למלחמה במסגרת "צעדות השיבה" בהובלה של ממשלת חמאס. אף אחד לא חשב שיום אחד במקום אבנים ועפיפונים ירוצו אל הגדר מחבלים עם טילי נ"ט, מטעני חבלה ורובים. ואם לא היה די בכך, כל אזרח ישראלי במרחב הגבול ידע שרעשי הנפץ מדי חודש שבוקעים משטחי האימונים של הזרוע הצבאית בחמאס הם הכנות למלחמה.
תא"ל רוזנפלד נכשל בציווי המרכזי של האוגדה בפיקודו: משימת ההגנה על היישובים. וזאת, ללא קשר להערכה שעולה מתחקירי המלחמה - גם אם היה צה"ל יודע שעות בודדות לפני המלחמה כי אלפי מחבלים מתכוונים לחדור לישראל, היה אפשר רק לצמצם אותה ולא למנוע אותה לחלוטין. הכישלון של צה"ל ושל אוגדת עזה הוא צורם והיסטורי, אך יחד עם זאת מהתחקירים עולה כי נמנעו אסונות גדולים יותר באמצעות מספר החלטות שקיבל בין היתר תא"ל רוזנפלד כבר ברגעים הראשונים של המלחמה.
ההחלטות המורכבות של תחילת המתקפה
ראשית יש להדגיש כי נשמעה ביקורת סמויה על הבחירה שלו להישאר בחמ"ל כשבחוץ מתחוללת מלחמה. בדיעבד, עולה מהתחקירים כי ההחלטה שקיבל על מיקומו אמנם מייסרת מאוד, אך מתיישבת תחת היגיון. היה דרוש מאמץ לבנות תמונה, לחלק פקודות ולחבר בין המטכ"ל לשטח עד כמה שניתן לאור ריבוי האירועים. בתחקירים עולה כי ההחלטה שלו להישאר בחמ"ל על מנת לבנות תמונה סייעה לו בשלוש החלטות מורכבות:
הראשונה היא להכיר העובדה שכל היישובים נמצאים תחת התקפה ויש לשבץ כוח לוחמים לכל יישוב. נפתחה טבלה, ובוצע רישום בסיסי כולל התעקשות להביא כוחות ליישובים ספציפיים כמו בארי, כפר עזה, נחל עוז ואחרים. אכן, לקח זמן רב עד שהגיעו חלק גדול מהכוחות. כלל הכוחות שהגיעו למחנה האוגדה הועברו ליישובים.
החלטה שנייה: להפעיל "חגורת אש" על קו המגע פרט למחבלים ששהו בשטח ישראל - ואת האש ניהלו הכוחות בעצמם. האוגדה בלמה כמויות גדולות יותר של מחבלים שהתכוונו להגיע אל היישובים.
בשעות הראשונות עלו מחשבות על מאות אלפים שינסו לחצות את הגבול על רקע הסתה ותעמולה פלסטינית בזמן אמת. לצורך המשימה דיבר ישירות עם ראש מטה חיל האוויר תא"ל עומר טישלר כדי לקדם אש במהירות. אחת הפעולות הראשונות, כבר בשעה 07:15, כוונה לעבר אזור מעבר ארז כדי למנוע פריצה של גלי מחבלים נוספים שהתכוונו, בכפוף למודיעין שאותרו בדיעבד בשטח, להמשיך על כביש 4 עד תל אביב.
ההחלטה השלישית: לכבוש מחדש את הצירים שמובילים אל היישובים, כי הבינו שהמחבלים הציבו מארבים לאורכם ומונעים מצה"ל להזרים כוחות אל היישובים והמוצבים.
האם וכיצד בכלל ניתן היה למנוע את המלחמה ברגע האחרון?
כנראה שזה לא במקרה שהיום, בטקס צנוע מאוד, בלב השטח הפלסטיני, מסר את הפיקוד ודגל אוגדת עזה לידי תא"ל ברק חירם. יממה אחרי פתיחת שנת הלימודים ביישובי הנגב המערבי, שעברו בשקט ללא אירועים חריגים, אחרי היערכות אוגדתית שארכה חודשים ארוכים.
תא"ל רוזנפלד העביר לתא"ל חירם אוגדה שעומדת על רגליה, ששיפצה את כל הגדר, בנתה מרחב חיץ, הצליחו לרדוף אחרי מפקדים ומחבלים שפשטו על העורף הישראלי ב-7 באוקטובר - ביניהם מ"פ נוחבה בשכונת דראג' תופאח בעזה שרצח בנתיב העשרה וחוסל בסיוע האוגדה בשבת האחרונה. עוד הצליחה במשך 11 חודשים לסכל חדירות לשטח ישראל והיו מאות כאלה.
לעד כנראה תא"ל רוזנפלד ומפקדים בכירים נוספים יתחבטו בשאלות מה עשו בשנים שקדמו לפתח תפיסת הגנה מתאימה לטרור הפלסטיני, שבנה את כוחו בקצב חריג. מה עשו מהרגע שקיבל את המודיעין הראשוני על אירועים חריגים בצד הפלסטיני, והאם היה די בכך? שוב ושוב ושוב תעלה השאלה: האם וכיצד בכלל ניתן היה למנוע את המלחמה ברגע האחרון?