"מחר אני מתחילה כיתה ח' רחוק מהבית. במקום להתחיל את שנת הלימודים בבית הספר הרגיל שלי בקו העימות, אני בבית הספר הרחוק, הזמני, כבר כמעט שנה" - כך אמרה הערב (שבת) אלישבע אס קורלנדר, בת 13, תלמידה עקורה ממושב בית הלל שבגליל העליון. "כבר כמעט שנה שאני רחוקה מהחברים, שאני רחוקה מהבית שלי. הבית שלי מופקר על ידי ממשלת החורבן, וכבר כמעט שנה לא ישנתי במיטה שלי", הוסיפה.
הנערה אמרה את הדברים בנאום שנשאה בהפגנה בצומת עמיעד שבה משתתפים מאות מתושבי הגליל, מפונים ולא מפונים. במקום הוצב מיצג בשם" רולטת מוות", שלדברי המפגינים מסמל את מציאות חייהם כבר 11 חודשים. אחת המפגינות אמרה לוואלה: "ילדינו בסכנה יומיומית. הם נדרשים ללמוד בבתי ספר לא באמת מוגנים, או שפונו לבתי ספר שלא באמת שלהם. גופם ונפשם בסכנה".
בהפגנה נאם גם בן פרידמן, סטודנט מיסוד המעלה: "אני זה עתה סיימתי את שנת הלימודים שלי, אבל מחר בבוקר ילדי היישובים השונים בצפון יעלו על אוטובוסים ויפתחו את שנת הלימודים שלהם, וכשיפגוש אותם צבע אדום באוטובוס, בכיתה או בחצר בית הספר, ההנחיה תהיה לשכב ולכסות את הראש, כי המרחב המוגן רחוק מדי, ולפעמים אין מספיק מרחבים מוגנים בבתי הספר. אני רוצה לראות מישהו מחברי הכנסת בכנסת ישראל עובר לגור בצפון ושולח את ילדיו עם ילדינו".
כמו כן נאם ד"ר סוהיל דיאב, סגן ראש עיריית נצרת לשעבר, ממובילי תנועת "עומדים ביחד". לדבריו, "אנחנו במאבק בין שני צירים. בין ציר של הפקרות והפרדה, מול ציר של חמלה וחיים משותפים. בין ציר של שסעים והתאבדות, מול ציר של אנושיות ותקווה. בין הצירים של פילדלפיה ונצרים, לציר של החזרת החטופים ועזרה הומניטרית. בין הציר של סמוטריץ' ובן גביר, לציר של שפיות ושאיפה לשלום".